החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.
בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.
לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.
ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.
ואם קראתם את ההקדמה הזאת ואמרתם לעצמכם ״יאללה, בוא נראה מה קרה עם קרן הפנסיה שלו״ אני אכריז בגאון שנהיה בינינו כזה אמון מטורף שאני יכול לספר לכם סוף סוף על הדברים שבאמת מעניינים אותי, כי אם הייתם מכירים את האני האמיתי הייתם יודעים שאין דבר שאני יותר אוהב ומתרגש ממנו מאשר סיפורים על ביורקרטיה קטנה, קטנונית, מרגיזה ומכעיסה.
רותם היא אישה ברת מזל, אני יודע.
בקיצור, השבוע דיברתי עם בית ההשקעות שמנהל את קרן הפנסיה שלי. ומכאן אני נשבע שהסיפור הזה רק משתפר.
ניסיתי לעשות סלפי חינני, אבל אני עייף מדי
אני לא רוצה לנקוב בשמו של בית ההשקעות הזה כי הכסף שלי אצלו ואני מרגיש שזה יתרון די גדול שיש לו עלי, אז אני רק ארמוז שמדובר בשם שמתחרז עם מטמולר – פחם והפרזנטור שלהם הוא חתיך הורס ששמו מתחרז עם שרון דביבינסקי ושמדי פעם – בעיקר רגע לפני שיש גול בטלוויזיה – הוא שואל ״אבל איפה הפנסיה שלכם, אתם יודעים?״.
ואני רוצה שתדעו שאם התשובה היא ״לא״ זה בסדר גמור, כי אני יכול להבטיח לכם שגם אם הפקדתם את הכסף ממש אצלם, גם מטמולר – פחם לא יודעים איפה הפנסיה שלכם.
כבר עשרה חודשים, פחות או יותר, שמטמולר – פחם ואני מנסים להבין איפה הכסף שהופקד לחשבון הפנסיה שלי.
כן, הם רואים את ההפקדות.
כן, הם רואים שזה ממני.
ולא, הם לא יודעים למה זה לא מופיע אצלי בחשבון.
ההסבר שאני מקבל מדי שיחה איתם הוא שלפני עשרה חודשים, בקירוב, שינו במטמולר – פחם את הנהלים ועכשיו האסמכתא שאני מעביר להם כבר שמונה שנים ברציפות על הפקדה בנקאית כבר לא טובה להם יותר, וצריך אסמכתא חדשה.
והבעיה היחידה עם האסמכתא הזו היא שעוד לא המציאו אותה.
לא עזרו צילומי מסך, אישור רשמי מהבנק, אישור לא רשמי מהבנק, שיחת ועידה עם הבנקאית, אישור של הבנק בכתב ובעל פה שההעברות אכן נעשו, שיחת זום משולשת עם שיתוף מסך של הבנק מחדר העסקאות שלו. כלום. כל אישור ואישור שהבאתי נדחה בבוז, וכל נציג או נציגה שדיברתי איתו ענה לי ״אני ממש מבין אותך, מר ברק, אם רק היה משהו שיכולתי לעשות״.
עד כאן נשמע ממש כמו סיפור רגיל לחלוטין שצריך היה להסתיים בצינור לילה או בכלבוטק או באיפה שאתם הצעירים תופסים את הנוכלים שלכם עכשיו.
אבל אז הגיע טוויסט מאוד לא צפוי.
הדר, כמובן, לא הייתה מודעת לכל ההתרחשויות האלה, בגלל שהיא הייתה עסוקה בלהסביר לי שהיא צריכה טופס שעשוי מנייר חד קרן שמנפיק בנקאי שיושב בפונדק ראש החזיר והדלפק שלו פתוח בימי חמישי בין השעות שתיים ארבעים וחמש לרבע לשלוש, כשנפלטה לי אנחה שלהערכתי הסתתרה שם קרוב ל39 שנים ושבעה חודשים, ואחריה משפט שבחיים לא חשבתי שיצא לי בשיחה עם בית השקעות: ״הדר״, אמרתי לה, ״התעייפתי״
לפנייתי ה-238 חזרה נציגה בשם הדר.
היא לא נשמעה צעירה, אבל גם לא מבוגרת. בערך בגילי.
סיפרתי לה שוב את הסיפור כולו. היא הסבירה לי שוב שיש להם צורך באסמכתא שלאף גוף בנקאי בישראל אין את היכולת להנפיק.
בשלב הזה, לפי כל פרוטוקול אירוע אפשרי, הייתי אמור לצרוח עליה. להוציא עליה את כל העצבים של השנה האחרונה ואולי של החיים בכלל ןלאיים עליה שאם היא לא תפקיד את הכסף שלי בחשבון אני עובר למתחרים ולוקח את כל הקרובים שלי איתי.
אבל השיחה הזו התנהלה ביום שני בשש בערב.
הילדים שלי היו בגינת השעשועים אחרי שעשינו קניות בסופר ביחד. שתי דקות לפני כן עוד אספתי קלמנטינות שהתפזרו אחרי שהכדור של הבן שלי פספס את השער בקילומטר וחצי אבל פגע בול בשקית עם הפירות. הקטנה שלי רצתה את השוקולד היחיד שהשארנו בסופר, וכמובן שאם אתם הורים אתם יודעים שזה בדיוק השוקולד שהיא סירבה לקחת מהסופר כשהיינו לידו לפני שתי דקות.
אין לי כוח לעבור למתחרים.
וכבר חצי שנה אני מנסה לשכנע את ההורים שלי לראות ״הדב״ בדיסני פלוס והם מהססים כי יש להם השגות לגבי הטעם הטלוויזיוני שלי, ככה שאני לא מאוד בטוח ביכולות שלי לשכנע אותם להחליף את קרן הפנסיה שלהם מעכשיו לעכשיו.
הדר, כמובן, לא הייתה מודעת לכל ההתרחשויות האלה, בגלל שהיא הייתה עסוקה בלהסביר לי שהיא צריכה טופס שעשוי מנייר חד קרן שמנפיק בנקאי שיושב בפונדק ראש החזיר והדלפק שלו פתוח בימי חמישי בין השעות שתיים ארבעים וחמש לרבע לשלוש, כשנפלטה לי אנחה שלהערכתי הסתתרה שם קרוב ל39 שנים ושבעה חודשים, ואחריה משפט שבחיים לא חשבתי שיצא לי בשיחה עם בית השקעות: ״הדר״, אמרתי לה, ״התעייפתי״.
ושקט השתרר בצד השני.
והשקט הזה נמשך איזה זמן.
לא מעט זמן, האמת.
ואז, מכל התשובות בעולם, היא ענתה לי: ״פייר? אני מה זה מבינה אותך״.
ולרגע קסום אחד פתאום לא היינו הדר נציגת השירות ועומר שגנבו לו את הפנסיה.
היינו סתם שני אנשים עייפים שבארץ שלהם יש מלחמה כבר אלוהים יודע כמה זמן וגם החיים לפני זה, חייבים להודות, לא היו איזה תענוג גדול, ורק רוצים ללכת הביתה ולשים ראש.
״אתה יודע מה?״, היא אמרה לי. ״תן לי לבדוק משהו, בסדר?״.
וניתקה.
שבע דקות אחר כך היא התקשרה להגיד לי שהכל הסתדר.
״מה?״, שאלתי אותה המום, ״איך זה קרה?״.
״עזוב״, היא ענתה לי, ״זה הסבר מעייף״.
ושנינו צחקנו.
היא שאלה אם הילדים שברקע הם שלי.
אמרתי שכן.
היא שאלה אם יש עוד משהו שהיא יכולה לעשות בשבילי.
אמרתי שלא.
ונפרדנו.
וזהו.
שתי דקות אחר כך הגיע סמס שאישר שהפקדות של שנה שלמה שנעלמו הופיעו לי בחשבון, והכל רק בגלל מילה אחת.
ואולי זו המילה היחידה שמותר ואפשר וכדאי ורצוי וצריך להגיד בימים האלה.
וממרום גילי אני חושב – כלומר, אני כל כך זקן שאני כבר לא צריך לחשוב כי אני פשוט יודע – שאם נגיד אחד לשני קצת יותר ״התעייפתי״ וקצת פחות נעמיד פנים כאילו הכל כרגיל והכל בסדר והמשחקים השטותיים של פעם יכולים להמשיך, המדינה הזו תהייה מקום נסבל יותר לחיות בה בזמן הזה, וגם בזמן שאחריו.
אז זהו. התעייפתי.
ואם יהיה לכם כוח לנסות את מילת הקסם הזו בבית, יש מצב שהיא תפתיע אתכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
כמו כן, חוכמולוגים שיכתבו בתגובות ״התעייפתי באמצע הקטע״ יצטרכו לקרוא בשבוע הבא את חווויותי מישיבת ועד הבית הקרובה בנושא ״איטום וחיפוי צד צפוני בניין 3״. ראו הוזהרתם. אין מספיק עייפות בעולם בשביל זה.
איך מתחילים לכתוב?
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה
הספר היחיד שהספר שלכם צריך עכשיו ב-59 ש״ח בלבד
תוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
הסדנה המובילה והגדולה בישראל לכתיבה בגוף ראשון
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים
למה שלא תקראו עוד משהו?
006: איך Ai הציל את חיי?
הקדמה הצלחתי להעליב לא מעט אנשים בחיי בלי כוונה, אבל בחיי שזו הפעם הראשונה שאפילו לא ידעתי שאני עושה את זה. וזה בגלל שבאמת לא
005: מקסימייז יור אקספיריינס
1 ”Maximize your experience“, מצווה עליך כל רמקול פנוי בכל שעה של היום בקרוז Legend of the seas שאליו רצתה אמא שלי שניסע ליום ההולדת
004: זה היה אמור להיות קל
על סצינה שלא הצחיקה, ספר שלא נגמר, וההבנה שבכתיבה תמיד מתחילים מחדש.
003: איך נראית הצלחה
איך נראית הצלחה? שיחה עם חברה על הפחדים שלא נעלמים גם כשהכול מצליח, כתיבה בשטיפת מכוניות ושני עצי ריח במתנה.
002: איך מגדלים אופטימיות
. ביפנית קוראים לזה צ׳ויו. התרגום הכי מדויק של זה – ואין כזה, סתם שתדעו, אין עונש גדול יותר מלנסות לתרגם יפנית לעברית – הוא המסע למציאת שביל הזהב. הרעיון הוא שלכל מצב יש אמצע נכון, והאדם צריך להשקיע את כל מרצו וזמנו כדי למצוא אותו. הבעיה האחת היא כשהמצב משתנה גם האמצע משתנה. הבעיה השניה שהטור הזה לא ביפנית, ולכן בואו נעשה כאילו הבנתם ונתקדם.
2. שלושה שבועות לא כתבתי כאן מילה. בגלל שקיבלת המון הודעות וריגשתם בכולן אבל בכל זאת מי שלא שלח שיתבייש, אני רוצה קודם כל להרגיע: לא קרה שום דבר דרמטי. מה שקרה זה שאחרי כמעט שלוש שנים רצופות שאני כותב בכל יום שישי – אני לא יודע איך אומרים את זה ביפנית, אבל בטוח יש לזה מילה – פתאום התעייפתי עוד לפני שכתבתי מילה. רק המחשבה על להתחיל לכתוב התישה אותי. אולי זו הפרעת קשב, אולי שחיקה, אולי סתם עייפות, אבל השורה התחתונה היא אותה שורה: לא הצלחתי לכתוב מילה.
001: שתוק ותן לי לחפש
. ביפנית קוראים לזה צ׳ויו. התרגום הכי מדויק של זה – ואין כזה, סתם שתדעו, אין עונש גדול יותר מלנסות לתרגם יפנית לעברית – הוא המסע למציאת שביל הזהב. הרעיון הוא שלכל מצב יש אמצע נכון, והאדם צריך להשקיע את כל מרצו וזמנו כדי למצוא אותו. הבעיה האחת היא כשהמצב משתנה גם האמצע משתנה. הבעיה השניה שהטור הזה לא ביפנית, ולכן בואו נעשה כאילו הבנתם ונתקדם.
2. שלושה שבועות לא כתבתי כאן מילה. בגלל שקיבלת המון הודעות וריגשתם בכולן אבל בכל זאת מי שלא שלח שיתבייש, אני רוצה קודם כל להרגיע: לא קרה שום דבר דרמטי. מה שקרה זה שאחרי כמעט שלוש שנים רצופות שאני כותב בכל יום שישי – אני לא יודע איך אומרים את זה ביפנית, אבל בטוח יש לזה מילה – פתאום התעייפתי עוד לפני שכתבתי מילה. רק המחשבה על להתחיל לכתוב התישה אותי. אולי זו הפרעת קשב, אולי שחיקה, אולי סתם עייפות, אבל השורה התחתונה היא אותה שורה: לא הצלחתי לכתוב מילה.
