למה כל אחד (כן, אני לגמרי מסתכל עליך) חייב לכתוב ספר

״נו״, שואל אותי כל בן אדם שמכיר אותי, ״אתה שמח?״.

אני אמור להיות שמח, אני יודע. בכל זאת, לא בכל יום, ולרוב גם לא בכל אף פעם, ספר יוצא ומגיע תוך פחות מ-48 שעות למקום הראשון ברבי המכר. ובכל זאת, לשאלה ״איך זה מרגיש להיות במקום הראשון״ יש תשובה אחת בלבד: מוזר.

זה מרגיש מוזר.

ומשמח.

ומבהיל מאוד.

זו מערבולת של רגשות, בקיצור.

ומה שהכי משונה הוא שהייתי בטוח שכשמודיעים לך (במקרה שלי בהודעת טקסט מההוצאה באחת בלילה עם המון סימני קריאה) שאתה במקום הראשון אז מקפצים בשמחה, מדלגים, מפזזים, אולי אפילו מרשים לעצמך לאכול שוקולד.

אבל זאת כבר הפעם השנייה שלי והספר השני שלי שמגיע למקום הראשון, ובשתי הפעמים האלה זה מרגיש בעיקר מוזר, כי מה זה בכלל קשור לחיים שלי? לפני שנתיים או שלוש או מיליון, כשהייתה קורונה, בכלל היה נדמה שאין ולא תהיה לי עבודה יותר לעולם, אז מה לי ולמקום הראשון ועוד לפני שהתרגלתי בכלל לרעיון שהספר יצא?

ומלחיץ. כי כל האנשים המופלאים והנפלאים האלה שזינקו לקנות את הספר שלי עומדים עכשיו, אם אני מבין נכון, גם לקרוא אותו. ואם אתם כותבים אתם בוודאי יודעים שאין רגע מלחיץ יותר מאשר הרגע שמישהו קורא אתכם (גם אתם עומדים ליד הבן אדם שנתתם לו לקרוא ובוחנים כל מיני תנועה שלו? תגידו לי שזה לא רק אני!), ועכשיו יש אלפי אנשים שקוראים בבת אחת וגם אם הייתי רוצה אני לא יכול לעמוד ליד כל אחד מהם ולראות בדיוק איך הוא מגיב.

ומלמד אותך שיעור בהכרת תודה. שזה השיעור החשוב ביותר שספר יכול ללמד אותך.

ואם תורידו לי סטירה על זה שאמרתי ״הכרת תודה״ אני לא אאשים אתכם, שתדעו.

אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

אבל זה באמת מה שספר מלמד אותך. כי עם כל הכבוד למילים שלך ולשעות – או שבועות – שבהם שיגעת את כולם על עיצוב העטיפה ולסטטוס או שניים המרהיבים שכתבת בפייסבוק, בסוף בסוף אין לזה שום קשר אליך, שזה הדבר שהצלחה מלמדת אותך פעם אחר פעם. אלפי קוראים ב-48 שעות זה משהו שאי אפשר להתכונן אליו, אי אפשר לכוון אליו, לא נמצא בידיים שלך ואפשר רק לעמוד בהשתאות מול הקסם הזה ולראות את מספרי המכירות הבלתי נתפסים ולדעת: יש קסם בעולם.

וכן, אתם מוזמנים להוריד לי סטירה גם על זה.

אבל זה נכון. שום דבר חוץ מספרים (אני מסתכל עליכם, מס הכנסה!) מעולם לא גרם לי להכיר בטוב או להאמין בשפע או להודות להודיה או להגיד את המילים ״יש״ ו״קסם״ במשפט אחד, אבל אז הגיעו ״לחוץ חתונה״ ועכשיו גם ״כולם לחייך״, וגרמו לי להאמין.

כי אדם זר לחלוטין שלא מכיר אותך באופן אישי וממש משקיע מזמנו ומכספו בעבור משהו שכתבת זה קסם. זה נס. זה פלא. זה מטורף. ב-48 שעות הספר שלי טייל יותר ממה שטיילתי בכל החיים שלי, ושלח לי ד״ש מאמסטרדם, לונדון, פריז, ברלין, ניו יורק, אוסטרליה, תאילנד, טוקיו, מישיגן ואם שכחתי איזו עיר עמכם הסליחה.  

ואני באמת חושב שכל אדם צריך לחוות את החוויה המסעירה והמטורפת והנעימה והמלחיצה הזאת של אלפי אנשים שמוכנים לפתוח את הארנק בעבור משהו שהוא כתב לפחות פעם אחת בימי חייו.

