מה גורי אלפי לימד אותי על כתיבה (ועל החיים, ועל צניעות ועל קולנוע)

יש ארבע דרכים להבטיח שגורי אלפי יסתלבט עליך:

  1. לכתוב משהו רגשני
  2. לכתוב משהו רגשני וארוך
  3. לכתוב משהו רגשני בבלוג של עצמך
  4. ללחוץ על ״פרסם״.

ובכל זאת, זה הולך להיות פוסט רגשני בבלוג שלי על גורי אלפי, כי באורח פלא הוא האדם היחיד שלא אמרו לו תודה בפרמיירה (ככה זה כשאתה כל הזמן על המיקרופון. שחרר קצת, בן אדם), ואיכשהו זה רודף אותי ומפתיע אותי.
מה שעוד יותר מפתיע אותי, באמא שלי, זה שהתודה הזו באה ממני.

באחת הפעמים שישבנו לקפה, הוא אמר לי: בוא נהיה אמיתיים הפעם. בוא נספר על תהליך היצירה באמת. אז הנה האמת: גורי אלפי מירר לי את החיים במשך קרוב לשנתיים. 
וזה אפילו לא אני אמרתי, אני רק מעתיק את מה שהוא אמר בפרמיירה. 
וזה, כנראה, הדבר הכי נחמד שמישהו היה יכול לעשות בשבילי.

אין לי איזה עניין גדול עם יחסי סאדו – מאזו, באמת שלא, ובחיי שלא חשבתי שאני אפילו בדרך לאיזשהו מרתף כזה כששלחתי לגורי הודעה בטוויטר. ידעתי שהוא עוקב אחרי. אני, כמובן, עקבתי אחריו. מעולם לא החלפנו מילה. הוא עשה לי לייק שלוש פעמים במשך שנתיים. ובכל זאת הייתה לי את החוצפה לשלוח לו הודעה קצרה ולהגיד לו שאני קצת (אוקיי, הרבה) מעריץ שלו, שאני עומד להוציא ספר, והוא קצת מדבר על סוג הגבריות שהוא מתעסק בה מדי פעם, ואולי יהיה לו איזשהו עניין לקרוא אותו ולתת המלצה.
זה כל מה שרציתי מהאיש הזה. המלצה.
ארבע דקות אחר כך הוא ענה שנעים להכיר ושאני אשלח לו למייל והוא ישתדל לקרוא.
שבועיים אחר כך הוא התקשר אלי כשהייתי בטיב טעם רעננה, הידוע גם בתור המקום עם האקוסטיקה הגרועה בעולם, ושאל אותי של מי הזכויות.
תוך כדי שניסיתי לדחוף את הראש לערימת בצל כדי להתגבר על הרעש וההמולה הסברתי לו בעדינות שהספר כבר בדרך להיות מודפס, אז הזכויות כבר של מודן.
״לא, מטומטם״, הוא ענה לי, ״לסרט. של מי הזכויות לסרט״.
הן לא היו של אף אחד, כי אפילו לא חשבתי על התרחיש הזה.
תוך חמש עשרה שניות הן היו שלו.
נפגשנו לקפה. במהלך קלאסי, הצלחתי לשפוך על עצמי גרנולה. גורי התגלה כאדם חם ולבבי ומקסים ואוהב קומדיות רומנטיות וגבינה צהובה. סיכמנו שיוצאים לדרך, ונראה מה יהיה. מהמרים.
אף אחד לא חיכה לסרט הזה בצד השני. שום סכום כסף לא הובטח או שולם. וולקאם טו דה שואו ביזנס. 
מי שלקח על עצמו את המימון של ההרפתקאה הזו הוא מפיק בשם אסף נאווי. נהוג לומר על מפיקים שהם אכזריים, קרי לב, חושבים רק על כסף ודבר זולתם לא מעניין אותם, וזה נכון, ובגלל זה בדיוק אני עד היום שובר את הראש איך נאווי הפך להיות מפיק. 
מדובר באדם היחיד בתעשייה שמשלם לפני הזמן (לפני שחתמת על חוזה אפילו!), איש שדלתו והוואטסאפ שלו תמיד פתוחים, תמיד יודע לתת מילה חמה – אפילו כשלא מגיע – ובעיקר, איו לי מושג איך הוא עושה את זה ולכם אין מושג איזו עבודה קשה זו, הוא החצי הרגוע, האחראי, הרגיש והשקול של גורי.
אבל הוא לא ישב איתנו בישיבות התסריט. 
והוא ידע למה.

אף פעם לא עבדתי עם איש שלוקח ברצינות כזו גדולה את ההומור שלו. למעשה, הנה תרגיל כתיבה נוסח גורי אלפי שאני ממליץ לכם בחום לא לנסות בבית: כתבו סצינה מצחיקה. נסו אותה על אנשים. תשמעו אותם צוחקים בקול. נסו אותה על גורי. תשמעו גם אותו צוחק. תגידו לעצמכם בלב ״השבח לאל, הצלחתי״. ואז תשמעו אותו מסיים לצחוק ואומר ״אוקיי, בואו נתחיל לכתוב את זה מחדש״

זה היה – ואני אשתדל לא להגזים כאן בתיאורים פומפוזיים – הגיהנום. מלהתרגל לכתוב שעתיים או שלוש ביום עברתי לשמונה או תשע או 11 שעות. לפעמים בלי הפסקה. הדרישות היו לא סבירות. היה לילה אחד שכתבתי 38 עמודי תסריט. הקצב היה מטורף, כמעט כאילו אנחנו בתוכנית לייט נייט, ואולי באמת היינו, אין לי מושג. כתבתי וכתבתי וכתבתי עד שכל מה שנשאר מהמוח שלי היה אבק ועד שכל מה שנשאר מהרגליים שלי היה כאבי שרירים.
יש הרבה סיבות לשנוא את גורי, ואני תיכף אפרט את כולן, אבל הנה סיבה אחת מעצבנת במיוחד: האיש הזה לא מתעייף. אני לא יודע, אולי אני תמים ויש סמים נרקוטיים מעורבים בדבר, אבל זה אני שביליתי איתו חודשים שלמים בחדר בלי לצאת והדבר הכי סוער שנכנס לשם היה עוגת שוקולד ללא גלוטן. 
הוא לא מתעייף. הוא לא עוצר. הוא לא נהיה פחות מצחיק. הוא לא מקטר. הוא לא נהיה פחות חד. הוא לא אומר ״אוקיי, חבר׳ה, בואו ניקח הפסקה ונתרענן קצת״. כלום. שעתיים כתיבה. הקראה. הערות. שכתובים. שעתיים כתיבה. הקראה. הערות. שכתובים. 
ולא רק שהוא לא עוצר, הוא גם לא מרחם, המנוול. אם זה לא מצחיק, זה לא מצחיק. והנה עוד סיבה לשנוא אותו: זה מאוד קשה להצחיק את גורי אלפי. 
כשאתה לא שופך על עצמך גרנולה, כאילו. מזה הוא צוחק יופי.
אף פעם לא עבדתי עם איש שלוקח ברצינות כזו גדולה את ההומור שלו. למעשה, הנה תרגיל כתיבה נוסח גורי אלפי שאני ממליץ לכם בחום לא לנסות בבית:
כתבו סצינה מצחיקה.
נסו אותה על אנשים. תשמעו אותם צוחקים בקול.
נסו אותה על גורי. תשמעו גם אותו צוחק.
תגידו לעצמכם בלב ״השבח לאל, הצלחתי״.
ואז תשמעו אותו מסיים לצחוק ואומר ״אוקיי, בואו נתחיל לכתוב את זה מחדש״.
למה, רציתי לקחת את סכין הקצבים שאיתה חתכנו את העוגה (לא משנה, סיפור ארוך) ולדקור אותו, למה אם זה מצחיק אנחנו צריכים לכתוב את הדבר הזה מהתחלה?!
״כי יש לנו את זה״, הוא ענה בשלוות נפש, ״ואני רוצה להיות בטוח שאין משהו מצחיק יותר״.
אז מתחילים לשנות לוקיישנים. דמויות. כותבים הכל מחדש לסצינה שהרגע הפילה אנשים מצחוק. אם אף פעם לא התנסיתם בדבר כזה – וזה בסדר, אני לא מאשים אתכם – אני מבטיח לכם שלהוציא לעצמכם את העין עם מזלג ואז לנסות להחזיר אותה למקום באופן עצמאי הוא תהליך כואב ומייאש פחות מזה.
והיחיד שלא עוצר בחדר זה גורי, כי הנה עוד סיבה מספר שלוש לשנוא אותו: הוא הבן אדם הכי מצחיק בחדר. 
בכל חדר.

אין לי מספיק מילים כדי לתאר את חחושת ההשפלה כשהצגתי את עצמי כ״כותב קומי״, אבל אני יכול לגלות לכם שהבדיחות – שאולי מצחיקות אתכם וכנראה לא – הטובות ביותר שאני כותב מוצאות את דרכן לאיזשהו טקסט שלי, ודבר כמעט לא נשאר על רצפת חדר העריכה.
מהבדיחות של גורי שלא הגיעו לתסריט אפשר היה להרכיב עוד שבע קומדיות. ואני לא מגזים.
הוא יורה אותן בצרורות, והוא עושה את זה בנונשלנט מכעיס כל כך. למעשה, אחד הדברים הכי קשים בלהיות תקוע בחדר עם גורי לכל כך הרבה שעות היא שצוחקים כל כך – כלומר, לא הוא, הוא זה שעסוק בלהצחיק – עד שכואבת הבטן.
ואחר כך יוצאים לשעתיים כתיבה. והדבר היחיד שעבר לי בראש היה ״אלוהים שיעזור לי, איך אני כותב משהו קרוב למה שהאיש הזה מאלתר בקלילות בהפסקות קפה״.
אני אגיד בכנות גמורה: אני לא בטוח שהצלחתי. כן, חלק מהבדיחות בסרט הן שלי ואני כתבתי אותן, אבל ההישג האמיתי היה להתייצב בכל בוקר (בשמונה, אם לא אכפת לכם) אחרי לילה של כתיבה ולדעת שגם היום אתה תנסה להביא את הכי טוב שלך, וביום בינוני לחלוטין שלו הוא ישאיר לך אבק. 
אני אגיד בכנות גמורה ובלי להתבייש שאני רגיל להיות האיש הכי מוכשר בחדר.
להיות תקוע עם גורי בחדר אומר שאתה בדרך כלל מרגיש כמו האיש שעכשיו לומד לכתוב.
רבנו הרבה. צעקנו דברים איומים אחד על השני. צחקנו הרבה. פעם אחת מבדיחה שלי. היו ימים שאהבתי אותו מאוד. היו יותר ימים שרציתי לעשות בובת וודו בדמותו ולשרוף אותה. אני בטוח שזה היה הדדי.
בסך הכל אני חש שהיו לנו יחסי במאי – תסריטאי ראשי תקינים לחלוטין. 

בסוף בסוף, אל תטעו, זה לגמרי סרטו של גורי אלפי, שהיה לי הסיוט והעונג לקחת חלק בכתיבתו. כל החלטה טובה בסרט הזה היא שלו. כל בדיחה טובה בסרט הזה עבר דרכו. ושתדעו שהוא ניסה לא פחות משישים גרסאות שלה לפני שהיא צולמה.
אני יודע, אני כתבתי 59 מהן.
ואז הוא בא ועשה את זה מצחיק.
בקיצור, הילד הזה עוד יגיע לאנשהו. תסמכו עלי.
אין שום דבר מובן מאליו בקומיקאי מוכר ובמאי מנוסה שלוקח ספר ביכורים של יוצר שהעולם לא שמע עליו ונותן לו את הזדמנות חייו. אין שום בקשה לגיטימית יותר מאשר לבקש מהיוצר הזה לקרוע את התחת כל יום, כל היום, כדי להצדיק את הקרדיט הזה. 
אין לי אלא לקוות שעמדתי במשימה הזו בכבוד.
או שעמדתי במשימה הזו בכלל. 
״עוד סיפור אחד״ היא יצירה של אדם מוכשר, חרוץ בצורה בלתי רגילה, מצחיק עד דמעות ומדמיע עד צחוק, כותב אדיר, שחקן ענק ובמאי יוצא מהכלל שהדבר היחיד שלמדתי ממנה הייתה שיש לי עוד המון מה ללמוד. 
ובסדר, צניעות היא כנראה השיעור הטוב מכולם.
אז גורי, אני באמת שונא אותך, מכל הסיבות הנכונות. 
ואני באמת אוהב אותך, מכל הסיבות הנכונות גם כן.
ותודה על ההזדמנות הזו, החוויה הזאת והמסע המטורף הזה.
בוא נחכה איזה עשור לפני שנצא לעוד אחד כזה, בסדר? 

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

ניפגש על הספה

בחודשים האחרונים אני ישן על הספה. 

לא, לא הוגליתי לשם. זה לא סיפור כזה. רותם ואני גרים בבתים נפרדים ובלילות ששנינו ישנים באותה מיטה אנחנו, ובכן, ממש ישנים באותה מיטה.

אבל בלילות שאנחנו לא ישנים ביחד הילדים שלי ישנים אצלי. 

ובלילות האלה, מאז אוקטובר, אני ישן כבר באופן קבוע על הספה. 

היא לא נוחה במיוחד, הספה. היא לא רעה בשום דרך, אבל היא לא משתווה למיטה שלי בשום דרך. היא צרה יחסית, מתחיל להיווצר לה שקע מרגיז כזה באמצע והכריות שלה בהחלט צריכות רענון אחרי כמה שנים.

ובכל זאת, מאז השבת ההיא באוקטובר, אני לא מצליח להביא את עצמי להיכנס למיטה. 

קרא עוד »

האנטישמים החדשים

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

יגון

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

״אני מצטער, חמוד״, אמרתי לו והבטתי היישר אל תוך עיניו המבואסות. ״אני לא יכול לעזור לך עם זה״.

הנה הוא הגיע, הרגע הזה שכל כך חששתי ממנו.

הרגע שבו הילד שלי יבין שאני אדיוט מושלם.

אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי ואכן ככה זה נשמע כשצעקתי את זה על עצמי בתוך הראש שלי, אבל זה גם לא מאוד רחוק משם, כי המסכן עוד לא בן עשר, ובאמת שחשבתי שיהיו לי קצת יותר שנות חסד לפני שהוא יגלה שאבא שלו הוא, נו, בן אדם.

כבר כשהגיע המייל מבית הספר על המבחן השנתי בחשבון הרגשתי את הסוף מגיע. את המבחן של השנה שעברה צלחתי רק בקושי, אבל כשעברתי על רשימת הנושאים של השנה וגיליתי שם שברים פשוטים ומספרים מעורבים כבר ידעתי ששום דבר לא יהיה פשוט יותר.

קרא עוד »

איך להיות מאושר

אני רוצה לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע על רענן שקד. לדעתי אפילו הוא לא זוכר את זה – אם כי במקרה שלו זה לא מאוד מפתיע, האיש לא זוכר שהסתמסנו לפני חמש דקות – אבל זה סיפור שאני נזכר בו לפחות אחת בשבוע.

ובשביל לספר לכם את הסיפור הזה כמו שצריך, אנחנו נצטרך לצלול אל אחד הרגעים האפלים ביותר בחיים שלי.

רגע לפני שנצלול, אתם צריכים להבין משהו על רענן ועלי: כל החיים המקצועיים והאישיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם לא הייתי פוגש אותו בגיל 22. הייתי שנייה אחרי הצבא, ״7 ימים״ היה הר האוורסט של העיתונות והאיש, שהיה גם כוכב בהתהוות וגם סגן עורך ״7 ימים״, הסכים לקבוע איתי פגישה.

ואז, כמובן, שכח לגמרי שקבע איתי.

18 שנה אחר כך, אנחנו נקרא לזה עוד יום רביעי במשרד.

קרא עוד »

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »
Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

ניפגש על הספה

האנטישמים החדשים

יגון

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

איך להיות מאושר

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך