למה כל אחד (כן, אני לגמרי מסתכל עליך) חייב לכתוב ספר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

״נו״, שואל אותי כל בן אדם שמכיר אותי, ״אתה שמח?״.

אני אמור להיות שמח, אני יודע. בכל זאת, לא בכל יום, ולרוב גם לא בכל אף פעם, ספר יוצא ומגיע תוך פחות מ-48 שעות למקום הראשון ברבי המכר. ובכל זאת, לשאלה ״איך זה מרגיש להיות במקום הראשון״ יש תשובה אחת בלבד: מוזר.

זה מרגיש מוזר.

ומשמח.

ומבהיל מאוד.

זו מערבולת של רגשות, בקיצור.

ומה שהכי משונה הוא שהייתי בטוח שכשמודיעים לך (במקרה שלי בהודעת טקסט מההוצאה באחת בלילה עם המון סימני קריאה) שאתה במקום הראשון אז מקפצים בשמחה, מדלגים, מפזזים, אולי אפילו מרשים לעצמך לאכול שוקולד.

אבל זאת כבר הפעם השנייה שלי והספר השני שלי שמגיע למקום הראשון, ובשתי הפעמים האלה זה מרגיש בעיקר מוזר, כי מה זה בכלל קשור לחיים שלי? לפני שנתיים או שלוש או מיליון, כשהייתה קורונה, בכלל היה נדמה שאין ולא תהיה לי עבודה יותר לעולם, אז מה לי ולמקום הראשון ועוד לפני שהתרגלתי בכלל לרעיון שהספר יצא?

ומלחיץ. כי כל האנשים המופלאים והנפלאים האלה שזינקו לקנות את הספר שלי עומדים עכשיו, אם אני מבין נכון, גם לקרוא אותו. ואם אתם כותבים אתם בוודאי יודעים שאין רגע מלחיץ יותר מאשר הרגע שמישהו קורא אתכם (גם אתם עומדים ליד הבן אדם שנתתם לו לקרוא ובוחנים כל מיני תנועה שלו? תגידו לי שזה לא רק אני!), ועכשיו יש אלפי אנשים שקוראים בבת אחת וגם אם הייתי רוצה אני לא יכול לעמוד ליד כל אחד מהם ולראות בדיוק איך הוא מגיב.

ומלמד אותך שיעור בהכרת תודה. שזה השיעור החשוב ביותר שספר יכול ללמד אותך.

ואם תורידו לי סטירה על זה שאמרתי ״הכרת תודה״ אני לא אאשים אתכם, שתדעו.

אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

אבל זה באמת מה שספר מלמד אותך. כי עם כל הכבוד למילים שלך ולשעות – או שבועות – שבהם שיגעת את כולם על עיצוב העטיפה ולסטטוס או שניים המרהיבים שכתבת בפייסבוק, בסוף בסוף אין לזה שום קשר אליך, שזה הדבר שהצלחה מלמדת אותך פעם אחר פעם. אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

וכן, אתם מוזמנים להוריד לי סטירה גם על זה.

אבל זה נכון. שום דבר חוץ מספרים (אני מסתכל עליכם, מס הכנסה!) מעולם לא גרם לי להכיר בטוב או להאמין בשפע או להודות להודיה או להגיד את המילים ״יש״ ו״קסם״ במשפט אחד, אבל אז הגיעו ״לחוץ חתונה״ ועכשיו גם ״כולם לחייך״, וגרמו לי להאמין.

כי אדם זר לחלוטין שלא מכיר אותך באופן אישי וממש משקיע מזמנו ומכספו בעבור משהו שכתבת זה קסם. זה נס. זה פלא. זה מטורף. ב-48 שעות הספר שלי טייל יותר ממה שטיילתי בכל החיים שלי, ושלח לי ד״ש מאמסטרדם, לונדון, פריז, ברלין, ניו יורק, אוסטרליה, תאילנד, טוקיו, מישיגן ואם שכחתי איזו עיר עמכם הסליחה.  

ואני באמת חושב שכל אדם צריך לחוות את החוויה המסעירה והמטורפת והנעימה והמלחיצה הזאת של אלפי אנשים שמוכנים לפתוח את הארנק בעבור משהו שהוא כתב לפחות פעם אחת בימי חייו.

ויש לי המון המון המון מזל שיצא לי לחוות אותה פעמיים.

וזו, אם תשאלו אותי, הסיבה האמיתית לכתוב. יש המון כיף ובטחון בלכתוב למגירה, ואני בטח לא מזלזל בזה – וגם אם הייתי מזלזל זה אז עדיין יש לי 17 מחברות שאני כותב בהן כמעט כל יום ולא יראו אור אף פעם – ובכל זאת כתיבה היא הדרך המופלאה ביותר ליצור קשר עם אנשים.

וספר הוא באמת הפלא השמיני של התבל. או שאולי הוא הראשון, וכל השאר קצת אחריו ברשימה.

 ובגלל זה אני חושב שאני עומד על כל במה מול כל קהל ומטיף באדיקות של מיסיונר שכל אחד חייב לעשות את זה לפחות פעם אחת. לכתוב ספר, כי זה תהליך מטלטל, ולהוציא אותו, כי זה תהליך שגורם לך להאמין בדברים שבחיים לא חשבת שתאמין בהם, אבל הנה הם ממש מול העיניים שלך, אז איך אפשר להתווכח.

בדיוק, אי אפשר.

וממילא גיל 38 הוא גיל מעולה להתחיל להאמין בקסמים.

ובספרים.

ובאנשים גם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

למה שלא תקראו עוד משהו?

זה לעולם יהיה הדבר הכי מדהים שכתיבה עשתה בשבילי

התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.

ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.

או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.

הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.

בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.

הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.

גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״

קרא עוד »

השאלה היחידה שלא רציתי לענות עליה

התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.

ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.

או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.

הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.

בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.

הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.

גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״

קרא עוד »

איך יוצאים לחופשת כתיבה חלומית?

התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.

ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.

או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.

הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.

בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.

הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.

גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״

קרא עוד »

זה (כנראה) היה היום הכי משפיל שלי בתור סופר

התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.

ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.

או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.

הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.

בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.

הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.

גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״

קרא עוד »

איך נפטרים מקנאת סופרים?

התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.

ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.

או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.

הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.

בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.

הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.

גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״

קרא עוד »

איך נפטרים מקנאת סופרים?

ספרים שונים לצרכים שונים לזמנים שונים.העניין הוא כזה: מישהו צריך את הכתיבה שלכם, ואת הסיפור שלכם. אולי המישהו הזה בדיוק סיים ספר דכאוני למוות ובא לו קצת לצחוק, או להיפך. אולי הוא נוסע לכנס עסקי ורוצה קצת לנקות את הראש, ואולי היא נוסעת למדבר להתבודד וצריכה ספר עמוק. לא כל סגנון מתאים לכל מצב, בדיוק כמו שיש אנשים לקחת אותם לסיני (אותי לא, נניח) ויש אנשים לקחת אותם לניו יורק (אותי! אותי!).זה היה שיעור מאלף על כתיבה, משום שאני בוודאי לא יכול לכתוב כמו מאיר שלו, אבל גם מאיר שלו – ואני חושב ששנינו ניאנח באותה הקלה בעניין הזה – לא יכול לכתוב כמוני.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים