לפני כמה שנים – שש, ליתר דיוק, אבל זה מרגיש כמו לפני מילניום – הצלחתי להתפלח להרצאה של טרוור נואה. אני אומר ״להתפלח״ למרות שכרטיס עלה 150 דולר, אבל הכרטיסים נמכרו כולם כארבעה חודשים לפני שנחתתי בטקסס. זה לקח פוקס אחד והפעלת כל הקשרים המעטים שהיו לי כדי שיאשרו לי לשלם מחיר מלא ולעמוד כל ההרצאה.
2. היה שווה כל דולר, אבל זו לא הנקודה עכשיו.
3. לא יודעים מי זה טרוור נואה? תפתחו את הנטפליקס שלכם, תתחילו מ״הבן של פטרישיה״ ותתקדמו משם. זו לא תהיה הגזמה להגיד שמדובר באחד המוחות הקומיים המבריקים ביותר בהיסטוריה, וזו לא תהיה הגזמה בעיקר כי זה ממש נכון.
4. בכל מקרה, באותה הרצאה, בחלק של השאלות מהקהל, שאלה אחת המשתתפות את טרוור נואה מתי הוא ידע שיש לו את ״זה״.
5. את הצחוק המתגלגל של טרוור נואה – עם דמעות בצדי העין, לא סתם – אני זוכר עד היום.
6. ״אוי, יקירתי״, הוא נאנח. ״אין דבר כזה ׳זה׳״, אמר האיש שנולד עם כפית של זה בפה. ״אף אחד לא יודע שהוא טוב במשהו. אני חושב שכל מה שיודעים זה שיש משהו שאתה כל כך אוהב עד שאתה מוכן להיות ממש גרוע בו״.
גרם לי להרגיש חי, וזה מאוד נחוץ בתקופה הזאת. הוולוג השבועי
7. לשמחתי הגדולה, ובאמת המזל הכי גדול שלי בחיים, היה שהתחלתי לכתוב לפני שידעתי כמה אני גרוע. את הכתבה הראשונה שלי פרסמתי בגיל 11 ו-10 חודשים, והמשכורת הראשונה שלי מכתיבה נכנסה בשוטף פלוס תשעים בגיל 12 וחודש, ומאז אני מתפרנס מכתיבה באופן רציף במשך שלושים שנה, והדבר שתמיד חשבתי על עצמי בסתר הלב הוא שבתור ילד הייתי חתיכת עילוי.
8. לפני חודש, בעקבות מעבר הדירה, נברתי במחסן ונתקלתי בארגז סגור עם כתבות וטקסטים שלי מהגילאים הרלוונטיים, ומה אני אגיד לכם, עילוי לא הייתי. אפילו לא סתם טוב. אלה היו טקסטים כל כך מביכים עד שאני לא מבין למה, לכל הרוחות, קיבלו אותי לעבודה, ולצערי האיש שקיבל אותי כבר מת ואי אפשר לשאול אותו.
9. השורה התחתונה היא שלא הייתי טוב בכתיבה בכלל כשהתחלתי. פשוט לא ידעתי כמה אני גרוע, ואהבתי את זה מספיק כדי להמשיך ולא לדעת.
10. יש בעיה עם למצוא את הייעוד שלך בגיל כל כך מוקדם: היא חוסמת כל אפשרות לייעוד אחר. אם צריך 10,000 שעות כדי להיות טוב במשהו בגיל 22 כבר היו לי 70,000, בערך, ואני חושב שנהייתי לא כל כך רע בזה.
11. ובגלל שכתיבה נהייתה האזור הנוח שלי, כל השאר נהיה האזור הלא נוח. התחלתי ללמוד גיטרה – ונחרדתי. הלכתי לשיעורי רישום – ומאז השיעור הראשון לא נגעתי יותר בעפרון. אני מצלם כבר עשר שנים, ואני יכול לספור על כף יד אחת את כמות האנשים שהסכמתי להראות להם את התמונות שלי. אני יודע רק לכתוב היה הסיפור שסיפרתי לעצמי, אבל זה לא נכון. אני פשוט לא מוכן להיות גרוע בשום דבר.
12. עכשיו, אני אגלה לכם סוד עלי: למרות שיש לי עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק ואינסטגרם, אני לא נמצא באמת באף אחת משתי הרשתות האלה. תעיד רותם שאם יש לי זמן פנוי תמצאו אותי אך ורק מול יוטיוב, צופה באנשים זרים מתעדים את חייהם.
13. אני צופה אדוק של לייף אוף ריזה, כריס האו, קווין רו, אליסון בלה, קייסי שאטור, אאליה סימון, קייסי ג׳ונס, ליזי פירס והרשימה של האנשים שמעלים סרטונים של 44 דקות כש-13 מהן הן צחצוח שיניים וקניות בסופר עוד ארוכה מאוד.
14. וכבר עשור לפחות אומר לעצמי: ״אני צריך לעשות את זה גם״.
15. לא, לא, רגע, זה לא הטקסט המדויק. לא רק שאני אומר לעצמי שאני צריך לעשות את זה, אני גם אומר לעצמי שאני יכול. שאני צלם טוב, שאני עורך טוב, שאני מספר סיפורים טוב.
16. ובכל פעם שהרמתי מצלמה בניסיון להיות היוטיובר שלא נולדתי להיות גיליתי, ובכן, שאני לא אף אחד מאלה.
זה מחריד להתחיל ולהיות גרוע במשהו. זה מבאס, זה מייאש, זה מרגיז, זה מערער, אבל זה עושה עוד דבר שאותו כבר שכחתי: זה גורם לך להרגיש חי
17. ״אין דבר כזה כשרון״, אמר פעם רובין וויליאמס בהרצאה שהייתי משלם הרבה יותר מ-150 דולר כדי להיות בה שטיח. ״יש רק בן אדם שעושה את כל הטעויות האפשריות עד שבטעות הוא עושה משהו אחד נכון, ומשם זה ממשיך״.
18. אני, כמובן, לא אגלה בטעות שאני טרוור נואה או רובין וויליאס, וגם לא קייסי נייסטט או פיטר מקינון. אני אתחיל הכי גרוע שלי ואסיים מאוד בינוני במקרה הטוב.
19. ושנים הסתכלתי על עצמי מביך את עצמי מול המצלמה וגנזתי את כל הצילומים תוך כדי שאני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את זה. ולא הייתה לי תשובה.
20. אבל השבוע, בחסות המלחמה שאולי נגמרה אולי רק פרסומת אחת וחזרנו, השתוקקתי למצלמה.
21. ויותר מזה, השתוקקתי לא לכתוב.
22. זה מחריד להתחיל ולהיות גרוע במשהו. זה מבאס, זה מייאש, זה מרגיז, זה מערער, אבל זה עושה עוד דבר שאותו כבר שכחתי: זה גורם לך להרגיש חי.
23. ואני מודה שבמלחמה הזאת הרגשתי שאם אני לא עושה משהו אקטיבי כדי לחיות, לא יהיה אותי להרבה מאוד זמן.
24. אני יודע שזה הזמן הגרוע ביותר בהיסטוריה הפרטית שלי לתהחיל בו וולוג. אני יודע שבגיל 42 אני כבר לא אהיה יוטיובר ואהיה בעיקר מביך. אני גם יודע שאיש בישראל לא ישב לראות 20 דקות של וולוג.
25. ובכל זאת, מה אני אגיד לכם, זה מה שעשיתי השבוע.
26. ונהניתי מכל שנייה.
27. מה? האם אני מבין את האבסורד שבלפרסם 797 מילים שהן הקדמה לוולוג של 20 דקות? בוודאי שאני מבין. אבל אני כל כך גרוע בלעשות דברים קצרים עד שבסוף נהייתי מעולה בזה, אז נראה לי שתשרדו.
28. אם בא לכם להיות גרועים במשהו שלא עשיתם אף פעם, אני מאוד מאוד ממליץ לכתוב ספר. ב-22.4 רותם ואני נריץ את אתגר הספר: 7 ימים, 7 שיעורים, 7 תרגילים, שני מפגשים חיים וכל זה במחיר מיוחד למלחמה: רק 88 ש״ח בהקלדת הקופון ״עומרותם״. גם יהיה כיף וגם תצאו משם טובים יותר. מבטיח.
29. ואם בכל מקרה הלך לכם כל היום מלקרוא את הטור הזה, אז אני אשמח אם תצפו בוולוג ואולי גם תחבבו אותו, מי יודע.
30. ולכו תעשו דברים שאתם גרועים בהם. בפראפרזה על המשפט המוכר, זה שאתה טוב לא אומר שאתה חי. ואם יש דבר אחד שאפשר להגיד בודאות הוא שלכולנו, כרגע, לא יזיק לחיות קצת.
