תשעה דברים לפני שתעלה לכיתה א׳

1. בכל פעם ששאלת אותי אם אהבתי את בית ספר, עניתי לך בשלוש מילים: ״לא כל כך״.

האמת היא, כמובן, מורכבת יותר, בעיקר כי דווקא אהבתי את בית הספר, או לפחות את הרעיון שעומד מאחוריו.

אהבתי את הספרים, אהבתי את המחברות, אהבתי את העטים החדשים והקלמר והתיק והעובדה שכל השנה שעברה נמחקה ומתחילים הכל מחדש. 

מה שפחות אהבתי הייתה העובדה שלא משנה איזו שנה זו הייתה,ארבע דקות אחרי שהיא התחילה מצאתי את עצמי תמיד באותו מקום מוכר: משועמם, אבוד ומקשקש במחברות דברים שלא קשורים בשום דרך לשיעור.

כתבתי סיפורים בזמן שיעורי מתמטיקה וניסיתי לעשות סדר בכל המחשבות שהתרוצצו לי בראש בזמן שיעורי היסטוריה.

באמת שניסיתי, כל יום מחדש, ״להפסיק עם השטויות״, כפי שיעצה לי אחת המורות בחטיבה, ולהתחיל להיות כמו כולם. 

וככל שניסיתי יותר זה כמובן הצליח פחות.

בחטיבה כבר הפכתי להיות מקרה קליני של ממש. שיחות שבועיות עם היועצת. נזיפות יומיות מרכזת השכבה. מילאתי באדיקות, במסירות ובמשך שנים את תקן הילד עם הפוטנציאל שיכול יותר, עד שבתיכון הועליתי לדרגת ״מקרה אבוד״ כשאפילו במקצועות החזקים שלי, שהיו ספרות והבעה, התחלתי לקבל חמישים וארבעים ופעם אחת אפילו 18, כי הכתיבה שלי לא עמדה בחוקי בית הספר והעדפתי שיורידו לי יד מאשר לכתוב ״מאידך גיסא״.

עד היום אני עוד שומע את הריב הזה בראש. לפחות פעמיים בשבוע אני מנהל אותו בדמיון כמעט באותו להט שניהלתי אותו אז. 

היום, כשנכנסתי איתך בפעם הראשונה בשערי בית הספר כדי להכיר את המורה שלך, חשבתי לעצמי ש-18 שנה זה הרבה זמן לכעוס ולהתווכח ולריב בראש עם חבורת אנשים שחלקם כבר מתים, רובם פרשו ואף אחד מהם בוודאי לא נמצא כאן, בבית הספר הזה. 

ותדע לך שהתכוונתי להתפרץ לכיתה החדשה שלך ולהגיד למורה החדשה שלך שאם מישהו יעז להגיד לך קמצוץ מהדברים שהמורים שלי אמרו לי לאורך השנים יהיה לו עסק איתי.

אבל אז ראיתי אותך יושב ומחייך ומתרגש כל כך ואת הכיתה יפה כל כך ובכלל לא דומה לכיעור הארכיטקטוני שאני למדתי בו ואת המורה שלך מחייכת אליך ושואלת אותך מה התחביבים שלך ומספרת לך על שלה.

וכשהיא קראה לך ״גוזל״ הנחתי את החרב שהבאתי איתי באופן סופי וסתמתי את הפה כל הפגישה. 

נראה לי שהשנה אתה תלמד על חשבון וטבע וחגים, ואני אלמד שיעור בלהיות אבא.

תהיה לך לפחות מורה אחת ש תשנה לך את כל החיים. שלי הגיעה בכיתה י״א, לימדה תנ״ך, לבשה סדינים והשמועות עליה היו שפעם היא הייתה מאושפזת בבית משוגעים

2.   אני לא יודע מה הגישה החינוכית היום ואלוהים, אני מקווה שהיא השתנתה, אבל אני מאחל לך שתעשה טעויות, וכמה שיותר. בית ספר הוא המקום להתנסות ולטעות בו כמה שיותר, ושאף אחד, גם לא המורים שלך, לא יגיד לך אחרת.

3.   תהיה לך לפחות מורה אחת שתשנה לך את כל החיים. שלי הגיעה בכיתה י״א, לימדה תנ״ך, לבשה סדינים והשמועות עליה היו שפעם היא הייתה מאושפזת בבית משוגעים. כולם פחדו ממנה. גם אני. יום אחד היא החרימה לי את מחברת התנ״ך שכמובן לא הייתה בה מילה אחת בתנ״ך, או באיזשהו מקצוע אחר. היא קראה לי אליה בסוף השיעור, הצביעה על סיפור באמצע המחברת ושאלה אותי אם אני כתבתי את זה. השפלתי את הראש ועניתי שכן. היא אמרה לי ״תשכח מתנ״ך, מעכשיו אתה מגיש לי טקסט כל שבוע״. היא הייתה עורכת קשוחה מאוד, אבל מצוינת וחומלת ויצירתית ונהדרת שלימדה אותי עלילות ודמויות ומבנה של סיפור ופעם, אחרי שקראה טקסט שלי, היא אמרה לי ״עומר, תזכור את מה שאני אומרת לך: אתה מוקף בחבורה של אדיוטים״. תזכור שגם אם זה מגיע בשלב מאוד מאוד מאוחר, לפעמים בית ספר יכול להיות מקום די בסדר. 

למדתי שלוש שנים ספרות מורחב והייתי אחד התלמידים המצטיינים בכיתה, אבל הייתה בעיה אחת קטנה עם מבחן הבגרות שלי: הוא נערך בדיוק באותן שעות של גמר המונדיאל באותה שנה. כמובן שלשמחתי כבר הייתי נער אחראי ושקול ועשיתי את הבחירה הנכונה: ברזיל ניצחה 0:2 מצמד של רונאלדו, ולי עד היום אין בגרות בספרות

4.   לפני שנה וחצי, אגב, זיהיתי אותה בשורה הלפני אחרונה בהרצאה שלי בבית אריאלה. דיברנו בסוף ההרצאה והתחבקנו המון. בסוף, רגע לפני שנפרדנו, היא הסתובבה ואמרה: ״נו, אמרתי לך או לא אמרתי לך שהם חבורה של אדיוטים?״. 

5.   למדתי שלוש שנים ספרות מורחב והייתי אחד התלמידים המצטיינים בכיתה, אבל הייתה בעיה אחת קטנה עם מבחן הבגרות שלי: הוא נערך בדיוק באותן שעות של גמר המונדיאל באותה שנה. כמובן שלשמחתי כבר הייתי נער אחראי ושקול ועשיתי את הבחירה הנכונה: ברזיל ניצחה 0:2 מצמד של רונאלדו,  ולי אין עד היום בגרות בספרות. אבל איזה משחק זה היה.

6.    אל תעשה את זה. 

7.    אלא אם כן זה גמר ממש ממש שווה

8.   בתוך הספרים האלה מסתתרים – לפעמים מאחורי גרפיקה מזוויעה למדי, אז צריך לחפש טוב – ידע עצום וסיפורים נהדרים ומחשבות מסעירות למדי. לא תמיד האנשים שיגישו לך אותם יהיו מעניינים כמוהם. וכן, אפשר וקל להאשים את המורים, אבל האמת היא שהמתנה הגדולה ביותר שבית הספר נתן לי היא השעמום מהמורים היבשים שלי והיכולת להפוך את החומר למעניין בעצמי.

9.   האמת האמיתית היא שעם כל הכעס והטינה שלי כלפי המוסד הזה, יש לו חלק עצום באדם שהפכתי להיות, והאמת העוד יותר אמיתית היא שיכולתי לבעוט במסגרות רק כי הייתה לי מסגרת נעימה מאוד לבעוט בה. זו, כנראה, תהיה החוויה החשובה בחייך, ואני פה רק בשביל דבר אחד: לוודא שבניגוד לאבא שלך, אתה גם תהנה ממנה.

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

התעייפתי

החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.

בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.

לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.

ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.

קרא עוד »

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

כל כך הרבה פעמים שואלים אותי איך הכרתי את רותם ואיך נהיינו זוג, והאמת היא שהתשובה מאוד פשוטה ומורכבת משתי מילים בלבד: כתבתי אותה.

ואני יודע שזה נשמע מוזר וקצת מקריפ, אבל זו האמת. את רותם כתבתי.

ולכבוד יום הולדתה ה-45 שיחול מחר הנה הסיפור המלא שכולל משאלה, מכשפה, ספר ישן, מסר מהיקום וד״ש מהמאה השלישית. ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

לא לכל אדם יש הזדמנות ללמוד צניעות.

ולא לכל אדם יש הזדמנות שהמורה שלו יהיה רונאלדיניו.

וכן, אם אתם תוהים, זה לגמרי היה שיעור פרטי.

ומעשה שהיה כך היה.

השנה היא 2006. שנה קודם לכן הפכתי, במהלך שאני מתקשה להסביר איך הוא קרה והיה מורכב מכל כך הרבה תתי מהלכים ממוזלים שקרו בבת אחת, לאחד מפרשני הספורט הבכירים של ידיעות אחרונות. הייתי משוחרר טרי מהצבא וכתבתי את אחד משני טורי הפרשנות של המשחק המרכזי של ליגת העל, ובואו נתנסח בעדינות שזה לא גרם לי להיות מאוד צנוע.

אפשר גם להתנסח לא בעדינות, כמובן, ולהגיד שבאותה תקופה הייתי חתיכת אסהול שהשתן עלה לו לראש.

קרא עוד »
רלף קליין, צילום: לע״מ

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

אני זקן מדי לחרא הזה

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

מי האנשים האלה?

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

התעייפתי

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

אני זקן מדי לחרא הזה

מי האנשים האלה?

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך