שבע שאלות מצוינות על שנה איומה אחת

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

לא הרבה דברים שווים יצאו מהקורונה הזאת – אוקיי, בואו נתקן: שום דבר טוב לא יצא מהקורונה הזאת – אבל אם צריך לבחור משהו אחד, זה יהיה הפרוייקט המהמם הזה של הניו יורק טיימס, שבחר 75 אמנים מכל הסוגים, המינים, הצבעים והז׳אנרים, ושאל אותם שבע שאלות זהות על השנה הקשה שעברה עליהם.

ולמרות שאני מודה שקצת הופתעתי שהני״ט לא יצרו איתי קשר ובחרו לשלוח את השאלות הזהות שלהם לזבי חוטם כמו ארון סורקין, טיג נוטארו, קרן ראסל, פיבי ברידג׳ס, טייארי ג׳ונס וענקים אחרים החלטתי לבלוע את הגאווה ולענות על השאלות הנהדרות האלה בעצמי.

מעבר לעובדה שאני חושב שכל אחד – בטח אם הכל אחד הזה הוא יוצר באיזשהו תחום, אבל לאו דווקא – צריך לפנות לעצמו שעה ולענות, יש משהו כל כך מנחם בעובדה שזו הייתה שנה מחורבנת לכולם. ולא משנה איך קוראים לכם ואיפה אתם גרים, ככל הנראה האנרגיות היצירתיות שלכם היו ברצפה.

וזה בסדר.

אפילו בסדר גמור.

ואם האמנים הגדולים האלה מודים שהם נתקלו בקשיים ופקפקו ביכולותיהם, נראה לי שנחיה עם זה שזה קרה גם לנו. ואם תפקידה ההיסטורי של אמנות היה, מאז ומתמיד, לנסות ולגרום לכולנו להרגיש שאנחנו לא לבד, זה חתיכת תענוג צרוף לראות איך עשרות אמנים (ועיתון אחד) התאחדו והתאגדו בשבילנו.  

  1. מה הדבר האחד שיצרת השנה?

    את עצמי, אחרי שהזהות המקצועית שלי התפוררה והפכה לאבק מול העיניים שלי. חנויות הספרים נסגרו, הקולנוע ננעל, הפקות הטלוויזיה הוקפאו, כיתות הלימוד נסגרו ואני הייתי צריך לשאול את עצמי מי אני, במה אני עובד ומה התפקיד שלי בעולם. מתוך התהום העמוקה הזאת, ומתוך כל הדברים שיצרתי, הדבר שאני הכי גאה בו הוא דווקא הניוזלטר שלי והבלוג הזה, שהיו שני דברים שפחדתי להרים במשך שנים מחשש שאף אחד לא יקרא ולא יתעניין. העובדה שדווקא שני אלה הפכו למקור של כל דבר מקצועי טוב שקרה השנה היא באמת גאוותי הגדולה ביותר. 

2. לאיזו אמנות פנית בתקופה הקשה הזו?

יוטיוב, שהייתה אי של שפיות בשנה המטורפת הזאת. יוצרים מכל רחבי העולם המשיכו ליצור בבידוד, המשיכו לשתף, המשיכו לחלוק רעיונות ולהוות מקור השראה בלתי פוסק ותזכורת שיש בשביל מה לקום בבוקר. אנשים כמו פיטר מקינון, קייסי נייסטאט, ליזי פירס, ג׳סי דריפטווד, ג׳ו אלאם, כריס האו, אלדין רובינס, אנדי טו, ג׳וליה טרוטי, מאט דיאוולה, פיליפ בלום הענק, פוטייטו ג׳ט, סם ניוטון, סאם אלקינס, שון טאקר וזו, באמת, רק רשימה חלקית, היו שם כדי להזכיר שכל מה שצריך זה מצלמה, כשרון ופלטפורמה כדי ליצור. ראיתי הרבה יותר מדי יוטיוב השנה, ואני לא מצטער על אף דקה. הרשת החברתית היחידה שאשכרה תרמה לבריאות הנפשית שלי השנה. 

3. האם היו לך רעיונות גרועים במיוחד השנה?


אני גאה להגיד שגם השנה היו לי רעיונות גרועים לא פחות מבכל שנה אחרת, ואולי אפילו יותר. בכלל, אני יכול להעיד על עצמי שרוב הרעיונות שלי איומים במיוחד, ולשמחתי אחד הדברים הנכונים שעשיתי בחיים הוא להקים חומת הגנה של אנשים שאני סומך עליהם וחוסמים – לעיתים קרובות בגופם – אותם מלצאת לאוויר העולם עד שמבליח לי איזה אחד טוב. ועם זאת, העובדה שגם השנה היו לי רעיונות – טובים, רעים, איומים, מוזרים, טיפשיים, מה זה משנה – הייתה הדבר המשמח ביותר שקרה לי. חוסר ודאות כלכלי יחד עם דכאון קליני ובידוד עם שני ילדים אינו – מי היה מאמין! – הסביבה הפורה ביותר לרעיונות, והעובדה שהיו לי כאלה היממה אותי וניחמה אותי.
ועם זאת, הניסיון לפרק את התנור מהמקום כדי לנקות את הקיר שמאחוריו בלי שום ידע מקצועי איך עושים את זה הוא רעיון שבדיעבד יש מצב שידעתי שהוא גרוע גם לפני שהוא נחת לי על הרגל ונשבר לחתיכות.

4. מה הרגע האחד מהשנה הזו שתמיד תזכור?

הרגע שבו הטלפונים התחילו לצלצל, ולא הפסיקו. בתשע בבוקר עוד הייתה לי סדרת טלוויזיה, סרט שעמד לצאת לאקרנים, ספר בשלבי סיום ועריכה, סדנת כתיבה מלאה ועשרות הרצאות מוזמנות לחודשים הקרובים. ב-11:37 הייתי בלי אף אחד מאלה. עשרים דקות אחר כך גם בעל החלל המשותף ששכרתי אצלו משרד תלה שלט שהוא סוגר ויש לי שבועיים להתפנות. בצהריים מצאתי את עצמי מטייל ברחוב, מנסה להבין מה קורה ואיך יכול להיות ש-15 שנים של עבודה כל כך קשה נמחקו בפחות משלוש שעות. זה היה הרגע ששאלתי את עצמי ברצינות הכי תהומית שיכולה להיות האם אני מרים ידיים או שיש לי אנרגיות להפנות גב לכל מה שהיה ולבנות משהו חדש לגמרי. העובדה שמצאתי כוחות לא להרים ידיים מפתיעה אותי עד הרגע הזה ממש. 

5. האם מצאת חברות חדשה שהחזיקה אותך אמנותית?


כן, ולהפתעתי הרבה הן לא באו מהתחום שלי. יש כל כך הרבה אנשים שעזרו לי לצלוח את השנה הזאת, ובכל זאת שלוש נשים, כולן עם עסק מאוד מצליח משלהן, היו הקו החם שלי השנה. הראשונה היא טליה וולף, מרצה בחסד ומלכת האופטימזציות, שהייתה המקום הנעים, המכיל והפרודוקטיבי ביותר לשלוח אליו את כל הודעות ה״אני פורש״ שלי, מה שקרה בערך שש פעמים ביום. השנייה היא לירון מור, שיש לה את בית הספר לעסקים קטנים והרבה יותר מדי אנרגיות חיוביות, ככה שאפילו בתקופה הזאת היו לה קצת רזרבות להשאיל לי. השלישית היא לירון לביא טורקניץ׳, נסיכת הפונטים ומלכת הפרודוקטיביות, ששיתפה פוסט שלי בניוזלטר המעולה שלה, ומאז הפכנו לחברים וימי הפוקוס המשותפים שלנו היו קרש הצלה אמיתי.

6. אם היית יודע שתהיה מבודד לכל כך הרבה זמן, מה היית עושה אחרת?

מניח לעצמי. הניסיון להמשיך ולתפקד ולכתוב כל בוקר רק גבה ממני אנרגיות, לקח את הספר שלי למקום רע מאוד ולבור שלקח לי חודשים לצאת ממנו ואת המצב רוח שלי לעומקים שאני עדיין לא בטוח שהוא חזר מהם. אני בדרך כלל מאוד בעד לדפוק את הראש בקיר ומאבקים הירואיים הם בכלל הפורטה שלי, אבל זו בהחלט הייתה מעמסה נפשית שלא אני ולא בני הבית שלי היינו זקוקים לה, ורגשות אשם שבניגוד לרגשות האשם הרגילים, ממש לא הגיעו לי.

7. מה היית רוצה להשיג לפני שדברים יחזרו לנורמליות?


אין לי שום ספק שדברים לא יחזרו לנורמליות, לפחות לא בשבילי, ואני עדיין לא בטוח מה אני מרגיש לגבי זה. אני כן יודע שכדי לא להשתגע התנפלתי על למעלה משמונים ספרי עסקים ועשרות קורסי אונליין בשנה האחרונה, ולמדתי והתפתחתי בכל כך הרבה תחומים השנה עד שגם בהינתן האופציה, אני לא משוכנע שאני מעוניין לחזור לדרך שבה הדברים היו. אנחנו חיים בתקופה מרגשת ומסעירה בכל הקשור ליצירת תוכן עצמאי, ואני מקווה מאוד שגם אם דברים יחזרו לנורמליות אני אזכור שהמסלול הזה לא רק הציל אותי, אלא גם ריגש אותי, הסעיר אותי ומילא לי את המצברים שהתרוקנו במשך שנים. והלוואי שגם כשנחזור לנורמליות, יהיה לי אומץ להמשיך ולצעוד בו. 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, פוסטים חדשים מהבלוג ואת כל הדברים הטובים שנתקלתי בהם השבוע

בא לך לקרוא עוד משהו?

הספרים הכי טובים שקראתי השנה (סיכום שנה קצת אחר)

אין דרך טובה באמת להתחיל טקסט שמנסה לסכם שנה, ולכן אני מתכוון לעשות משהו מהפכני וחתרני ופשוט לא לעשות את זה.למעשה, בואו נתחיל מהאמצע.שני דברים קרו לי השנה: חזרתי לכתוב, ובעיקר חזרתי לקרוא. אחרי שנים שבהן בקושי הצלחתי להרים ספר ליד (אם כי כן הייתה כמות מכובדת של ספרי אודיו) משהו בי ערג לשוב לפורמט האהוב והמוכר. לאו דווקא זה של דפים, אני מאוד אוהב לקרוא גם על האייפד שלי ועוד יותר אוהב את העובדה שכל ספר נמצא מרחק לחיצה אחת ממני, אבל אין ספק שהשנה לא היה רגע שהייתי בלי ספר ביד.וזה מזל גדול, כי השנה הזו הייתה שנה של ספרים מצוינים ומעולים.ובאמת היה קשה לבחור.ובכל זאת, הנה הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה, ואולי גם אתם תאהבו אותם.

קרא עוד »

הדבר הכי מוזר שקרה לי עם ספר

יש לי טעם מאוד מיינסטרימי בספרים.
אני לא אומר את זה לגנותי – אבל אל דאגה, יהיו מספיק אנשים שכן – אני אומר את זה כי בדרך כלל ספרים שהם רבי מכר ענקיים נוטים להיות כאלה גם אצלי. בספריה שלי אתם יכולים למצוא במקום של כבוד, בין היתר, את ״לאכול, להתפלל, לאהוב״, ״אין לי מושג איך היא עושה את זה״, ״פלא״, ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״, וזו רק רשימה חלקית של ספרים שאהובים על ידי מיליונים וגם עלי.
מה שאני מנסה להגיד זה שאין לי איזה טעם ספרותי יוצא דופן.
והאמת? גם לא הייתי רוצה שיהיה לי.

קרא עוד »

הדבר החשוב ביותר שכל כותב צריך לדעת לעשות

המחמאה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לליאת לב רן (לא מכירים? תיכף תכירו), הוא שהאישה הזו יודעת לשים רגל בדלת.
לא כביטוי, אלא פשוטו כמשמעו.

ככה הכרנו.

האישה הזו, מילולית, שמה את הרגל בדלת.

ובמקרה זו הייתה הדלת שלי.

אוקיי, לא בדיוק שלי. היא הייתה דלת ענקית כזאת של מוסך שמאחוריה היה חדר גדול שבו רענן שקד ואני עשינו את ״לכתוב את עצמי״, סדנת הכתיבה שלנו. זה היה המחזור השני שלנו והיינו המומים ומבוהלים מהעובדה ששוב הצלחנו למלא כיתה, ובדיוק כשעמדתי לסגור את הדלת ולהתחיל במפגש הראשון נשמעה צעקה ״רגע!״ ואישה לא מוכרת רצה לכיווני.

קרא עוד »

אז מה הקשר בין כסף וספרים?

אני חייב להודות: חוץ מאמא שלי (שלדעתי פשוט לא קוראת את העיתון הרלוונטי, אחרת היא הייתה הראשונה ששולחת לי) אני לא חושב שהיה בן אדם אחד שלא שלח לי את הכתבה שהתפרסמה בעיתון נפוץ על מצבו המזעזע של שוק הספרים.

ולא, גם השבוע אתם לא תקבלו לינק, משתי סיבות: האחת כי נראה שלכולכם כבר יש אותו, והשנייה היא שכפי שכבר כתבתי בבלוג בשבוע שעבר, אני לא מסכים עם מילה אחת שנכתבה שם.

זו, אגב, גם הסיבה שמזמן הפסקתי להתראיין לכתבות כאלה. מאותן סיבות אני חושש שלא תמצאו בכתבות כאלה גם אנשים כמו אשכול נבו, מאירה ברנע-גולדברג, שרית ישי-לוי, קרן אגם, אילן הייטנר, ליעד שהם או כל מי שממש מתפרנס מהכתיבה שלו.

איכשהו אף פעם לא מוצאים את הטלפונים של האנשים האלה. אני בטוח שזה סתם צירוף מקרים מוזר.

קרא עוד »

האמת – ורק האמת – על מצב שוק הספרים בישראל

איך יודעים שאוגוסט? ובכן, הילדים בבית, הסתדרות המורים מאיימת בשביתה, ופתאום, משום מקום, מקהלות יווניות מתוזמרות היטב מדברות על שוק שרק הולך ומתכווץ, סופרים שלא מצליחים לגמור את החודש ותחזיות שחורות משחור על שוק שלא רק ירד מגדולתו, אלא גם צולל לתהום.

אז בואו נדבר רגע בכנות על שוק הספרים הישראלי.

וכדי שנוכל לדבר עליו בכנות אני אצטרך לכתוב כאן גילוי נאות: האמת האבסולוטית שאני עומד להנחית עליכם היא האמת האבסולוטית כפי שאני רואה אותה. כי זה הדבר הראשון שצריך לדעת על שוק הספרים: אין באמת שוק כזה.

קרא עוד »

תעצרו הכל! עכשיו! (כן,זה טיפ אדיר לכתיבה)

לפני שבוע התחלתי לעבוד על הספר השלישי שלי.

אני יודע בדיוק מה אתם חושבים עכשיו: ״עומר, מה ספר שלישי? לא הרגע סיפרת לנו שהשני הסתיים והוא יוצא בינואר וכולנו עומדים עם כרטיסי אשראי שלופים ומחכים שתכריז על מכירה מוקדמת?״.

ואתם צודקים לגמרי.

ואני מבטיח שמיד אני לוקח את כספכם.

אבל זו לא הנקודה עכשיו.

הנקודה היא שהיה לי יום כתיבה נהדר.

מה נהדר, מדהים.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים