1
”Maximize your experience“, מצווה עליך כל רמקול פנוי בכל שעה של היום בקרוז Legend of the seas שאליו רצתה אמא שלי שניסע ליום ההולדת ה-70 שלה. ״אם אתם צריכים איזושהי עזרה בלמקסם את החוויה שלכם אנא אל תהססו לפנות אל הצוות שלנו עם כל בקשה״, מתחנן הרמקול. ״אנחנו רוצים שזו תהיה חופשת החלומות שלכם, ונעשה כל דבר אפשרי כדי שזה יקרה״.
2
מה שלא מודיעים ברמקולים זה שאם לא תפנו אל הצוות כדי למקסם את החוויה, הצוות – סדר גודל של 4,000 עובדים, כולם מאוד מוכווני מטרה – לגמרי יאתר אתכם בעצמו כדי לוודא שאתם עושים את זה. כסוכני שב״כ מיומנים הם מחפשים כל אדם שלא מחייך חיוך מאוזן עד אוזן – כלומר, אני – ופונים אליו ״אדוני? הכל בסדר אדוני? תרצה שנעשה בשבילך משהו אדוני?״.
3
התשובה ״לא״, דרך אגב, אינה מתקבלת.
4
אני יודע. ניסיתי.
5
בשלב הזה אולי כדאי להבהיר שעל הספינה יש (רשימה חלקית בלבד): מגרש החלקה על הקרח, בר ספורט, שש מגלשות מים, מתחם גלישת גלים של שלוש קומות, קיר טיפוס, קרוסלה ענקית מסתובבת, שני פארקי מים, שלושה מגרשי טניס, מתחם גולף ונשבע לכם שזו לא חצי מהרשימה אפילו. ובכל זאת, הצוות כאן לא מודאג שמא אתה נהנה. הוא מודאג שמא אתה לא נהנה מספיק.
6
ולכן, בכל שלב של היום, אם אחד מאנשי הצוות – ושוב, מדובר באלפי אנשים מתוזמרים היטב – תופס אותך יושב או חלילה הולך לחדר שלך בשעה שאינה לפנות בוקר, הוא מיד יפנה אליך בהצעות. ״אדוני, במגלשות המים כבר הייית?״, ״אדוני, בדקת את בר הספורט?״, ״אני יכול ללוות אותך לחוויה שאני משוכנע שתמצא חן בעיניך?״. ״הנה שיפוד פירות, אדוני, את אחת מ-40 תחנות הגלידה שלנו כאן על הספינה כבר ניסית? אתה יודע שלכל אחת יש גלידה שונה?״.
7
מקסימייז יור אקספיריינס. כזה עוד לא היה לי בחיים.
8
ואנשים, מה אני אגיד לכם, לגמרי מקסימייזינג. 85% מהספינה ישראלים, 84% מהם עומדים בתור למאפים המתוקים בחמש אחרי הצהריים ולוקחים איפשהו בין עשרים לשלושים כאלה, גם אם הם לגמרי לבד ולגמרי שבעים. ״תעמיס, חזי, תעמיס״, מצווה אשתו של חזי שמנסה לדחוס את כל המאפיינים לצלחת אחת עד שזו מתרסקת על הרצפה וכל המאפיינים מתפזרים. שלושה עובדי ניקיון עטים על הרצפה כאילו זו תחרות מי יגיע אליה ראשון תוך שהם מנחמים את חזי, ואשתו לוחשת לו ״מה אתה לוקח רק צלחת אחת? מה אתה מטומטם?״.
9
מקסימייז יור אקספיריינס, סיר חזי. מקסימייז יור אקספיריינס.
10
אבל חזי לא אשם. זאת אומרת, ברור שהוא אשם, המטומטם הביא רק צלחת אחת, אבל האשמה היא לא רק עליו. הכל מוגזם, אם לא גרוטסקי, על הספינה הזאת. ברגע שחדר האוכל – יותר ממאה חמישים מאכלים שונים – נסגר לצהריים מיד נפתחות עמדות טאקו, שווארמה, הודית, צ׳יפס, נקניקיות, שישה דוכני גלידה, אזור יעודי למתוקים, דוכן צ׳ורוס ו-36 פעילויות שאפשר להירשם אליהן בכל רגע נתון של היום לאורך 24 שעות, העיקר שתנצל כל רגע פנוי גם אם אין לך אותו. למעשה, אין לנו זמן לזמן פנוי. בסדנת גלגול הסושי שלנו כבר היית?
11
ההיפך של מקסימייז אינו מינימייז, כמו שההיפך של אכילה רגשית מול המקרר אינו אנורקסיה. אלה רק שני קצוות של אותה הפרעה. ההיפך של מקסימייז, אם תהיתם, הוא פרפקט. ולמרות מה שיגידו לכם שלל משפיעני אינסטגרם, פרפקט – או סתם איזושהי יד מכוונת מבורכת – אין פה. למעשה, הספינה הזו היא הסערה המושלמת וגם התשובה המושלמת לשאלה ״מה קורה כשזורקים כל אטרקציה אפשרית על הפלנטה לתוך מקום אחד?״.
12
הרגע נזכרתי שלא כתבתי מילה על האומגה שמאפשרת לצנוח 17 קומות או על הקומה השלמה של הסנטרל פארק שהרימו כאן. מדי פעם יש לי פלאשים לעוד ועוד אטרקציות, אבל אני מנסה להגיע לאנשהו. אז קחו לכם רגע איזה מאפיין שם מהבופה, ובואו נגיע אליו, בסדר?
13
לפני שש שנים כתבתי ספר שנקרא ״כולם לחייך״. הוא הספר היחיד שלי שתורגם בעולם, ובצדק, כי השאלה של למה לעזאזל להיות תקוע עם המשפחה שלך במקום שממנו אתה לא יכול לרדת היא שאלה מבעיתה אוניברסלית. אם הספינה הזאת הייתה קיימת בזמן שכתבתי אותו, היו סמוכים ובטוחים שהייתי ממקם עליה את משפחת אלול, כי המתקפה הזו על כל החושים מצחיקה מאוד כשהיא לא קורית לך. מה שמעלה שאלה די מתבקשת: ובכן, עומר, אם כתבת על זה ספר שלם – למה עלית על הספינה?
14
ולכך יש רק תשובה נכונה אחת: כי אמא שלי ביקשה.
15
עכשיו, רק רגע, בואו לא נעשה ממני חסיד אומות עולם. אם כי הילדים שלי הכריחו אותי אתמול לעלות שלוש פעמים ברצף על מתקן האבובים שמטרתו היא לגמרי לנסות להרוג אותך, אז אני קצת מרגיש שמגיע לי. אבל זו לא הנקודה.
16
הנקודה היא שכשזה מגיע למשפחה שלך, מקסימייז יור אקספיריינס הן שלוש המילים שכל אדם חייב להחזיק בראש בכל רגע נתון
17
יותר מאלפיים איש ישבו אצלי בסדנאות הכתיבה במהלך השנים, והרבה מהם היו מבוגרים ממני. ומכל הדברים שלמדתי מהם, יש משפט אחד שחזר שוב ושוב, באלפיים גרסאות שונות: איש לא אמר לי שיבוא יום ומטורללים ככל שהיו, אני אהיה מוכן לתת כל סכום כדי להיות עם האנשים האלה שוב.
18
אבל לי אמרו
19
זו הייתה חופשה משפחתית נהדרת. זו האמת. אולי דווקא בגלל כל הטרלול מסביב הטרלול המשפחתי שלנו נראה די שפוי. ולטייל באירופה – או סתם להחליט מה אוכלים לצהריים – תשעה אנשים בגילאי 6 עד 74 זה – ואני אומר את זה עם כל האהבה שבעולם – סיוט לא קטן, ובכל זאת הרמקול הזה לא מפסיק להדהד לי באוזן: מקסימייז יור אקספיריינס. מקסימייז יור אקספיריינס. מקסימייז יור אקספיריינס.
20
ולשאלה למה היינו צריכים לנסוע לאירופה ולנעול את עצמנו בלב ים ביחד במקום ללכת לאונאמי ולהגיד מזל טוב ולהתפזר לחיינו כמו אנשים בוגרים לא הייתה לי תשובה כשכתבתי את הספר כי מעולם לא התנסיתי בקרוז משפחתי ולמעשה תמיד תהיתי מי המשפחות הדפוקות שמחליטות לעשות את זה, אנד ליטל דיד איי נואו שהתשובה היא: אנחנו. מסתבר.
21
ועכשיו אני גם יודע למה.
22
והתשובה היא שיש רגעים שאי אפשר לחוות באונאמי, ויש זכרונות שאי אפשר ליצור בארוחת ערב. ולפעמים, כדי לייצר זכרונות – גם אם חלקם גרמו לך לצרוח לתוך החולצה בזמן אמת – צריך לעשות את המעשה האמיץ ולעלות על ספינה שאתה לא יודע איך תרד ממנה. ולא שמעתם את זה ממני כי יש לי תדמית לשמור עליה, אבל אני חושב שזה היה שווה את זה.
23
יבוא יום, ואני מקווה שהוא יהיה בעוד המון המון המון שנים, שהשולחן המשפחתי בפריים הזה כבר לא יהיה באותו הרכב. ואני מקווה שכאשר היום הזה יגיע, ואם איש צוות דמיוני ייגש אליי וישאל אותי איף איי מקסימייזד מיי אספיריינס, אני אוכל לענות לו בלב שלם: ״יס סיר, איי דיד״.
מה קורה אצלי
רותם ואני פתחנו בשבוע שעבר את ההרשמה לסדנה ״פשוט לכתוב משפחה״ שבה תוכלו לכתוב על הקרוז עם המשפחה המטורללת שלכם – או על כל דבר אחר עם המשפחה המטורללת שלכם – ונשארו רק שלושה מקומות. שימו לב: הסדנה דורשת טקסט קבלה באורך 250 מילים לפחות
יומן כתיבה
הדדליין נדחה ל-5.10, ובתגובה לזה עשיתי מה שכל סופר מקצועי ומיומן היה עושה: כלום. לא עשיתי כלום. במקום לכתוב בלילה מול הים ישבתי עם צ׳ט ג׳יפיטי וביחד דרדסנו אתר מעולה ממש שאינשאללה יעלה בקרוב, שגם זו דרך מעולה לא לכתוב את הספר שלך. אני מתכוון לחזור לארץ ולכתוב בכל הכוח וכל הדרך אל הסוף, אבל זה בדיוק מה שאמרתי גם כשעליתי לקרוז, וכולנו יודעים איך זה נגמר. בקיצור, שיהיה בהצלחה לכל המעורבים בדבר.
אולי פספסתם
השבוע לא כתבתי שום דבר ברשתות (או בכל מקום אחר, כפי שכבר הבנתם), אבל כן עלו המון המון סטוריז מעולים מהספינה וחבל שלא תראו במו עיניכם את הזוועה שכתבתי עליה. אז הנה, זה ממש כאן
מכירים מישהו שיכול להנות מהניוזלטר הזה? אפשר להצטרף ממש כאן
נתראה בשבוע הבא,
עומר.
