מבצע לחגי תשרי! ספר אחד ב-60 ש״ח, שניים ב-110, שלושה ב-139 ש"ח + משלוח חינם לנקודת איסוף. המחיר יתעדכן באופן אוטומטי בקופה בהתאם לכמות המוצרים

למה כל אחד (כן, אני לגמרי מסתכל עליך) חייב לכתוב ספר

״נו״, שואל אותי כל בן אדם שמכיר אותי, ״אתה שמח?״.

אני אמור להיות שמח, אני יודע. בכל זאת, לא בכל יום, ולרוב גם לא בכל אף פעם, ספר יוצא ומגיע תוך פחות מ-48 שעות למקום הראשון ברבי המכר. ובכל זאת, לשאלה ״איך זה מרגיש להיות במקום הראשון״ יש תשובה אחת בלבד: מוזר.

זה מרגיש מוזר.

ומשמח.

ומבהיל מאוד.

זו מערבולת של רגשות, בקיצור.

ומה שהכי משונה הוא שהייתי בטוח שכשמודיעים לך (במקרה שלי בהודעת טקסט מההוצאה באחת בלילה עם המון סימני קריאה) שאתה במקום הראשון אז מקפצים בשמחה, מדלגים, מפזזים, אולי אפילו מרשים לעצמך לאכול שוקולד.

אבל זאת כבר הפעם השנייה שלי והספר השני שלי שמגיע למקום הראשון, ובשתי הפעמים האלה זה מרגיש בעיקר מוזר, כי מה זה בכלל קשור לחיים שלי? לפני שנתיים או שלוש או מיליון, כשהייתה קורונה, בכלל היה נדמה שאין ולא תהיה לי עבודה יותר לעולם, אז מה לי ולמקום הראשון ועוד לפני שהתרגלתי בכלל לרעיון שהספר יצא?

ומלחיץ. כי כל האנשים המופלאים והנפלאים האלה שזינקו לקנות את הספר שלי עומדים עכשיו, אם אני מבין נכון, גם לקרוא אותו. ואם אתם כותבים אתם בוודאי יודעים שאין רגע מלחיץ יותר מאשר הרגע שמישהו קורא אתכם (גם אתם עומדים ליד הבן אדם שנתתם לו לקרוא ובוחנים כל מיני תנועה שלו? תגידו לי שזה לא רק אני!), ועכשיו יש אלפי אנשים שקוראים בבת אחת וגם אם הייתי רוצה אני לא יכול לעמוד ליד כל אחד מהם ולראות בדיוק איך הוא מגיב.

ומלמד אותך שיעור בהכרת תודה. שזה השיעור החשוב ביותר שספר יכול ללמד אותך.

ואם תורידו לי סטירה על זה שאמרתי ״הכרת תודה״ אני לא אאשים אתכם, שתדעו.

אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

אבל זה באמת מה שספר מלמד אותך. כי עם כל הכבוד למילים שלך ולשעות – או שבועות – שבהם שיגעת את כולם על עיצוב העטיפה ולסטטוס או שניים המרהיבים שכתבת בפייסבוק, בסוף בסוף אין לזה שום קשר אליך, שזה הדבר שהצלחה מלמדת אותך פעם אחר פעם. אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

וכן, אתם מוזמנים להוריד לי סטירה גם על זה.

אבל זה נכון. שום דבר חוץ מספרים (אני מסתכל עליכם, מס הכנסה!) מעולם לא גרם לי להכיר בטוב או להאמין בשפע או להודות להודיה או להגיד את המילים ״יש״ ו״קסם״ במשפט אחד, אבל אז הגיעו ״לחוץ חתונה״ ועכשיו גם ״כולם לחייך״, וגרמו לי להאמין.

כי אדם זר לחלוטין שלא מכיר אותך באופן אישי וממש משקיע מזמנו ומכספו בעבור משהו שכתבת זה קסם. זה נס. זה פלא. זה מטורף. ב-48 שעות הספר שלי טייל יותר ממה שטיילתי בכל החיים שלי, ושלח לי ד״ש מאמסטרדם, לונדון, פריז, ברלין, ניו יורק, אוסטרליה, תאילנד, טוקיו, מישיגן ואם שכחתי איזו עיר עמכם הסליחה.  

ואני באמת חושב שכל אדם צריך לחוות את החוויה המסעירה והמטורפת והנעימה והמלחיצה הזאת של אלפי אנשים שמוכנים לפתוח את הארנק בעבור משהו שהוא כתב לפחות פעם אחת בימי חייו.

ויש לי המון המון המון מזל שיצא לי לחוות אותה פעמיים.

וזו, אם תשאלו אותי, הסיבה האמיתית לכתוב. יש המון כיף ובטחון בלכתוב למגירה, ואני בטח לא מזלזל בזה – וגם אם הייתי מזלזל זה אז עדיין יש לי 17 מחברות שאני כותב בהן כמעט כל יום ולא יראו אור אף פעם – ובכל זאת כתיבה היא הדרך המופלאה ביותר ליצור קשר עם אנשים.

וספר הוא באמת הפלא השמיני של התבל. או שאולי הוא הראשון, וכל השאר קצת אחריו ברשימה.

 ובגלל זה אני חושב שאני עומד על כל במה מול כל קהל ומטיף באדיקות של מיסיונר שכל אחד חייב לעשות את זה לפחות פעם אחת. לכתוב ספר, כי זה תהליך מטלטל, ולהוציא אותו, כי זה תהליך שגורם לך להאמין בדברים שבחיים לא חשבת שתאמין בהם, אבל הנה הם ממש מול העיניים שלך, אז איך אפשר להתווכח.

בדיוק, אי אפשר.

וממילא גיל 38 הוא גיל מעולה להתחיל להאמין בקסמים.

ובספרים.

ובאנשים גם.

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

הכרזת העצמאות שלי

את רוב שנות העשרים שלי ביליתי ליד הטלפון, מחכה לשיחה.

אני לא אומר את זה כמטאפורה או הגזמה. באמת שלא. אם הייתי עושה סטטיסטיקה מדויקת אני חושב, שהיינו מגלים ביחד שלמעלה מ-40% מהעשור הזה ביליתי בהבטה במסך הטלפון ובניסיון לשדר לו שיצלצל.

הייתי בחור צעיר עם חלומות זקנים, ואחרי שמאז שזכרתי את עצמי חלמתי להיות תסריטאי ותמיד אמרו לי שאני קטן מדי לכתוב לטלוויזיה, החלטתי להסתער על החלום הזה בכל הכוח. בעזרת קשרים משונים במיוחד מצאתי סוכנת משונה במיוחד שישבה ברמת השרון והיא השיגה לי מה שהיה מכונה אז ואין לי מושג אם בכלל מתקים היום, ״טסטים״.

טסטים, כשמם הם, הם מבחנים כדי להתקבל לסדרות. התהליך היה פשוט: נוסעים לרמת השרון כדי לקבל את הניירות, כי אז עוד אפשר היה להיות סוכנת ולהגיד ״אין לי מייל, אני נגד זה״, מקבלים איזו דרישה סטנדרטית לסצינה, כותבים את הדבר הכי טוב שיש לך, מדפיסים, מהדקים, נוסעים שוב לרמת השרון – ואז יושבים ליד הטלפון, ומחכים לתשובה.

לפעמים היא מגיעה למחרת. לפעמים אחרי שבוע.

לפעמים אף פעם.

קרא עוד »

התקף החרדה הראשון שלי (פרק מתוך ״חף משפע״)

אאאלף. ״אבא שלי ממש טוב בארץ עיר״, הוא אלוף הארץ עיר״, עידו מצהיר בפני בן הדוד שלו כשאנחנו מתיישבים לשחק, ואני חייב להודות במלוא הצניעות שהוא לא מאוד טועה. אבא שלו נושא ידע כללי עצום שלא עזר לו בכלום בחיים, מלבד בטריוויה ובארץ עיר.

אלא שכבר כמה שבועות המוח של אבא של עידו ריק.

זאת אומרת, לא בדיוק ריק. למעשה, המוח של אבא של עידו מרגיש קצת כמו מכשירי הווקי טוקי הישנים של פעם: רעש סטטי, מדי פעם עוברת איזו הברה לא ברורה, מעין חצי מחשבה, שאחריה מגיע ״מה?״ וניסיון להבין מה זה היה, ואז שוב רעש סטטי. מה שעובד, עובד על אוטומט. מה שלא עובד, ובכן, לא עובד. כבר כמה שבועות שאני מרגיש שאני שוכח מילים, שוכח מקומות, נתקע באמצע משפט. רותם אומרת שקוראים לזה טפשת מלחמה כמו טפשת הריון, שהמוח כל כך עסוק עד שהוא לא מצליח לתפקד, אבל זה בסדר, בארץ עיר אני אלוף. ארץ עיר זה על אוטומט. את זה אני עדיין יכול לעשות לעשות.

אללללף.

סטופ.

נ׳.

קרא עוד »

ארץ-עיר, שנה למלחמה

אאאלף. ״אבא שלי ממש טוב בארץ עיר״, הוא אלוף הארץ עיר״, עידו מצהיר בפני בן הדוד שלו כשאנחנו מתיישבים לשחק, ואני חייב להודות במלוא הצניעות שהוא לא מאוד טועה. אבא שלו נושא ידע כללי עצום שלא עזר לו בכלום בחיים, מלבד בטריוויה ובארץ עיר.

אלא שכבר כמה שבועות המוח של אבא של עידו ריק.

זאת אומרת, לא בדיוק ריק. למעשה, המוח של אבא של עידו מרגיש קצת כמו מכשירי הווקי טוקי הישנים של פעם: רעש סטטי, מדי פעם עוברת איזו הברה לא ברורה, מעין חצי מחשבה, שאחריה מגיע ״מה?״ וניסיון להבין מה זה היה, ואז שוב רעש סטטי. מה שעובד, עובד על אוטומט. מה שלא עובד, ובכן, לא עובד. כבר כמה שבועות שאני מרגיש שאני שוכח מילים, שוכח מקומות, נתקע באמצע משפט. רותם אומרת שקוראים לזה טפשת מלחמה כמו טפשת הריון, שהמוח כל כך עסוק עד שהוא לא מצליח לתפקד, אבל זה בסדר, בארץ עיר אני אלוף. ארץ עיר זה על אוטומט. את זה אני עדיין יכול לעשות לעשות.

אללללף.

סטופ.

נ׳.

קרא עוד »

אבא פה

״אבא״, הוא נצמד אלי לחיבוק חזק מאוד, ״אני מפחד״.

מחוץ לממ״ד שרקו הטילים האיראניים. או העיראקיים. או הטיל התימני הבודד והיצוגי שהם תמיד שולחים. או המטח מעזה. או הטילים מלבנון. מי זוכר. מי מבדיל.

מי סופר כבר מה שולח אותנו לממ״ד בשבועות האחרונים.

ובכל זאת, הפיצוצים אכן היו חזקים מהרגיל, והאמת היא שגם אני הייתי משוכנע שכשנצא מהממ״ד – אם נצא, זאת אומרת – נגלה שמהשכונה שלנו נשארו חורבות ואש ותמרות עשן. ככה זה נשמע מהממ״ד הפעם.. אז אילה כבר יושבת עלי באופן קבוע בכל אזעקה, אבל הוא בדרך כלל שומר על מרחק ועל פאסון ובעיקר על האייפד, אבל פתאום הוא בא, שם את הראש ולחש ״אבא, אני מפחד״.

ואני עניתי לו במשפט מאוד מוזר שכאילו יצא ממני באיזה אינסטינקט אבהי שלא ידעתי שיש לי: ״אין לך מה לפחד, חמודי, אבא פה״.

וזה משפט מאוד משונה, כי לדעתי חוץ מ״חמודי״ אין בו מילה אחת שהיא אמת.

יש לו מה לפחד. יש לו מלא מה לפחד.

ואבא לא פה.

קרא עוד »

חלום כלל עולמי

השבוע, קצת אחרי האזעקה, הוא הודיע לי סופית שהוא סוגר במנצ׳סטר סיטי.

בעוד שבועיים הוא יהיה בן עשר, הילד שלי. וכבר שנתיים אנחנו מתלבטים ביחד – כלומר, הוא מתלבט ואני אומר לו ״ממ-ממ״ – באיזו קבוצה כדאי לו לחתום. זה התחיל מפאריז סן ז׳רמן, שעל זה הטלתי איסור מוחלט כי כסף קטארי וגם יש להם ד.נ.א של לוזרים, עשה סיבוב קצר בנאפולי, חתם לרגע באשדוד (אל תשאלו), עשה גיחה למילאן, ישב על הספסל של ריאל מדריד והשבוע הוא החליט: סיטי.

אבא, החלטתי. אני אהיה שחקן במנצ׳סטר סיטי.

ואני ידעתי שהגיע הרגע שממנו חששתי מהיום שהוא נולד: הרגע הזה שבו יישבר לו הלב.

הוא לא רע בכדורגל, הילד שלי. הוא אמנם חושב שהוא מינימום רונאלדו, אבל יש לו מיקום טוב ובעיטה טובה והוא מתאמן הרבה. לצערו הענק הוא קיבל את הגנטיקה של אבא שלו, מה שהופך אותו למגושם בהרבה מהממוצע, אבל הוא מספיק טוב בשביל שיתקשרו אליו אחרי הצהריים ויזמינו אותו לשחק עם החבר׳ה. וזהו. שם זה עוצר. התחנה הבאה של להיות שחקן החודש של חוג ״גיל גול״ אינה, למרבה הצער, מנצ׳סטר סיטי.

אפילו לא מנצ׳סטר יונייטד, מה שקצת מצער אותי בתור אוהד הקבוצה הזו, כי במצבם אני חושב שאפילו הוא היה יכול לעזור להם.

זה לא משנה אם יש או אין לו את הנתונים. זה לא משנה אם יש או אין לו כשרון ברגליים. אבל השבוע הוא שאל אותי – בתור פרשן ספורט לשעבר, חלילה בתור אבא שלו – בכמה אני מעריך את הסיכויים שלו לחתום שם.

וזה היה הרגע הראשון בחיי שבו לא ידעתי מה לענות לילד שלי.

הוא לא אשם שהוא רוצה למנצ׳סטר סיטי. הוא הגיע לשם תוך שלוש עונות בפיפ״א, שזה, אם לא ידעתם, חתיכת הישג מרשים. הוא היה כשרון עולה בליגה השלישית הוירטואלית באנגליה ותוך שלוש עונות כבר נכנס לרוטציה של פפ גווארדיולה. זה הישג מרשים. הוא גאה בו מאוד. ובלי שום קשר לפיפ״א, יש לו אבא שאומר לו מגיל אפס שחלומות צריך להגשים. שאין שום דבר שיכול לעצור אותו. שמה שהוא רוצה, זה מה שהוא יהיה.

חוץ משחקן במנצ׳סטר סיטי.

את החלום הזה לא ראיתי מגיע.

קרא עוד »

איך (לא) לשוט בקאנו

לפני שלושה שבועות החלטנו לשוט בקאנו.

זה נשמע כמו רעיון טוב באותו רגע. באמת.

הלוואי והייתי יכול להגיד שהילדים גררו אותנו לזה, או שאנחנו או שאנחנו בכלל יודעים איך נראה קאנו לפני ששכרנו אחד, אבל אף אחד מאלה לא נכון. ראינו פרסום באינטרנט וביחד אמרנו: ״איזה מגניב, קאנו!״.

טוב, בסדר, אחד מאיתנו אמר ״איזה מגניב, קאנו!״ ואחת מאיתנו אמרה ״וואו, מה זה לא״, אבל אני לא אגלה לכם מי זה מי.

בקיצור, אני חש שעשינו החלטה משותפת.

בדמיוני זה דווקא נראה מאוד ברור. אחרי הכל, כבר השטתי קיאק או שניים במורד נהר הירדן, מה שנתן לי את הרושם המאוד מאוד מוטעה שאני כנראה טוב בחתירה, וזו אף פעם לא הזדמנות רעה להפגין בפני ילדי, זוגתי ובנותיה את הצד המסוקס שלי והגבריות המתפרצת שלי בעודי לוקח אותם לסיור קסום במימי הכנרת.

כמובן שאם היה לי שמץ של גבריות מתפרצת זה לא היה מזיק, בתור התחלה.

קרא עוד »
תמונה של עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

הכרזת העצמאות שלי

התקף החרדה הראשון שלי (פרק מתוך ״חף משפע״)

ארץ-עיר, שנה למלחמה

אבא פה

חלום כלל עולמי

איך (לא) לשוט בקאנו

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

תמונה של עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ

וגם 10% הנחה לרכישה ראשונה באתר!

הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים