1. תמיד תהיתי מהו החומר ממנו עשויים סיוטים, אבל עכשיו אני יודע מה התשובה: קרטונים. אלוהים, כמה שאני שונא קרטונים. במיוחד, אגב, קרטונים שכתוב עליהם בשוודית.
2. כן, איקאה, אני מסתכל עליכם. ואתם לא רואים את זה, אבל אני שונא אתכם ממש.
3. פעם גרתי באיקאה. אני לא מתכוון לזה כמטאפורה, אלא ממש ליטרלית. כשאיקאה הגיעו לארץ בחרו עיתונאי אחד – זה מה סיפרו לי, בדיעבד נדמה לי שאני פשוט העיתונאי היחיד שהסכים – שיכנס לסניף החדש בנתניה ויחיה שם שבוע. ישן שם, יעבוד שם, יאכל שם (במזנון), יתקלח שם (במקלחות עובדים). יחיה שם, נו. הייתי בן 22 ורעב להצלחה ולקציצות שוודיות, ואמרתי כן. אוי, הטמטום.
את הארונות האלה לא צריך להרכיב. נראה לי
4. ניסיתם פעם לגור בתוך חנות רהיטית ענקית? לא? אז זה אדיוטי בדיוק כמו שזה נשמע לכם.
5. חומר זהב לכתבה, אמנם, אבל אדיוטי.
6. בגלל שבלילה אי אפשר היה לישון כי הקפיאו את המקום ועשו את כל השיפוצים שאי אפשר היה לעשות ביום כשיש לקוחות וגם שמו נינט בפול ווליום, ובגלל שהייתה לי יד חופשית ואפילו שתי ידיים, שוטטתי הרבה יותר מדי באזור המחסנים, בחרתי לעצמי רהיטים קטנים, גררתי אותם לדירת ה-55 מטר שהסתתרתי בה בקומה השנייה וניסיתי להרכיב אותם.
7. לא הצלחתי אפילו אחד.
8. שנאתי לגו כשהייתי קטן. עכשיו אני שונא את איקאה כשאני גדול.
9. אני שונא את ההוראות המטופשות והמצוירות שלהם. את אינספור החלקים. את המבחן לגבריות שלי שאני יודע שאני עומד להיכשל בו. אני שונא מיטת ילדים או מזנון לסלון שמגיעה בקרטון כי לא ככה היא אמורה להגיע.
10. ומה שהכי מעצבן, זה שכל החנויות מיהרו להעתיק את איקאה, ועכשיו לא משנה מאיפה אתה מזמין או מה (אתמול הגיעו כסאות מפורקים. בחיי. כסאות!), זה מגיע בתוך סיוט. כלומר, בתוך קרטון. ואם זה היה תלוי רק בי, הוא כנראה היה נשאר שם.
אני יודע שאיקאה בצרות כלכליות, ועל זה יש לי רק שתי מילים: מגיע לכם. הכל בגללכם. ואם תקרסו לחלקים קטנים, אולי סוף סוף נוכל לשקם את העניין הזה שאדם קונה שולחן עבודה ומגלה שהעבודה היא השולחן עצמו
11. ככה יוצא שאני בעצם חי בבית של יעל (ספר הילדים השנוא עלי, לא תאמינו), רק הפוך. יעל רצתה מקום לגור בו ומצאה ארגז והפכה אותו לבית. לי יש מקום לגור בו, רק שהוא מלא ארגזים. איך הופכים אותו עכשיו לבית? אלוהים יודע.
12. אלוהים ואבא של מיקה מהגן, שהרמתי לו טלפון ואמרתי לו שהבית הזה צריך גבר, ובגלגול הזה זה כבר לא יהיה אני.
13. אני שונא את המבחן הגברי המטומטם הזה שבודק למי יש קרטון יותר גדול. אין לי מושג איפה כתוב שחלק מהכישורים שלי צריכים להיות חיבור סיביות עץ.
14. אני יודע שאיקאה בצרות כלכליות, ועל זה יש לי רק שתי מילים: מגיע לכם. הכל בגללכם. ואם תקרסו לחלקים קטנים, אולי סוף סוף נוכל לשקם את העניין הזה שאדם קונה שולחן עבודה ומגלה שהעבודה היא השולחן עצמו.
15. בסוף יהיה פה בית. אני יודע. בסוף זה קורה איכשהו. כל החתיכות מתחברות בסוף. פשוט ממש כמו רהיט באיקאה, אני אף פעם לא מצליח להבין איך. כל מה שאני רואה בתמונה זה חלקי רהיטים וחתיכות של בית. איך נגור כאן? איך ערימת הקרטונים הזאת הופכת לבית?
16. אני לא יודע את התשובה. כשראיתי שהארון מגיע בתשעה חלקים הגבתי בדיוק כמו שהגבתי לסדרת ספרי הארי פוטר: אין לי כוח, תודיעו לי מה נגמר בסוף.
17. אז פה יהיה המזנון. ופה הספה. ושם המיטה. ופה נשב ונשחק משחקי קופסה אחרי צהריים כל עוד הם ירשו לי, כי אנחנו כבר בזמן פציעות של הדבר הזה, למרות שאתמול היה כל כך מצחיק וכיף. וכאן נאכל. ונראה סרט בטלוויזיה. ובמרפסת תהיה פינת ישיבה נהדרת. או שנשב על הקרטונים שלה לנצח. נראה. אין לדעת.
18. איך הופכים בית לבית? אין לי מושג. אבל להוציא אותו מהקרטונים נראה לי כמו התחלה בכיוון הנכון.
