1. בזמן האחרון יוצא לי לחשוב המון על הווקמן שלי.
2. אוקיי, זה לא מדויק, בזמן האחרון אני חושב המון על טילים מאיראן ושהלילה הם תוקפים, אבל כשאני לא חושב על טילים מאיראן, אני חושב על הווקמן שלי.
3. אני לא בטוח מה קרה, אם כי נראה לי ששלל הבדיקות הרפואיות שגיל 42 מכריח אותי לעשות קשורות לזה מאוד, אבל בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי מתגעגע למכשיר ששינה את חיי לנצח, ובלעדיו לא הייתי אותו אדם שאני היום.
4. זה נשמע דרמטי, אני יודע. אבל כשזה מגיע לווקמן, זה באמת דרמטי.
5. כשהייתי ילד אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות היה לשמוע תקליטים. לאבא שלי היו אוזניות ענקיות ואוסף ענק עוד יותר, ומוזיקה הייתה גם העבודה שלו וגם הדבר הזה שממלא כל פינה בבית הקטן שלנו. אהבתי להקשיב לו מנגן על הפסנתר (אני אוהב להקשיב לו עד היום, האמת) ובשעות שבהן הוא היה הולך לנגן לאנשים אחרים הייתי שם את האוזניות, בוחר תקליט ושוקע לתוך עולם שכולו טוב.
שינה את חיי. הווקמן בפעולה
6. אני לא יודע אם זה קטע של קשב וריכוז או שאולי אצל כולם זה ככה, אבל אני לא יודע מה זה שקט. כלומר, אני יודע איך זה נשמע, אבל אין דבר שמאיים עלי יותר. ככל שיותר שקט בחוץ, ככה יותר רועש לי בראש. תנו לי ים, חול, בריזה ושקט ותשאלו את רותם כמה רע זה נגמר בפעם האחת שהיא ניסתה.
7. בשביל שיהיה שקט אני צריך רעש, אבל הרעש הזה צריך להיות מדויק. נניח, הכבש השישה עשר. נניח, שלמה ארצי בטיול לארץ התווים. נגיד, הפסקול של המחזמר יוסף. אלה התקליטים הראשונים שאני זוכר שעשו לי שקט בראש.
8. עד עצם היום הזה ממש אין צליל שאני אוהב יותר מאשר זה של גידי ויהודית, וכשהנוירולוג שלי הציע לי לנסות להירדם עם רעש לבן כדי שיהיו לי יותר משעתיים שינה בלילה מצאתי ביוטיוב את מסע לארץ התווים ומה אתם יודעים, גם בגיל 41 ועשרה חודשים זה עובד עלי כמו קסם.
9. אבל כמה שהיה שקט בבית, ככה היה רועש בחוץ. בחוץ לא היו לי אוזניות ענקיות שיכולתי לשים, וגם אם כן, הן לא היו מחוברות לכלום. שמעתי מה כולם אומרים. לעזאזל, שמעתי מה כולם בכיתה המקבילה ובקומה שמעלי ובבניין ליד אומרים.
10. עד היום כשאני נכנס לבית קפה אני שומע כל שיחה בכל שולחן ויודע בדיוק מה קורה שם. כל יום חזרתי מותש והלום הביתה, המום איך אף אחד אחר לא עייף כמוני.
11. וכל פעם כשישבתי עם התקליטים חשבתי לעצמי ״כמה חבל שאי אפשר לקחת פטיפון איתי בתיק, זה היה פותר לי כל כך הרבה בעיות״.
12. האינטרנט, הטסלה, ה-AI, השטויות המוזרות שאילון מאסק ממציא, אף אחת מהן לא מדגדגת אפילו את הרגע שבו סבא שלי הראה לי את מכשיר הפלא השחור ההוא ואמר לי ״קח אותו, קניתי לי חדש״, ואני הבנתי שהחיים שלי השתנו לנצח.
13. מאז אותו יום ועד היום הזה ממש, לא היה סיכוי ואין עדיין שתתפסו אותי בלי ווקמן. היו לי ים של קסטות בתיק, ובכל הזדמנות שרק הייתה לי הייתי שולף את המכשיר השחור הענק ואת אוזניות הספוג הכתומות שלי, מצמיד אותו עם הקליפס למכנסיים (ולומד בדרך הקשה לא לעשות את זה עם טרנינג) וממסך את העולם.
14. אני לא אגזים אני אגיד שהווקמן עבורי היה כמו כסא גלגלים לאדם נכה. חושבים שזה מוגזם? תנסו אתם לתפקד עם אוזניים ששומעות מה קורה ארבעה חדרים לידכם ומוח שמשום מה מסוגל להתרכז רק בזה. אבל אז הגיע הווקמן והאוזניות שאיתו והקסם הזה, ואני קיבלתי את המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל: אותי.
עם כל הכבוד לביטול רעשים, שקט זה לא. שקט זה כשהרעש לא נכנס מהתחלה, והידיעה הברורה שהוא לא יכול
15. מוגזם להגיד שהווקמן הציל את חיי? אני לא חושב. הכנתי איתו שיעורים. כתבתי איתו כתבות. בין הצלילים והמילים שהקיפו אותי ולא נתנו לשום דבר אחר להיכנס הצלחתי לבודד את המחשבות שלי. הייתי אומר שאני נזכר בערגה באנחות הרווחה שהשמעתי בכל פעם שהנחתי את האוזניות על האוזניים, אבל אני לא צריך להיזכר בהן: אני נאנח אותן עד היום.
16. עם כל הכבוד לביטול רעשים, שקט זה לא. שקט זה כשהרעש לא נכנס מהתחלה, והידיעה הברורה שהוא לא יכול. אין שום מכשיר בעולם שיכול לעשות את זה חוץ מווקמן. וזו כנראה הסיבה שהוא פתאום כל כך חסר לי דווקא עכשיו.
17. מדי פעם הייתי מסתכל עליו בפליאה ותוהה איך הצליחו לדחוס פטיפון כזה גדול לתוך מכשיר כל כך קטן. אולי בגלל זה – וגם בגלל שהוא גרוע וחסר תועלת למדי – ה-AI כל כך לא מרשים אותי. אני חייתי בתקופה שמוזיקה הייתה דבר של בית, ופתאום יום אחד אפשר היה להכניס אותה לכיס.
18. ועד היום אין עבורי נס גדול יותר בעולם כולו.
19. כשאני אומר שאין יום שאני בלעדיו אני מתכוון לזה במובן הכי ליטרלי שיש. כבר מזמן אין לי ווקמן, אבל אני אף פעם אף פעם לעולם לא יוצא בלי האוזניות מבטלות הרעש שלי בכיס הימני של הג׳ינס. אף פעם. כבר שכחתי מפתחות וטלפון וארנק, אבל בחיים לא שכחתי אותן. אני שם אותן בבית, אני שם אותן ברחוב, אני שם אותן כשאני עובד, אני שם אותן כשאני כותב את הטקסט הזה. קחו לי אותן, ואני לא יכול לתפקד בעולם. אני עד כדי כך תלוי בהן. ואני עד כדי כך לא יכול לזוז בלעדיהן.
20. תקופת המשבר שלי הייתה בזמן המלחמה. פעם אחת הייתי עם האוזניות והאפליקציה של פיקוד העורף לא עבדה, והאוזניות ביטלו את האזעקה וכל מה ששמעתי בעודי שוטף כלים היה בום אדיר.
21. שתדעו שכמה שהצליל של פיקוד העורף מפחיד, זה צליל מפחיד הרבה יותר. אז תעריכו.
22. התקנתי צופר ועוד כל מיני אפליקציות וחשבתי שפתרתי את זה, עד שכמה שבועות אחר כך קיבלתי את הצליל של שתי האפלקיציות ישר לאוזן.
23. עד היום אני משוכנע שאם הייתי מוצא את מותי במלחמה זה היה בגלל התקף לב.
24. רק בחודשים האחרונים חזרתי להסתובב איתן כמו פעם. סוף סוף שקט. ועכשיו שוב. הרי אין מפחיד ומלחיץ יותר מהודעת עירייה שמודיעה לך ש״אין שינוי בהנחיות פיקוד העורף״ וסמס מטיב טעם שיש אצלם מלאי של שימורים ונירות טואלט.. ואני מסתכל על האוזניות האלה שמחוברות בלי חוט למכשיר קטן פי כמה מהווקמן ושיש בו את כל המוזיקה שבעולם.
25. וכל מה שאני חושב עליו כבר שבועות ארוכים זה ״אלוהים, כמה שאני מתגעגע לווקמן שלי״.
26. אני עומד להישמע ממש זקן, וזה רק בגלל שאני ממש זקן, אבל אני מתגעגע לעולם בלי נוטיפיקציות. יותר מזה, אני מתגעגע לעולם עם מכשירים שלכל אחד מהם היה רק תפקיד אחד. בווקמן אפשר היה לשמוע מוזיקה. זהו. הוא לא הראה את השעה, הוא לא סיפר מה מזג האוויר, לא היו בו משחקים. שני צדדים של קסטה וזה הכל. וככל שהעולם הולך יותר קדימה אני מוצא את עצמי מתגעגע יותר אחורה, כי הנה התכונה הכי טובה שלא ידעתי שיש לווקמן: אי אפשר היה להתקין עליו אפליקציות. וגם אם פיקוד העורף היה רוצה, לווקמן שלי הוא לא היה יכול לחדור גם בעוד אלף שנה.
27. אכבר שבוע בערך אני יושב דרוך על הספה בכל לילה. אני לא קורא חדשות כי מה עשיתי רע, אבל אני מרגיש ושומע את המתח באוויר וזה הרבה רעש ולא את כולו אפשר לבטל עכשיו. מתישהו כנראה שוב יופיע הלוגו השנוא הזה ושוב ממ״דים ושוב תקווה שרק נישאר בחיים ושהבית יעמוד על תילו ואחר כך נשב בארוחות שישי ונגיד שבמדינה הזאת אף פעם אין שקט.
28. אבל היה. בחיי שהיה.
29. לא מזמן קראתי שסוני מתכוונים להשיק את הווקמן שוב בגרסה מחודשת עם 32 ג׳יגה זכרון ואוזניות חוט במחיר מופרע של 400 דולר, ואם זה יקרה אני נשבע לכם שאני אהיה הראשון בתור לקנות אותו. אני רוצה שוב את השקט הזה, שכבר אין להשיג אותו. אבל אני נשבע לעשות הכל כדי שהוא יחזור.
30. ולכן, בימים האחרונים, אני עם האוזניות שלי בגלל ולמרות הכל. יש כל כך הרבה רעש בחוץ, וזה התפקיד שלי והמשימה שלי לבטל אותו ולא לתת לו להיכנס. אם ירו עלינו שוב, ירו עלינו שוב. עד אז אני במיטה עם המסע לארץ התווים, מתענג על כל רגע של שקט שעוד יש לי, ומתגעגע מאוד לווקמן שלי.