ויש לי המון המון המון מזל שיצא לי לחוות אותה פעמיים.

וזו, אם תשאלו אותי, הסיבה האמיתית לכתוב. יש המון כיף ובטחון בלכתוב למגירה, ואני בטח לא מזלזל בזה – וגם אם הייתי מזלזל זה אז עדיין יש לי 17 מחברות שאני כותב בהן כמעט כל יום ולא יראו אור אף פעם – ובכל זאת כתיבה היא הדרך המופלאה ביותר ליצור קשר עם אנשים.

וספר הוא באמת הפלא השמיני של התבל. או שאולי הוא הראשון, וכל השאר קצת אחריו ברשימה.

 ובגלל זה אני חושב שאני עומד על כל במה מול כל קהל ומטיף באדיקות של מיסיונר שכל אחד חייב לעשות את זה לפחות פעם אחת. לכתוב ספר, כי זה תהליך מטלטל, ולהוציא אותו, כי זה תהליך שגורם לך להאמין בדברים שבחיים לא חשבת שתאמין בהם, אבל הנה הם ממש מול העיניים שלך, אז איך אפשר להתווכח.

בדיוק, אי אפשר.

וממילא גיל 38 הוא גיל מעולה להתחיל להאמין בקסמים.

ובספרים.

ובאנשים גם.

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

ניפגש על הספה

בחודשים האחרונים אני ישן על הספה. 

לא, לא הוגליתי לשם. זה לא סיפור כזה. רותם ואני גרים בבתים נפרדים ובלילות ששנינו ישנים באותה מיטה אנחנו, ובכן, ממש ישנים באותה מיטה.

אבל בלילות שאנחנו לא ישנים ביחד הילדים שלי ישנים אצלי. 

ובלילות האלה, מאז אוקטובר, אני ישן כבר באופן קבוע על הספה. 

היא לא נוחה במיוחד, הספה. היא לא רעה בשום דרך, אבל היא לא משתווה למיטה שלי בשום דרך. היא צרה יחסית, מתחיל להיווצר לה שקע מרגיז כזה באמצע והכריות שלה בהחלט צריכות רענון אחרי כמה שנים.

ובכל זאת, מאז השבת ההיא באוקטובר, אני לא מצליח להביא את עצמי להיכנס למיטה. 

קרא עוד »

האנטישמים החדשים

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

יגון

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

״אני מצטער, חמוד״, אמרתי לו והבטתי היישר אל תוך עיניו המבואסות. ״אני לא יכול לעזור לך עם זה״.

הנה הוא הגיע, הרגע הזה שכל כך חששתי ממנו.

הרגע שבו הילד שלי יבין שאני אדיוט מושלם.

אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי ואכן ככה זה נשמע כשצעקתי את זה על עצמי בתוך הראש שלי, אבל זה גם לא מאוד רחוק משם, כי המסכן עוד לא בן עשר, ובאמת שחשבתי שיהיו לי קצת יותר שנות חסד לפני שהוא יגלה שאבא שלו הוא, נו, בן אדם.

כבר כשהגיע המייל מבית הספר על המבחן השנתי בחשבון הרגשתי את הסוף מגיע. את המבחן של השנה שעברה צלחתי רק בקושי, אבל כשעברתי על רשימת הנושאים של השנה וגיליתי שם שברים פשוטים ומספרים מעורבים כבר ידעתי ששום דבר לא יהיה פשוט יותר.

קרא עוד »

איך להיות מאושר

אני רוצה לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע על רענן שקד. לדעתי אפילו הוא לא זוכר את זה – אם כי במקרה שלו זה לא מאוד מפתיע, האיש לא זוכר שהסתמסנו לפני חמש דקות – אבל זה סיפור שאני נזכר בו לפחות אחת בשבוע.

ובשביל לספר לכם את הסיפור הזה כמו שצריך, אנחנו נצטרך לצלול אל אחד הרגעים האפלים ביותר בחיים שלי.

רגע לפני שנצלול, אתם צריכים להבין משהו על רענן ועלי: כל החיים המקצועיים והאישיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם לא הייתי פוגש אותו בגיל 22. הייתי שנייה אחרי הצבא, ״7 ימים״ היה הר האוורסט של העיתונות והאיש, שהיה גם כוכב בהתהוות וגם סגן עורך ״7 ימים״, הסכים לקבוע איתי פגישה.

ואז, כמובן, שכח לגמרי שקבע איתי.

18 שנה אחר כך, אנחנו נקרא לזה עוד יום רביעי במשרד.

קרא עוד »

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »
Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

ניפגש על הספה

האנטישמים החדשים

יגון

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

איך להיות מאושר

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך