לא פעם ולא פעמיים וגם לא עשרים או שלושים מגיע אלי טקסט מעולה שהכל בו מצויין חוץ מאשר בעיה אחת: הוא קצר מדי.
הוא מנסה לדחוס 15 שנה של נישואין או 38 שנה של חיים או 12 שנה של קריירה או חודשיים של טיול להודו לתוך שלוש או ארבע או שש פסקאות, מה שכמובן מוציא ממנו את כל המיץ והופך אותו לדיווח כמעט חדשותי ונטול כל אלמנט סיפורי.
כשאני פונה אל הכותב או הכותבת ושואל אותם למה שהם יעשו דבר כזה, כמעט תמיד מתקבלת אותה תשובה: ״פחדתי שאני חופרת״.
וכאן, למרבה התדהמה, אני צריך להסביר לכם משהו על טקסטים.
חברים, טקסט אינו שיחה בבית קפה.
אני יודע, זה הפתיע גם אותי בהתחלה.
אם אתם יושבים עם חברה בבית קפה ולא מפסיקים לברבר ולדבר על החיים שלכם מבלי לשאול לשלומה אפילו פעם אחת אז, ובכן, ברכותיי, אתם אני.
אבל כשאדם קורא טקסט הוא מצפה לשיחה חד צדדית. טרם הוחזר הספר שהקורא שלו אמר ״היה סיפור מעניין, אבל מאוד נעלבתי שאחרי ארבעה פרקים הספר לא שאל מה שלומי״.
כשאנחנו קוראים טקסט, אנחנו מבקשים חפירה. אנחנו מבקשים שמישהו ישתיק לרגע את התודעה הרועשת שלנו, וימלא אותה בתודעה שלו. חפירה, בפורמט הזה, היא לגמרי הדבר הנכון לעשות. היא לגמרי הפורמט. היא לחלוטין מה שהקורא ביקש מכם, וכל דבר אחר יהיה, ובכן, לא מה שהוא הזמין ושבירת החוזה הבלתי כתוב ביניכם.
זה לא אומר, בשום דרך, שמותר לכם למלא את הדף בפרטים לא מעניינים. אם אתם מספרים על דייט ראשון עם אישה במסעדה ועל הדרך מספרים לי על הנסיעה שבה לא קרה כלום, מה הזמינו כל אחד ואחת מיושבי המסעדה וכל דבר שדיברתם או לא דיברתם עליו אז כן, אתם חופרים.
אבל אם אתם עוצרים את עצמכם באמצע הטקסט, כשלא סופרו כל הפרטים, כשיש עוד מה להוסיף ויהפוך את הסיפור לשלם יותר ועגול יותר ומורכב יותר ויפה יותר ואתם מונעים אותו מהקורא מתוך איזה פחד עלום שאתם חופרים אתם ממש עושים טעות וחוטאים לפורמט. אם יש לכם עוד מה לספר והוא מעניין, אנא, כתבו אותו. אנחנו עוצרים כשהסיפור נגמר, לא כשנדמה לנו שכתבנו יותר מדי.
ועוד דבר: אנחנו לא עוצרים כי נדמה לנו שאנחנו לא מספיק מעניינים. אם אתם לא בטוחים שאתם מעניינים, מי כן יהיה בטוח? ספרו את הסיפור בבטחון, הניחו את מחשבותיכם על הדף ללא מורא, כתבו ללא פחד וזכרו שהשנה, לראשונה בהיסטוריה, דגי זהב עקפו את האנושות והם מסוגלים להתרכז ליותר זמן מהאדם הממוצע (0.7 שניות לאנשים לעומת 0.9 לדגי זהב).
כך שאם זה לא יעבוד עם אנשים, יש המון דגים בים שרק מחכים לקרוא אתכם.
כמו כן אני אבקש להדגיש שנדמה לי שיש סיבה שהמילים ״חופר״ ו״סופר״ הן קרובות כל כך.
בקיצור – מילה שאגב נראה לי שמעולם לא השתמשתי בה נכון – נדמה לי שהמסקנה ברורה מאוד: אתם לא רוצים לשבת איתי לקפה, ואתם לא חופרים, וזה חבל מאוד.
תנו לעצמכם את הרשות לחפור. מקסימום תצליחו לספר סיפור מהתחלה ועד הסוף כמו שצריך.
