השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

״אני מצטער, חמוד״, אמרתי לו והבטתי היישר אל תוך עיניו המבואסות. ״אני לא יכול לעזור לך עם זה״.

הנה הוא הגיע, הרגע הזה שכל כך חששתי ממנו.

הרגע שבו הילד שלי יבין שאני אדיוט מושלם.

אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי ואכן ככה זה נשמע כשצעקתי את זה על עצמי בתוך הראש שלי, אבל זה גם לא מאוד רחוק משם, כי המסכן עוד לא בן עשר, ובאמת שחשבתי שיהיו לי קצת יותר שנות חסד לפני שהוא יגלה שאבא שלו הוא, נו, בן אדם.

כבר כשהגיע המייל מבית הספר על המבחן השנתי בחשבון הרגשתי את הסוף מגיע. את המבחן של השנה שעברה צלחתי רק בקושי, אבל כשעברתי על רשימת הנושאים של השנה וגיליתי שם שברים פשוטים ומספרים מעורבים כבר ידעתי ששום דבר לא יהיה פשוט יותר. 

אנחנו נצטרך לנהל את השיחה.

השיחה שבה אני אומר לו שאבא שלו לא יודע חשבון.

והייתי נורא רוצה לכתוב כאן ״אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי״, אבל האמת היא שזה דווקא תיאור מאוד נאמן למציאות. אבא שלו באמת לא יודע חשבון.

זה לא בשבילי, הדבר הזה, אבל ככה אני לומד למבחן

אני לא באמת יודע מתי התחלתי לפגר אחרי הכיתה, אבל כן יש לי זכרון מעומעם שבכיתה ו׳ הגשתי שיר על זה שאני לא יודע לענות על כלום במבחן בהנדסה. המורה שאיתה פתחנו את השנה בדיוק התאוששה מאיזה ניתוח או משהו, ואותה החליף בחור צעיר מאוד וערכי מאוד בשם תמיר, שתמך מאוד באמנות שלי ונתן לי מאה כי השיר היה מוצלח מאוד. הוא מאוד מאוד עודד אותי לכתוב בשיעורי החשבון וגרם לי להרגיש מאוד טוב עם עצמי ואני מאוד מודה לו על זה מאוד היום, אבל יכול להיות שיש לזה קשר כלשהו לעובדה שלחטיבה עליתי כמעט בלי ידע בכלל.

והמורה, שקראו לה אבלינה ובקושי דיברה שתי מילים בעברית, לא העריכה תלמידים שכותבים שירה במקום לענות על שאלות בטריגונומטריה.

בגלל ממוצע הציונים הגבוה שלי בכיתה ו׳ (תודה, תמיר!) שובצתי בטעות לחמש יחידות, ובואו נלך על משחק מילים טפשי למדי ונגיד שזה לא היה שבר פשוט בכלל, אלא דווקא שבר די מורכב. ישבתי בכיתה כמו כולם, הסתכלתי על הלוח כמו כולם, אבל פשוט לא הבנתי מה כתוב שם. 

אתם ואני מכירים כבר מספיק זמן כדי לדעת שלא הרמתי ידיים, אבל לא יהיה כאן סיפור על איזה מאבק הירואי שבסופו גיליתי את המתמטיקאי הפנימי שבי. חזרתי הביתה. פתחתי את ספר הלימוד בנחישות. לא הבנתי מה כתוב גם שם. סגרתי אותו באותה נחישות. הסוף.

הציונים הגרועים לא איחרו להגיע. נכשלתי פעם אחר פעם אחר פעם, ועם מספרים נמוכים מאוד. קיבלתי 32, 18 ופעם אחת, למרות שפתרתי את כל המבחן, קיבלתי 4 (ובמילים: ארבע) עם נקודה על כל שאלה והערה מהמורה ״יפה שניסית״. 

וסמיילי. 

בית הספר כולו התגייס כדי לעזור לי, והוקם צוות חירום שכלל את ההורים שלי, רכזת השכבה, יועצת בית הספר וכמובן המורה למתמטיקה, שיחדיו ניסו לפענח ולפצח את הבעיה המורכבת שהיא אני. אחרי אינספור אבחונים ושיחות, התגלתה הבעיה: מסתבר, תחזיקו חזק, שאני לא יודע מתמטיקה.

ובשלב שזה התגלה כבר לא היה לי הרבה סיכוי ללמוד, כי כל כך פחדתי ממספרים עד שגם המורים הפרטיים הטובים ביותר – והייתה לי לפחות אחת כזאת – לא הצליחו לרפא את הפחד. הם גם לא ידעו איך.

והוא מורה טוב, הבן שלי. הוא סבלני מאוד, וממש לא אכפת לו להסביר לי כמה פעמים. הוא גם לא חושב עלי דברים רעים רק בגלל שאני לא יודע. שאלתי אותו אם זה לא נראה לו מוזר או מביך שהוא צריך ללמד אותי, והוא ענה לי: ״לא, אבא, למה שזה יהיה לי מוזר? אתה לימדת אותי לספר סיפורים, אז אני מלמד אותך חשבון״

הרתיעה ממספרים התגלגלה עם השנים לחרדה כלכלית של ממש, ושיחות שהתקיימו איתי בתיכון שהבהירו לי שאין לי שום עתיד ומקום בעולם בלי להצליח במספרים יצרו אצלי דיסוננס קוגנטיבי שהולך איתי לטיפול הפסיכולוגי שלי גם 16 שנה אחרי שהוא התחיל. 

עם השנים למדתי איך לחיות עם הנכות הזאת ואפילו לעקוף אותה, או לכל הפחות לא להישיר אליה מבט, עד שהילד שלי חזר מבית הספר ושאל אותי אם אני יכול לעזור לו, ובתוכי עבר שוב אותו רעד שלא ידעתי שיכול לעבור בי ועוד כל כך קיים בתוכי.

והסתכלתי על השברים הפשוטים.

והם הסתכלו עלי.

והם לא היו פשוטים בכלל.

והסתכלתי על הילד שלי.

והוא הסתכל עלי.

אני מצטער, חמוד. אני לא יכול לעזור לך.

הוא סגר את המחברת. 

קם מהשולחן וכבר פנה ללכת. 

האכזבה הייתה מאוד ניכרת על פניו. 

״אני מצטער״, אמרתי לו. ״אני פשוט לא יודע מה עושים עם כל המספרים האלה״.

״אבא״, הוא עצר והסתובב. ״אולי אתה רוצה שאני אלמד אותך?״.

ואני בלעתי את כל הגאווה האבהית שלי, הנהנתי ואמרתי ״כן״.

וככה עידו ואני לומדים חשבון של כיתה ד׳ ביחד כבר שלושה ימים. הוא שולט בחומר, כי הוא לא רק הבן של אבא שלו, וגם כי יש לו מורה נהדר ונפלא שקוראים לו אדורם שלימד אותו לאהוב מספרים ולהנות מהם ולשחק איתם ולהזיז אותם מצד לצד מבלי לפחד שכל עתידו כאדם מבוגר יוטל על הכף ויקרוס אם הוא יטעה.

והוא מורה טוב, הבן שלי. הוא סבלני מאוד, וממש לא אכפת לו להסביר לי כמה פעמים. הוא גם לא חושב עלי דברים רעים רק בגלל שאני לא יודע. שאלתי אותו אם זה לא נראה לו מוזר או מביך שהוא צריך ללמד אותי, והוא ענה לי: ״לא, אבא, למה שזה יהיה לי מוזר? אתה לימדת אותי לספר סיפורים, אז אני מלמד אותך חשבון״.

ואולי אלה באמת יחסי הגומלין הנכונים בין אבא לבן, למרות שאצלנו הם התחילו קצת מוקדם.

בשבוע הבא יש לו מבחן. הוא יעבור אותו כמו גדול. הוא אפילו אמר שללמד אותי עוזר לו לזכור טוב יותר, וכנגד כל חוקי הטבע, אולי בכל זאת העובדה שאבא שלו אדיוט מושלם הופכת אותו לקצת חכם יותר.

ולמרות שהוא מורה נהדר, גם השבוע אני לא בטוח שאני יודע כמה שווים חמישה רבעים פחות שני רבעים.

אבל השבוע לגמרי למדתי איך לוקחים ילד שבור ומחברים אותו מחדש למבוגר שלם.   

 

איך מתחילים לכתוב?

 

מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי

ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה

המדריך לתכנון ספרים

הספר היחיד שהספר שלכם צריך עכשיו ב-79 ש״ח בלבד

לתכנן את הספר שלי

תוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד

 לכתוב את עצמי

הסדנה המובילה והגדולה בישראל לכתיבה בגוף ראשון

הפודקאסט ״מדברים כתיבה״

בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

ניפגש על הספה

בחודשים האחרונים אני ישן על הספה. 

לא, לא הוגליתי לשם. זה לא סיפור כזה. רותם ואני גרים בבתים נפרדים ובלילות ששנינו ישנים באותה מיטה אנחנו, ובכן, ממש ישנים באותה מיטה.

אבל בלילות שאנחנו לא ישנים ביחד הילדים שלי ישנים אצלי. 

ובלילות האלה, מאז אוקטובר, אני ישן כבר באופן קבוע על הספה. 

היא לא נוחה במיוחד, הספה. היא לא רעה בשום דרך, אבל היא לא משתווה למיטה שלי בשום דרך. היא צרה יחסית, מתחיל להיווצר לה שקע מרגיז כזה באמצע והכריות שלה בהחלט צריכות רענון אחרי כמה שנים.

ובכל זאת, מאז השבת ההיא באוקטובר, אני לא מצליח להביא את עצמי להיכנס למיטה. 

קרא עוד »

האנטישמים החדשים

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

יגון

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

״אני מצטער, חמוד״, אמרתי לו והבטתי היישר אל תוך עיניו המבואסות. ״אני לא יכול לעזור לך עם זה״.

הנה הוא הגיע, הרגע הזה שכל כך חששתי ממנו.

הרגע שבו הילד שלי יבין שאני אדיוט מושלם.

אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי ואכן ככה זה נשמע כשצעקתי את זה על עצמי בתוך הראש שלי, אבל זה גם לא מאוד רחוק משם, כי המסכן עוד לא בן עשר, ובאמת שחשבתי שיהיו לי קצת יותר שנות חסד לפני שהוא יגלה שאבא שלו הוא, נו, בן אדם.

כבר כשהגיע המייל מבית הספר על המבחן השנתי בחשבון הרגשתי את הסוף מגיע. את המבחן של השנה שעברה צלחתי רק בקושי, אבל כשעברתי על רשימת הנושאים של השנה וגיליתי שם שברים פשוטים ומספרים מעורבים כבר ידעתי ששום דבר לא יהיה פשוט יותר.

קרא עוד »

איך להיות מאושר

אני רוצה לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע על רענן שקד. לדעתי אפילו הוא לא זוכר את זה – אם כי במקרה שלו זה לא מאוד מפתיע, האיש לא זוכר שהסתמסנו לפני חמש דקות – אבל זה סיפור שאני נזכר בו לפחות אחת בשבוע.

ובשביל לספר לכם את הסיפור הזה כמו שצריך, אנחנו נצטרך לצלול אל אחד הרגעים האפלים ביותר בחיים שלי.

רגע לפני שנצלול, אתם צריכים להבין משהו על רענן ועלי: כל החיים המקצועיים והאישיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם לא הייתי פוגש אותו בגיל 22. הייתי שנייה אחרי הצבא, ״7 ימים״ היה הר האוורסט של העיתונות והאיש, שהיה גם כוכב בהתהוות וגם סגן עורך ״7 ימים״, הסכים לקבוע איתי פגישה.

ואז, כמובן, שכח לגמרי שקבע איתי.

18 שנה אחר כך, אנחנו נקרא לזה עוד יום רביעי במשרד.

קרא עוד »

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »
Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

ניפגש על הספה

האנטישמים החדשים

יגון

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

איך להיות מאושר

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך