זה לעולם יהיה הדבר הכי מדהים שכתיבה עשתה בשבילי

לפני שלוש שנים, ממש ממש ביום הזה, קיבלתי את הטלפון שהרס לי את הקריירה. ולמרות שיש המאשימים אותי – אני לא יודע למה, בחיי! – בדרמטיות יתר, במקרה הספציפי הזה אני לא מגזים אפילו קצת.

למעשה אני כן מגזים, כי זה לא היה טלפון אחד.

אלה היו 72 טלפונים.

בשעתיים.

והם בישרו לי, בזה אחר זה, שחיידק מסתורי מסין החליט לחסל שני עשורים של עבודה, ולשלוח אותי לחפש משהו אחר לעשות עם החיים שלי.

אני לא רוצה לכתוב על הרגע הזה. גם בגלל שכבר כתבתי עליו, וגם בגלל שפייר? לא מגיע לו. זה רגע מבאס, ויש גבול כמה תהילה הוא יכול לקבל.

בואו נקפוץ לשלוש שנים אחר כך. שזה ממש היום.

והיום אני כותב אליכם מנתב״ג, אחרי ששילמתי על אמריקנו 24 שקלים (לא, באמת, אילנ׳ז, מה נסגר?!) וממתין לטיסה שלי לשיקגו, ואם יש תמונת נצחון על הקורונה, אני חושב שאתם מסתכלים עליה.

חוץ מהקפה הזה ב-24 שקל. זה באמת מוגזם וחסר פרופורציות.

אני אשתדל לקצר את הסיפור הזה כמה שרק אפשר. לפני שלושה חודשים נחת אצלי בחצות וחצי מייל משונה שבו היה כתוב, בקצרה, שהסרט שכתבתי שמבוסס על הספר שכתבתי הפך ללהיט לא קטן בארצות הברית.

ושאם לא קשה לי, שאני אזיז את התחת הענוג שלי אל המטוס הקרוב ואבוא לדבר באוניברסיטת מישיגן (שמעת, אמא? באוניברסיטה!) ובאוניברסיטת שיקגו עם מאות אמריקאים שרכשו כרטיס כדי לשמוע את הסיפור המופלא שמאחוריו.

ומה שהם לא יודעים, האמריקאים האלה, הוא שהם כתבו את הפרק הכי יפה בסיפור הזה.

כי גם ״עוד סיפור אחד״, כמו כל שאר הפרויקטים שלי, הוקפא היום לפני שלוש שנים. וכשבתי הקולנוע הוחשכו וננעלו ואיש לא היה בטוח שהם אי פעם יפתחו שוב, הדיבור היה שיש מצב לא רע שאיש לא יראה לעולם את הסרט הזה, ושהוא ישאר קבור במחסני הסינמה סיטי.

את ההמשך אתם מכירים. הוא יצא שנתיים אחרי מועד היציאה המקורי שלו, שבר כמה קופות (מי חינך את הסרט הזה?), עשה וממשיך לעשות סיבוב יפה בטלוויזיה ובאמת שחשבתי שזהו.

זה הקסם האמיתי שקורה בכתיבה, וזה הדבר הבאמת מרגש בה: שאתה אף פעם לא יודע מה יקרה. אתה אף פעם לא יודע אילו הרפתקאות מטורפות נכונו לך רק בגלל שהעזת לכתוב משהו שאתה באמת מאמין בו.

אבל זה הנס האמיתי עם דברים שאתה כותב: זה אף פעם לא זהו. זו תמיד המתנה שממשיכה לתת.

כי בזמן שאני ישבתי וחשבתי שזהו, הסרט הזה התגלגל לארצות הברית.

ואז הגיע המייל הזה.

ושלוש שנים אחרי שהודיעו לי שהוא כנראה לא יצא לעולם, אני בדרך לקצה השני של העולם כדי לדבר עליו בפני מאות אנשים שלא רק שאהבו אותו ממש, גם אהבו אותו מספיק כדי להטיס אותי במחלקת עסקים ולמלון יפיפה.

אני מקווה שהמלון יפיפה. הוא נראה ככה באתר.

זה הקסם האמיתי שקורה בכתיבה, וזה הדבר הבאמת מרגש בה: שאתה אף פעם לא יודע מה יקרה.

אתה אף פעם לא יודע אילו הרפתקאות מטורפות נכונו לך רק בגלל שהעזת לכתוב משהו שאתה באמת מאמין בו.

ולמרות שהכתיבה שלי לקחה אותי לסין, לטקסס, לסינגפור, לפריז, ללונדון, לרומא ועוד כל מיני מקומות ששכחתי (אה! הודו! ואיסלנד!), זה אף פעם לא יפסיק להדהים ולרגש אותי שספרים ותסריטים שמבוססים עליהם הם כרטיס הנוסע המתמיד הטוב (והזול!) ביותר שקיים.

אני לא חושב שמסתתרת כאן איזו מטאפורה גדולה שדורשת הסבר. כולנו אנשים מבוגרים, וכולנו מבינים בדיוק מה אני מנסה להגיד לכם: אתם חייבים לכתוב את הדבר שלכם.

חייבים.

כי לצד הפחד הקמאי שלא יקרה איתו שום דבר, שאיש לא יקרא אותו ושאיש לא יאהב אותו, אנחנו כמעט אף פעם לא חולמים על התרחיש שיום אחד יגיע מייל ויספר לך שהדבר הזה שכתבת הוא להיט בארצות הברית והנה כרטיס למחלקת עסקים.

ונכון שאני לא יכול לדבר בשם כל כותב בעולם, אבל לפחות מהחוויה שלי, הדבר השני קורה בתדירות הרבה יותר גדולה מהראשון.

וזה הדבר האחד שאנחנו לא לוקחים בחשבון כשאנחנו מתחילים לכתוב: שהחיים שלנו יכולים להיראות – וכנראה גם יראו – לגמרי אחרת כשנסיים לכתוב את הדבר הזה שאנחנו מאמינים בו.

כל מה שצריך הוא להתחיל.

אחר כך תנו לכתיבה שלכם להפתיע אתכם, ולקחת אתכם למקומות שבחיים לא חשבתם שתגיעו אליהם, וכנראה באמת גם לא הייתם מגיעים.

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

כל כך הרבה פעמים שואלים אותי איך הכרתי את רותם ואיך נהיינו זוג, והאמת היא שהתשובה מאוד פשוטה ומורכבת משתי מילים בלבד: כתבתי אותה.

ואני יודע שזה נשמע מוזר וקצת מקריפ, אבל זו האמת. את רותם כתבתי.

ולכבוד יום הולדתה ה-45 שיחול מחר הנה הסיפור המלא שכולל משאלה, מכשפה, ספר ישן, מסר מהיקום וד״ש מהמאה השלישית. ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

לא לכל אדם יש הזדמנות ללמוד צניעות.

ולא לכל אדם יש הזדמנות שהמורה שלו יהיה רונאלדיניו.

וכן, אם אתם תוהים, זה לגמרי היה שיעור פרטי.

ומעשה שהיה כך היה.

השנה היא 2006. שנה קודם לכן הפכתי, במהלך שאני מתקשה להסביר איך הוא קרה והיה מורכב מכל כך הרבה תתי מהלכים ממוזלים שקרו בבת אחת, לאחד מפרשני הספורט הבכירים של ידיעות אחרונות. הייתי משוחרר טרי מהצבא וכתבתי את אחד משני טורי הפרשנות של המשחק המרכזי של ליגת העל, ובואו נתנסח בעדינות שזה לא גרם לי להיות מאוד צנוע.

אפשר גם להתנסח לא בעדינות, כמובן, ולהגיד שבאותה תקופה הייתי חתיכת אסהול שהשתן עלה לו לראש.

קרא עוד »
רלף קליין, צילום: לע״מ

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

אני זקן מדי לחרא הזה

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

מי האנשים האלה?

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

איך מרימים את החלומות שלך אחרי שהם מתנפצים על הרצפה?

ב-22:30 בלילה הוא עוד ישב למרגלות שולחן המטבח והרכיב לגו. זו הייתה השקית השביעית או השמינית או השש עשרה (יש 22, אם תהיתם) ולמרות שהוא רק בן תשע, זה באמת פרויקט חייו. האבא של הילד הזה, יכול להיות שאתם מכירים אותו, דוחק בו ללכת לישון. בהתחלה בנחמדות, אחר כך בפחות נחמדות, אחר כך כמו שאבא שלו נשמע בדרך כלל ב-22:30 בלילה.

אני מסתכל עליו ורואה אותי. לא בכל מה שקשור ליכולות הלגו, כמובן, בזה יש לי אפס, אלא בגלל שאני מכיר את ההתלהבות הזאת. אני מכיר את התשוקה הזאת. גם אותי אמא שלי ניסתה לשלוח לישון כשהייתי יושב מול הדף, ובשנים מאוחרות יותר מול המחשב, ולקראת שתיים בלילה היא פשוט הייתה הולכת לישון מיואשת ואני הייתי ממשיך לתקתק במרץ. אני יודע איך זה כשזה זורם לך בגוף. מה שלא ידעתי אז ואני יודע היום הוא איך זה להיות הורה בסיטואציה הזאת, ואחרי שני מדיחים ושלוש מכונות כביסה וארוחת ערב וארבעה סיפורים לקטנה אני רק רוצה לשכב על הספה בשקט, מה גם שלמרות שהוא צועק שהוא לא עייף בכלל, אני רואה את העיניים שלו נעצמות על הלגו, אז פאקינג לך לישון כבר, שמעת?

שמעתי, אבא, שמעתי.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך