15.3.
התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.
כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.
כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.
ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה לשחרר אותה.
ולהיפרד.
לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לחפור לתוך הפצע ולחיות שוב את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.
ולמעשה הוא היה ההפך הדי המוחלט.
עיצבה את הזהות שלי הרבה יותר ממה שהייתי מוכן להודות. אני מנסה לחזור לכתוב בבית קפה אחרי הסגר הראשון
הנה מה שכן נכון: אחרי כל כך הרבה זמן של דשדוש ושל התחלת קריירה שנמשכה כמעט 15 שנה, שנתיים לפני הקורונה, ב-2018, חוויתי את הפריצה המטאורית שלי. ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, היה סיפור הצלחה אבסולוטי, מהסוג שבתעשייה מגדירים ״חד קרן ספרותי״.
מהדורה ראשונה של 3,000 עותקים נמכרה בתוך פחות משבוע, העותקים אזלו בכל חנות, התבססתי במקום הראשון בכל רשימות רבי המכר, חוזה עיבוד לסרט נחתם בזמן שיא, כתבות התפרסמו עלי כל שני וחמישי והייתי על גג העולם.
ההצלחה הזו פתחה לי לרווחה את כל הדלתות שהיו נעולות בפני כל כך הרבה שנים. חברות הפקה וערוצים שפעם לא היו מוכנות לשמוע ממני עמדו בתור לקנות את הזכויות לספר הבא שעוד לא היה כתוב.
מפיקים גדולים ביקשו שאני אכתוב סכום והם ישלמו אותו.
אוקיי, היה מפיק אחד כזה, אבל זה היה חתיכת רגע.
שחקנים מפורסמים ממש השיגו את הטלפון שלי וביקשו שאני אכתוב להם תפקידים.
וחשוב מזה: כל רעיון שלי קיבל ״כן״ מהדהד.
וכמו אדם שהיה מורעב, הסתערתי על כל הפרויקטים כולם בבת אחת, וחתמתי על סרט, סדרה וספר במקביל.
ואם אתם יודעים דבר או שניים על כתיבה, או על פרוייקטים, או סתם על החיים, אתם יודעים שזה דבר שלא עושים.
לוח הזמנים היה משוגע. באפריל 2020 צילומי הסדרה החדשה היו אמורים להתחיל. חודש אחר כך הסרט ״עוד סיפור אחד״, שמבוסס על ״לחוץ חתונה״, היה אמור לצאת לאקרנים. ביוני הסדרה שצולמה באפריל והספר החדש שמבוסס עליה היו צריכים לצאת ולא היה לי יותר מדי זמן להנות מזה כי ביולי הצילומים של הסרט כבר היו צריכים להתחיל.
ואז הגיע ה-15.3 הארור.
למרות שנהוג להגיד שהחיים שלך קורסים ביום בהיר אחד אני דווקא זוכר שהיה מבול מטורף, ובזה אחר זה הגיעו טלפונים שבישרו שהפרויקטים שלי ״מוקפאים״, שזו מילה יפה למבוטלים.
בעשר בבוקר הייתי הבחור הכי רותח בתעשיה.
127 דקות אחר כך הייתי מובטל.
תגידו מה שתגידו, זה יופי של סיפור למי שקורבנותו אומנותו. בול בפוני. רגע אחד הייתי כוכב זוהר, שלושה ימים אחר כך ישבתי בבית ב-11 בבוקר וצפיתי בבת שלי מנסה להכניס צורה של עיגול ללוח עץ בצורת ריבוע כששני מבוגרים שמאוד אהבתי והערכתי הסבירו לי שעם קצת מזל אני אוכל להיות מסדר מדפים בסופר.
ארבע שנים אני מתפרנס מהסיפור הזה. מספר אותו בכל הרצאה, בכל שיעור, בכל מפגש אקראי. אם אתם מכירים אותי יותר משבע דקות אתם מכירים את הסיפור הזה עלי, כי הוא חלק בלתי נפרד מהאופי שלי. הרחמים העצמיים על האימפריה שבניתי ונהרסה נדבקו אלי כמו זפת.
בשנתיים האחרונות, כמו שאתם אולי יודעים כי אני כותב על זה כל הזמן, יצאתי למסע רוחני לחפש שפע. הספר ״חף משפע״, שהוא סיפור המסע הזה. יצא ממש עוד כמה חודשים, אבל אני רוצה להגיד שהחלק הקשה ביותר במסע הזה היה לשחרר את ההתקרבנות ולקבל את העובדה שאפשר לראות דברים גם אחרת.
ואחרי ארבע שנים, ואחרי הרבה מאוד עבודה, אני רוצה להגיד שהקורונה, יימח שמה, בעצם לא הרסה שום דבר.
בשבוע האחרון צללתי לתוך הטקסטים שכתבתי בתקופה שלפני, ואין לי אלא להודות: הם איומים. זו האמת. אני חושב שידעתי את זה איפשהו באחורי הראש גם בזמן אמת, אבל לקרוא אותם שוב עכשיו היה מביך.
הפאנצ׳ים שכתבתי היו דלוחים. המעברים רפים. הכנות עמדה על אפס. הסיטואציות מופרכות ומבוימות, והכל גרוטסקי ובלי שום סטייל או אלגנטיות או עדינות. הכל נכתב בחופזה בלי שום זמן לתת לדברים להתבשל, וככה זה בדיוק זה מרגיש: גבב מילים שלא רק שלא הספיק לרתוח, אלא אפילו לא הספיק להתחמם.
והאמת היא שאני חושב שהקריירה שלי הייתה צוללת ומתרסקת ברעש אדיר אם משהו מהדברים האלה היה יוצא כמו שהוא.
יותר מכל קבוצה אנושית אחרת על הפלנטה באותה תקופה, הכי שנאתי את אלה שהתייחסו לקורונה כשיעור. זה היה כל כך מכעיס. אסון איום ונורא קרה, מיטות בתי החולים היו מפוצצות, ואנשים שמדברים מאוד לאט מסבירים שהכל לטובה ולכל אחד יש שיעור ללמוד.
אז לא, אני לא חושב שהכל לטובה, ובספר אני בהחלט מסביר למה זה אחיו התאום של ״הכל אבוד״.
אני אפילו לא חושב שהקורונה היא שיעור, אבל בכל זאת למדתי ממנה משהו, ןהוא שגם הדברים שנדמה לך שלא יסתיימו אף פעם מגיעים לכדי סיום.
והחיים, שהם אנרגיה בלתי מתקבלת על הדעת וחזקה הרבה יותר ממה שידענו, מוצאים את דרכם להמשיך כרגיל.
אחרי ארבע שנים, אני כבר לא חושב שאם לא הייתה קורונה החיים שלי היו במקום טוב יותר. למעשה, אני די בטוח שהם לא.
ולכן, ביום הזה ממש, אני מסרב להמשיך ולהיות מוגדר על ידי האירוע הזה. אני בוחר לשחרר את היורצייט הזה ולהמשיך הלאה בחיי, ולהפסיק לחשוב מה היה קורה אם. אני לחלוטין בוחר לקבל את העובדה שרק אני אחראי למקום שבו הקריירה שלי הייתה, ורק אני אחראי למקום שבו הקריירה שלי נמצאת עכשיו.
וגם קצת נמאס לי להיות קורבן, זו האמת. יש אנשים שדברים איומים ונוראים באמת קרו להם. ונדמה לי שארבע שנים אחרי אפשר להסתכל על הפצע הזה, לא לזלזל בו, אבל כן להגיד ששרדתי כדי לספר.
אז להתראות, קורונה. אפילו לא נדבקתי בך, למען השם, אז אני בטח לא אתן לך להידבק לי לחיים ולזהות העצמית. ואני מתחייב שבשנה הבאה, בתאריך הזה ממש, כבר לא יהיה פה פוסט שיעסוק ביום השנה הזה. אולי אפילו – היי, לאדם מותר שיהיו לו חלומות – הוא יהיה פוסט קצת שמח.
בינתיים, אני מחזיר את ה-15.3 להיות סתם עוד יום רגיל, את הקורונה להיות סתם עוד משהו שקרה ומפנה את הטקסטים שלי למקומות אחרים.
להתראות, קורונה. וכשאני אסיים להיות מובך מזה, אני גם אגיד לך תודה על השיעור.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה
הספר היחיד שהספר שלכם צריך עכשיו ב-59 ש״ח בלבד
תוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
הסדנה המובילה והגדולה בישראל לכתיבה בגוף ראשון
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
ביום שישי שעבר עשיתי את ״התנועה״.
התנועה, נו.
אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים על מה אני מדבר.
מה שקרה זה שבשישי שעבר הכנתי לרותם ולי ארוחת ערב תאילנדית משובחת <הכנס כאן טפיחה נאה על השכם>, ואחרי ששטפתי כלים <הכנס כאן קריאות ספורדיות מהקהל ״וואו! איזה בן זוג!״> רציתי לבדוק את הוראות האחסון של רוטב האחסון של הסויה.
ואז עשיתי אותה.
את התנועה.
ה-תנועה.
ביום שישי שעבר עשיתי את ״התנועה״.
התנועה, נו.
אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים על מה אני מדבר.
מה שקרה זה שבשישי שעבר הכנתי לרותם ולי ארוחת ערב תאילנדית משובחת <הכנס כאן טפיחה נאה על השכם>, ואחרי ששטפתי כלים <הכנס כאן קריאות ספורדיות מהקהל ״וואו! איזה בן זוג!״> רציתי לבדוק את הוראות האחסון של רוטב האחסון של הסויה.
ואז עשיתי אותה.
את התנועה.
ה-תנועה.
״אבא״, הוא אמר לי אתמול, ״תספר לי שוב איך נולדתי״.
זו מסורת קבועה שלנו יום לפני יום ההולדת שלו מאז שהוא היה בן ארבע.
כל כמה זמן – אני רוצה להגיד כל שנה, אבל האמת שזה יותר קרוב לכל חודש – כשאנחנו נוסעים באוטו, במיוחד אם זו נסיעה ארוכה, אחד מהם בדרך כלל יגיד ״תספר לי איך נולדתי״.
בהתחלה סיפרתי להם את הסיפור האמיתי, ועם הזמן והשעמום התחלתי להוסיף פרטים כיד הדמיון הטובה כמו שעושים בכל סיפור טוב באמת. הוא, באופן אישי, מתפקע מצחוק כל פעם מחדש כשאני אומר לו שהוא נולד כל כך גדול, בשבוע 42, עד שישר רשמנו אותו לבית ספר, ואז עושה חיקוי שלו יוצא מהבטן ומדבר עם כל הנוכחים בחדר הלידה מרוב שהוא כבר היה ענק. הוא מתגלגל מצחוק, אני לא מבין למה ומה כל כך מצחיק אבל ממשיך.
אני אבא 11 שנה ממש היום, ונדמה לי שאם צריך לסכם בזעיר אנפין את חווית האבהות שלי ב-90% מהזמן זה יהיה המשפט הזה: אני לא מבין, אבל ממשיך.
״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.
״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.
כבר 15 שנה אני מחכה לשיחת הטלפון הזו.
אולי אפילו יותר.
כבר עשור וחצי אני מחכה שאיזשהו גוף מסחרי גדול יצלצל אלי וישאל: ״עומר?״.
״כן?״, אני אענה בהתרגשות, יודע שזו השיחה שחיכיתי לה כל חיי.
״תקשיב, אנחנו עוקבים אחרי התוכן שלך כבר שנים, והוא באמת הטוב והמרתק ביותר שראינו. חוץ מזה, אם מותר להגיד, אתה חתיך למות. אנחנו רוצים לשלם לך כדי שתחיה״.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
