הרגע שבו הכתיבה תשנה לכם את החיים

במרץ 2020 לקחו לי את הכתיבה.

אתם לא יודעים את זה כי שום דבר מזה לא קרה, אבל 2020 הייתה אמורה להיות השנה שלי. לא כי שידרתי מסרים ליקום, אלא כי הוא כבר ענה לי והיו לי חוזים מוכנים והכל היה פרוס.

מאי 2020 היה תאריך היציאה המקורי של הסרט ״עוד סיפור אחד״, וחודש אחר כך, במהלך שמעולם לא נעשה קודם בישראל, היה צריך לצאת ״כולם לחייך״ לחנויות ובאותו היום ממש גם סדרה שמבוססת עליו.

אבל גם אתם הייתם פה במרץ לפני שלוש שנים, אז אני לא צריך לספר את ההמשך.

הסרט נדחה למועד בלתי ידוע. הסדרה ״הוקפאה״, שזה שם מכובס ל״בוטלה, למרות שאמרנו כן״. חנויות הספרים נסגרו עד להודעה חדשה ולא היה טעם להוציא ספר.

וכאילו שכל זה לא מספיק אז הספר התרחש על קרוז, שברגע הפכו מהבילוי הישראלי האולטמטיבי למשפחות למדע בדיוני.

ואחרי יותר מעשור וחצי שקרעתי את התחת כדי להיות כותב במשרה מלאה, נשארתי בלי הכתיבה בכלל.

הדבר היחיד שאני באמת רוצה להגיד לכל מי שחולם לכתוב ספר: החלום הזה הוא אך ורק בידיים שלך.

אני חושב שמספיק כתבתי כאן בזמן אמת על הדכאון ועל החרדה ועל הזעם, אבל לא כתבתי כאן בכלל שהיחידים שלא ביטלו איתי את החוזה היו הוצאת ״מודן״.

גם לא כשאמרתי להם שאני מתכוון לכתוב את כל הספר מחדש.

ושזה יקח שנה.

ואולי יותר.

הספר הזה היה לא רק החמצן שלי, אלא גם השפיות שלי. הוא נכתב על חופשה משפחתית שבה כולם צמודים לתחת של כולם בקרוז בתקופה שנראה היה שהתעשיה הזו קורסת והמשפחות שלנו – ושלי בפרט – היו בבידוד וסבתות ונכדים לא התאחדו במשך חודשים.

הוא נכתב על עולם שנראה היה באותה תקופה שהלך ונעלם וכבר לא יחזור.

ואני כל כך רציתי להאמין שכן.

וכתבתי בדיוק על כל הדברים שתמיד הטריפו את דעתי בחופשות משפחתיות, אבל הפעם כתבתי אותם ממקום אחר לגמרי: מגעגוע עמוק.

ומתקווה בוהקת שהדברים האלה בדיוק יחזרו.

ובגלל זה ״כולם לחייך״ הוא הטקסט המיוחד ביותר שכתבתי אי פעם.

לא הייתי בטוח שהדברים האלה לא יראו כמו פנטזיה כשהספר הזה יצא. חלק ארי מהספר הזה נכתב כשנראה היה שחופשות משפחתיות לא יקרו יותר לעולם.

או ספרים.

או כתיבה בכלל.

עבורי הספר הזה הוא לא פחות מנס. להתעקש לכתוב אותו בתקופה שהכל קרס הזכירה לי את הכותב שהייתי פעם, זה לא צריך רשות מאף אחד כדי לכתוב. זה שיכתוב גם אם העולם יקרוס.

זה שכתב כשהעולם אכן קרס.

וזה, בסופו של דבר, הדבר היחיד שאני באמת רוצה להגיד לכל מי שחולם לכתוב ספר: שהחלום הזה הוא אך ורק בידיים שלך. שעם כל הכבוד לאישורים מבחוץ (שהם חשובים ואני לא מזלזל בהם לרגע!), כל מה שצריך זה מחשב, מעבד תמלילים ואמונה שיהיה בסדר.

ובהתחשב במה שקרה בעולם באותה תקופה שבה הספר הזה נכתב, אני באמת בהלם שהצלחתי לגייס את הסעיף האחרון.

אבל העולם, למרבה השמחה והפלא, עדיין כאן, וגם ״כולם לחייך״, למרבה הפלא, הפציע למרות הכל, והוא באמת התערובת המושלמת של געגועים מצד אחד ואופטימיות קוסמית מהצד השני.

והוא באמת הטקסט הטוב, האמיץ והכן ביותר שכתבתי אי פעם.

ומחר הוא שלכם.

אני מקווה שתאהבו אותו.

אני מוכן גם לאפשרות שחלקכם לא.

אבל עבורי הוא לא רק ספר, אלא גם תזכורת שגם בזמנים האפלים ביותר והקשים ביותר, היכולת לייצר זהב וליצוק את העתיד שלך היא אך ורק בידיים שלך.

ולמרות השם הקצת אירוני, אני באמת בטוח שתחייכו בסופו.

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »

איך דואר זבל שינה לי את החיים

החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.

בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.

לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.

ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.

קרא עוד »

התעייפתי

החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.

בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.

לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.

ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.

קרא עוד »

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

כל כך הרבה פעמים שואלים אותי איך הכרתי את רותם ואיך נהיינו זוג, והאמת היא שהתשובה מאוד פשוטה ומורכבת משתי מילים בלבד: כתבתי אותה.

ואני יודע שזה נשמע מוזר וקצת מקריפ, אבל זו האמת. את רותם כתבתי.

ולכבוד יום הולדתה ה-45 שיחול מחר הנה הסיפור המלא שכולל משאלה, מכשפה, ספר ישן, מסר מהיקום וד״ש מהמאה השלישית. ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

לא לכל אדם יש הזדמנות ללמוד צניעות.

ולא לכל אדם יש הזדמנות שהמורה שלו יהיה רונאלדיניו.

וכן, אם אתם תוהים, זה לגמרי היה שיעור פרטי.

ומעשה שהיה כך היה.

השנה היא 2006. שנה קודם לכן הפכתי, במהלך שאני מתקשה להסביר איך הוא קרה והיה מורכב מכל כך הרבה תתי מהלכים ממוזלים שקרו בבת אחת, לאחד מפרשני הספורט הבכירים של ידיעות אחרונות. הייתי משוחרר טרי מהצבא וכתבתי את אחד משני טורי הפרשנות של המשחק המרכזי של ליגת העל, ובואו נתנסח בעדינות שזה לא גרם לי להיות מאוד צנוע.

אפשר גם להתנסח לא בעדינות, כמובן, ולהגיד שבאותה תקופה הייתי חתיכת אסהול שהשתן עלה לו לראש.

קרא עוד »
רלף קליין, צילום: לע״מ

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

איך דואר זבל שינה לי את החיים

התעייפתי

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך