לפחות פעם בשבוע – אם כי בשנה האחרונה זה קרוב יותר לשלוש פעמים ביום – מגיעה השאלה על איזה ספר אני יכול להמליץ כדי להפוך לכותב טוב יותר.
והתשובה, כמובן, ברורה: על הספר שלי, מה זאת אומרת.
ובכל זאת, למרות שברור שאחרי שתקראו אותו כל ספר יהיה רק תחליף חיוור,ֿ אני מוכן לקבל את העובדה שיש עוד כמה כותבים – כן, סטיבן קינג, אני לגמרי מסתכל עליך – שמכרו לא פחות עותקים ממני וגם להם יש איזה דבר או שניים די חשובים להגיד על התהליך ״הסיזיפי, המענה, הבלתי נסבל והקשה מנשוא, שבניגוד לכל היגיון אנושי בריא הוא גם כיף גדול, אם כי אף אחד מעולם לא הצליח להבין מדוע״, כפי שכתב בדיוק כה רב דיוויד פוסטר וואלאס, וצדק בכל מילה.
הערה לסדר היום: רוב רובם המכריע של הספרים נקראו באנגלית. כמי שכבר שנים מסתובב עם אייפד בכיס ופותח את קינדל בכל הזדמנות שרק מתאפשרת לו, העובדה שכל הספרים בעולם במרחק לחיצה ממני אף פעם לא מפסיקה להדהים אותי. אין לי מושג אם יש להם תרגומים בעברית, ואם כן יש להם אין לי מושג מה איכותם. עם זאת, גם אם אתם לא משהו באנגלית, הרוב המוחלט של הספרים ברשימה הזו קלים לעיכול ושווים כל מאמץ שתשקיעו בהם.
1. טבעו של הכיף – דיוויד פוסטר וואלאס (תרגום מצוין: דבי אילון)
יש משהו די מדכא בקריאת כתביו של דיוויד פוסטר וואלאס. מצד אחד, מדובר בכותב קומי אדיר, גאון של ממש, האיש שבעיני כותב על כתיבה טוב יותר מכל אחד אחר.
מצד שני, קריאה בכתביו היא קצת כמו תאונת רכבת שעומדת להתרחש ואין לך שום יכולת לעצור אותה, אלא רק לעמוד בצד ולצפות בה חסר אונים. לא צריך לקרוא יותר משלושה – ארבעה טקסטים ברצף כדי להרגיש את הדכאון של האיש אורב בכל פינה, וכשקוראים אותם לעומק לא מאוד קשה להבין איך הכותב הפנטסטי הזה תלה את עצמו בביתו בגיל 46.
ובכל זאת, ולמרות הסוף הטראגי שמרוח על כל אחד מדפי הספר הזה, אין מי שמצליח לתאר ולזקק ולאפיין את חווית הכתיבה טוב יותר מאשר פוסטר וואלאס.
״טבעו של הכיף״, שהוא גם הטקסט המוביל של הספר הזה, הוא טקסט שאני מכריח את כל תלמידי לקרוא כבר בשיעור הראשון מסיבה אחת בלבד: כדי שכשיזדנבו המחשבות שהם לא טובים מספיק, שהם לא ראויים מספיק, שהספר שלהם הוא מחריד ומזעזע ומפחיד עד כמה הוא גרוע, ידעו שהם לא לבד.
ושגם אחד הסופרים הטובים בעולם הרגיש בדיוק כמוהם.
מעבר לחווית קריאה מהממת ומרתקת והצצה לתהליך העבודה של אחד הכותבים הטובים ביותר של המאה העשרים, היכולת לתאר את מלאכת הכתיבה כמאבק שעיקרו מנטאלי וקשור מעט מאוד לכשרון (כמו כל מקצוע אמנותי, דרך אגב) הוא קריאת חובה ותמרור אזהרה גם יחד לכל מי שרוצה לכתוב ספר, ולצאת בחיים מהצד השני.
2. פואטיקה – אריסטו (תרגום פנטסטי: יואב רינון)
תראו, אין לי איזה עניין להתפלצן פה על אף אחד ולתת את הרושם המאוד מוטעה שאני יושב וקורא את אריסטו בזמני הפנוי, או שיש לי מדף של ספרי פילוספיה של חכמים יוונים. אל ״פואטיקה״ נחשפתי בעקבות קורס אונליין של ארון סורקין (וכאן תוכלו למצוא אותו), שאותו אני מעריץ, והוא דיבר עליו כל כך הרבה פעמים ואמר שכל כותב חייב לקרוא אותו לפחות פעם אחת.
כשראיתי שאפשר להשיג עותק מתורגם שלו בעברית די בקלות, ועוד בארבעים שקלים, קפצתי על המציאה, ואין לי אלא להודות שכמו בהרבה דברים אחרים גם בזה סורקין צדק, וגם אם הספר הזה היה עולה 4,000 שקל הוא עדיין היה שווה את המחיר.
כיאה לספר שנכתב בשנת 835 לספירה, הוא לא מאוד נגיש. לא מדובר בקריאה נינוחה וכיפית במיוחד, וחייבים להודות שאריסטו או לא אריסטו, הספר הזה הוא קודם ההוכחה שאפילו האיש שיודע הכי הרבה בעולם על כתיבה עדיין צריך עורך.
אבל זו לא הנקודה.
כי למרות שהוא חוזר על עצמו לא פעם ולא פעמיים ולא שש, ״פואטיקה״ (בתרגום פנטסטי של יואב רינון) מוכיח את הנקודה שבגללה תעשיית הספרות השמרנית והמנופחת שונאת אותו ומסרבת להכיר בו כמדריך האדיר שהוא: שסיפור הוא משהו מאוד פשוט. יש התחלה, יש אמצע, יש סוף, והמשפט הסתום הזה של אריסטו מתגלה במהלך הספר כהרבה יותר משמעותי ממה שאפשר לחשוב.
למרות שאני חוזר ומדגיש שלא מדובר בחווית קריאה מהנה בשום דרך, טרם יצא לי לקרוא ספר שמלמד בצורה מאלפת, פשוטה ונהדרת כל כך את אמנות הסיפור ואיך בונים אותו ואפילו, רק אלוהים יודע איך הוא הצליח בזה, מבלי להגיד ״סטוריטלינג״ פעם אחת.
אם אתם כותבים קומיים, אגב, הספר הזה הוא תענוג כפול ומכופל, בעיקר כי תגלו שהזלזול בכותבים קומיים התחיל עוד הרבה לפני שנכנסתם לתחום, ויש מעט דברים מספקים כמו לקרוא את אריסטו סוגר חשבון עם כל הכותבים הדרמטיים באשר הם.
ממליץ מאוד לקנות את התרגום של יואב רינון בהוצאת ״מאגנס״. מופת של עבודת תרגום.
3. Big Magic – Elizabeth Gilbert
יש לי יחסי אהבה – שנאה מוזרים מאוד עם אליזבת׳ גילברט. מצד אחד, לא הצלחתי להתקרב אפילו לאמצע של שום ספר שלה, כולל ״לאכול, להתפלל, לאהוב״. בנוסף, פעם שילמתי גם סכום מופרך למדי של ארבע ספרות כדי להשתתף בסדנת כתיבה בהנחייתה שהתגלתה כחלטורה מארץ החלטורות. ובכל זאת, כל הדברים האלה לא ממש מונעים ממני לאהוב אותה ולהכיר בגדולתה כאחת הסופרות המרשימות והמצוינות שיש לעולם להציע, ולאהוב אותה ממש.
אחת הסיבות, אגב, היא שלמרות שהיו לה יותר מדי הזדמנויות לתפוס תחת כי בכל זאת היא כתבה ספר שמכר גזיליון עותקים וגם הפך לסרט בכיכובה של ג׳וליה רוברטס, היא לא עשתה את זה. והיכולת שלה לדבר על כתיבה בצורה ארצית לחלוטין היא ראויה להערכה ולהערצה. לא פחות.
בנוסף להרצאת הטד הנהדרת שלה על כתיבה ויצירתיות, ביג מג׳יק הוא הספר היחיד שלה שבלעתי אותו מתחילתו ועד סופו בפחות מיום, ומסיבה טובה: הוא נהדר.
כן, אני אהיה הראשון להגיד ולהודות שלעיתים קרובות מדי הוא לוקה ברוחניות יתר. התיאוריה שרעיונות מסתובבים באוויר ונצמדים לאנשים היא, איך נאמר, פחות בשבילי. ובכל זאת, החלק הרוחני הוא בערך 15% מהספר.
ושאר ה-85% שלו הוא מסמך שכל כותב וסופר צריך וחייב לקרוא.
אין וכנראה גם לא תהיה מישהי שמסבירה טוב יותר את המלאכה היומיומית הכרוכה בכתיבה מאשר גילברט. היכולת שלה לתת טיפים פנטסטיים ומעוררי השראה (לכו לפרק שבו היא מלמדת איך היא מארגנת את הפרקים שלה ואת הדמויות שלה, ופשוט תעתיקו את התהליך הזה. באחריות), וכל זה בשפה יומיומית והומור נהדר הופכים את ביג מג׳יק לספר שגם מלמד וגם פשוט כיף לקרוא אותו, אפילו אם אתם לא מתעניינים בכתיבה.
4. Writing The Romantic Comedy – Billy Mernit
מעטים הספרים – ובמחשבה שנייה, אין דומה לו בקטגוריה הזו – שיש לי איתם יחסים כל כך מורכבים כמו הספר הזה. בעוד שספרים על כתיבה יש כמו בדיחות על בני גנץ, ספרים על איך כותבים קומדיות רומנטיות אין.
בכלל.
למעשה, יש רק אחד.
ואתם יכולים לנחש לבד איזה ספר זה.
ולמרות שעכשיו, בשנת 2021 אתם לגמרי יכולים להשיג אותו בלחיצת כפתור באמאזון, כשאני ניסיתי לשים עליו יד אי שם בשנת 2005 לא הייתה משימה קשה מזו.
בשנים ההן עוד הפעלנו את האינטרנט עם מנואלה, ואמאזון היה אתר קטן למדי שרוב הספרים הישנים – כלומר, כאלה שיצאו לפני יותר משבועיים – לא היו במלאי, כמו גם הספר הזה. על גרסה דיגיטלית לא היה מה לדבר, וטיסה אקראית לשיקגו לעשרה ימים לימדה אותי שגם בחנויות הספרים בארצות הברית אין לי שום סיכוי להשיג עותק מודפס שלו.
אחרי חיפושים מתישים ועבודת מודיעין שלא הייתה מביישת את השב״כ, התגלה העותק היחיד שלו בישראל בספריה של המרכז הבינתחומי בהרצליה.
ארבעים טלפונים אחר כך קיבלתי אישור כניסה חד פעמי לספריה, ואתם יכולים רק לנחש איזה דפיקות לב היו לי כשהספרנית אמרה לי באיזה מדף אפשר למצוא אותו.
חמש שעות עמדתי כמו דביל מול מכונת הצילום, משכפל עמוד אחרי עמוד ומתעלם מהמבט הרושף של הספרנית, וכשסוף סוף הגעתי הביתה התנפלתי עליו וקראתי אותו בשקיקה ובבליעה אחת.
והמחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לספר הזה היא שהוא היה שווה את כל המאמץ הפסיכי הזה.
לפני שאתם אצים ורצים להזמין את העותק הדיגיטלי והקל להשגה שלכם, הייתי מנמיך ציפיות. מדובר במדריך יבשושי למדי שמסביר בצורה לא שנונה, לא קלילה ולא מצחיקה איך כותבים קומדיה רומנטית. הוא עושה את זה בעזרת ניתוח מתיש למדי של יותר מדי קומדיות רומנטיות בניסיון לפצח את הנוסחה של הז׳אנר, אבל צריך להודות: את הדבר האחד שהוא מתיימר לעשות הוא עושה בצורה מצויינת.
מבנה שבע הנקודות של מרניט הוא מבנה שכל כותב קומדיות רומנטיות חייב ללמוד ולהכיר מתוך שינה, וגם אם המודל הזה, שהיה כה פופולרי בניינטיז, כבר לא ממש רלוונטי לימינו אנו (למעשה, ב״לחוץ חתונה״ פשוט לקחתי את המודל הזה והפכתי אותו על הראש) הוא עדיין חובה לכל מי שרוצה לטוות סיפורים וסיפורי אהבה בפרט.
Writing The Romantic Comedy באמאזון
5. Save The Cat – Blake Snyder
כן, הוא פרקטי. כן, הוא מלא עצות נהדרות. כן, הוא מסביר איך בונים סיפור (ובעיקר תסריט, אבל בואו לא נתקטנן, גם סופרים יכולים ללמוד ממנו לא מעט). אבל הסיבה ש-Save The Cat ברשימה הזו היא, בראש ובראשונה, כי אני בספק אם קיים ספר מהנה יותר על כתיבה מאשר הספר הזה.
למרות מותו בטרם עת והמצער מאוד של בלייק סניידר, מחבר הספר הזה, הכותרת השאפתנית שלו (״הספר האחרון שתצטרכו על תסריטאות״) היא מדוייקת להחריד. אם אתם מתכוונים לקרוא רק ספר אחד ברשימה הזאת, אז אנא מכם, שזה יהיה הספר הזה.
למה? כי למרות שהוא תסריטאי, סניידר הוא קודם כל מורה. הוא לא כותב שכותב על כתיבה, אלא כותב שלקח וקיבל על עצמו את מלאכת ההוראה המפרכת של התחום הזה, וזה חתיכת הבדל משמעותי. ובעולם שבו רוב ספרי התסריטאות הם או מסובכים להחריד ובלתי קריאים (אהלן, סיד פילד) או מיושנים ועמוסים בחומר, Save the cat הוא המרענן הרשמי וחבל ההצלה של העולם הזה.
בשפה פשוטה, בהירה, מהנה ביותר ולפרקים קורעת מצחוק מפרק סניידר את יסודות הסיפור ומרכיב אותן מחדש בצורה שכמעט בלתי אפשרי לא להבין אותה. גם אם אתם לא מתכוונים לעקוב אחרי המבנה הקלאסי של מסע הגיבור, ההבנה הבסיסית של איך כותבים עלילה בשלוש מערכות וכל התחנות שחייבים לעצור בהן בדרך הן קודש הקודשים של דור שלם של תסריטאים וחייב להיות גם אחד מספרי היסוד והחובה של כל מי שרוצה לכתוב ספר.
6. The War Of Art – Steven Pressfield
קטן, קצר, מדוייק וממוקד – The war of art הוא ספר חובה לכל מי שנתקע במחסום כתיבה, עומד להיתקע במחסום כתיבה או תקוע בו ממש עכשיו.
בקיצור, הוא ספר לכל כותב שחי על הפלנטה הזאת.
להסביר בהרבה מילים על ספר שאפילו העמוד שלו בויקיפדיה מונה בדיוק שורה וחצי יהיה עוול אדיר לסטיבן פרספילד, האיש שעומד מאחוריו, ולכן אני פשוט לא אעשה את זה. אני רק אגיד שהוא ספר שקוראים תוך חצי שעה, לומדים ממנו לא מעט ובעיקר מקבלים ממנו טונות של השראה וכח רצון להושיב את התחת שלך על הכסא ולעבוד. ואם זה לא מה שספר כתיבה טוב באמת אמור לעשות, אז בחיי, אני כבר לא יודע מה כן.
7. Born To Run – Bruce Springsteen
הסיבה היחידה שהספר הזה סוגר את הרשימה הזו היא רק בגלל ש”Born to run״ הוא לא ספר על כתיבה פר סה. כמו שאולי אפשר לנחש מהכותרת, הספר הזה הוא הביוגרפיה של ברוס ספרינגסטין (שאגב, יצאה לאור ממש לא מזמן ואחרי עבודה של שבע שנים) והוא מגולל את סיפורו של אחד מהיוצרים הגדולים של המאה העשרים.
ובכל זאת, ברוס ספרינגסטין כותב ויוצר כבר כמה עשורים טובים, ובכל זאת יש לו כמה דברים ותובנות על כתיבה וחיי היצירה בכלל, כמו, למשל, זו:
״אחרי שנים של טיפול אני יכול להגיד שבכתיבה ובטיפול אנחנו מנסים לעשות בדיוק את אותו הדבר. אתה לוקח את כל הדברים הקשים, המכאיבים והרעים שקרו לך בחיים ומנסה להפוך אותם לאהבה. אין אמן שמצליח ואז לא מקנא קצת באלה שלא הצליחו והלכו להיות רואי חשבון. כי כשאתה מצליח במוזיקה, ועל אחת כמה וכמה כסופר או תסריטאי, שזה יצירות ארוכות יותר, זה אתה והכאבים האלה כל הזמן, אתה וההתמודדות הזו כל הזמן, אתה והניסיון להפוך קש לזהב – ואת הדברים הכי כואבים שקרו לך למשהו שיצחיק וירגש ויחמם את הלב לאנשים אחרים, ואז באה הביקורת והכאבים החדשים שהיא יוצרת איתה, ואני לא אומר שהעבודה שלהם לא קשה או מאתגרת, אבל הנה בעיה אחת שאין לרואי חשבון״
יש, כמובן, לא מעט ביוגרפיות של אנשים יוצרים, אבל יש מעט מאוד ביוגרפיות שמתובלות בכנות ובישירות שברוס ספרינגסטין מציע. בניגוד לבוב דילן או ללאונרד כהן, שכתבו ביוגרפיות מעולות אבל גרמו לכתיבה להיראות כמו החלק הקל במשוואה וכמעט לא דיברו עליה, ספרינגסטין מדבר על תהליך היצירה לא מעט, וכשברוס ספרינגסטין מציע הצצה נדירה כל כך לתוך הראש שלו, אני באמת לא חושב שיש כותב שמותר לו לפספס את זה.
בסוף ההרצאה היה תור לחתימות.
לא ארוך מאוד, לא שלושה רחובות כמו התור האגדי של דאגלס אדאמס, אבל וואלה, תור. אמיתי כזה.
אנשים עומדים בשורה מהשולחן ועד האות מ׳ בספרות מקור. תור. כדי לקנות ספר ולקבל הקדשה.
בואו אני אגלה לכם משהו על הרצאות שלי: אין בהן תור בדרך כלל.
וכשאני אומר בדרך כלל, אני מתכוון אף פעם.
בסוף ההרצאה היה תור לחתימות.
לא ארוך מאוד, לא שלושה רחובות כמו התור האגדי של דאגלס אדאמס, אבל וואלה, תור. אמיתי כזה.
אנשים עומדים בשורה מהשולחן ועד האות מ׳ בספרות מקור. תור. כדי לקנות ספר ולקבל הקדשה.
בואו אני אגלה לכם משהו על הרצאות שלי: אין בהן תור בדרך כלל.
וכשאני אומר בדרך כלל, אני מתכוון אף פעם.
״נו״, סימסה לי חברתי הטובה שמכירה אותי מאז שהייתי בן 18 אחרי ששלחתי לה תמונה של 1,019 ספרים שתקועים לי באמצע סלון הבית שלי, ״אתה מתרגש?״.
״לא״.
״אז תתרגש!״, היא ציוותה עלי. ״הספר שלך פה! זה יום מרגש! למה אתה לא מתרגש?״.
״כי יש לי 1,019 ספרים תקועים באמצע הסלון״.
״זאת סיבה לא להתרגש?״.
״כשהם יהיו בתוך ה-1,019 מעטפות שהם צריכים להיות בהן אני אתרגש״.
״אתה יודע משהו? אם העומר שאני הכרתי שחלם להיות סופר ולכתוב היה מדבר איתך עכשיו, אני די בטוחה שהוא היה מוריד לך סטירה עכשיו״.
היא צודקת, כמובן. לא לגבי הסטירה, כי באמת, אני מכיר קצת את העומר הוא ולהרביץ הוא באמת לא יודע, אבל לגבי ההתרגשות. העומר ההוא באמת היה מתקשה להבין את העומר הזה, שמסתכל על 1,019 עותקים של הספר החדש שלו ובמקום לקפוץ מאושר מסתכל על כל העסק בעיניים עייפות ואיך לארגן את המשלוחים ביעילות.
זה לא היה ככה פעם. בזה אני בטוח. למעשה, בפעם הראשונה שפרסמו טור שלי בידיעות אחרונות, בגיל 22, לא ישנתי כל הלילה שלפני מרוב התרגשות.
מאז הלוויה אני לא מפסיק לחשוב על ירדן ביבס.
זה מוזר, האמת, כי כדי לנסות ולחיות חיים אפשר לקרוא להם – נגיד, בהגדרה מאוד רחבה – שפויים עשיתי לי מנהג לחשוב על החטופים כמה שפחות, לא לצפות בלוויות ולהתעסק בענייני כמה שרק אפשר.
ובכל זאת, מאז הלוויה אני לא מפסיק לחשוב על ירדן ביבס.
אני לא אגזים אם אגיד שקראתי את ההספד שלו ארבעים פעם. אולי יותר. משהו בטקסט הזה מושך אותי אליו שוב ושוב ושוב, ואם הייתי אדם דתי הייתי אומר שאני נושא אותו איתי כמעט כמו תפילה. זה הספד כל כך מלא אהבה וגעגועים שמביא אותי לדמעות בכל פעם, ובכל פעם שאני מרגיש שקצת קשה לי אני מרגיש איזה צורך לקרוא אותו כדי לתת לעצמי פרופורציות או, במהלך שאני עדיין מתקשה להסביר אותו לעצמי אבל זה מה שהוא, לתת לעצמי תקווה.
כן, אמרתי תקווה.
״נו״, שאל אותי עודד מנשה בחצי החיוך המפורסם שלו בראיון שעשיתי אצלו השבוע, ״אז מה אתה אומר, עומר, התפכחת?״.
במאמר מוסגר אני רוצה להגיד שכבן אדם בן 40 שגדל על עודד מנשה בערוץ הילדים העובדה שהוא מדבר איתי על פוליטיקה וביבי והחטופים ולא אומר לי להרים ידיים, שזה הדבר היחיד מבחינתי שעודד יכול להגיד, היא חתיכת מיינד פאק לא נורמלי. אני מבין שעודד התקדם ואני מבין שאני כבר לא בן שמונה והוא היה מראיין חד ומקצועי, פשוט יש דברים שקשה להשלים איתם.
אני רוצה להגיד שזה היה רק טיפה פחות מיינד פאק מלנהל שיחה פוליטית עם ציפי שביט במונית. היא אחלה בן אדם ויש לה דעות פוליטיות מאוד מעניינות ואני מעריך אותה מאוד, אבל כל השיחה הסתכלתי עליה מדברת וחשבתי ״עזבי את ביבי, מתי כבר שרים את כולם הלכו לג׳מבו, ציפי?״.
אף פעם לא עשיתי מסיבה.
כאילו, אתם יודעים, עשיתי אחת בגיל שש וגם בר מצווה הייתה לי, אבל מסיבה שלא ההורים שלי ארגנו? אף פעם. בחיים לא. אין סיכוי.
למעשה, אם תשאלו אותי מי האנשים שאני הכי מקנא בכם, אני אענה לכם בכל הכנות שאלה אנשים שמסוגלים לשלוח הודעה שכתוב בה ״סגרתי שולחן בפאב מעשר עד ארבע, אשמח אם תבואו לחגוג איתי את יום הולדתי״. כמה אומץ ותעוזה צריך בשביל לשלוח כזאת הודעה.
אני מדמיין אותי יושב בשולחן בפאב. לבד. מסתכל על הטלפון. בשעה השישית, אחרי כמה הודעות מתנצלות של אנשים שכתבו לי שהם דווקא ממש רצו לבוא אבל, אה, הם אנשים שפויים ונורמליים ולמה שהם יצאו מהבית, ועוד כמה אנשים שפשוט לא הגיעו, אני אבין את הרמז הדק ואלך הביתה שיכור וגלמוד. הסוף.
יום הולדת שמח, עומר.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
עדכון שבועי הכולל טור חדש, פרקים חדשים בפודקאסט, 10% ברכישה הראשונה מהאתר ועוד תופינים רבים. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
