קטגוריה: בלוג

מאיפה אתה יודע?

. השבוע עשיתי את מה שאני עושה כל ערב מאז תחילת המלחמה: צפיתי בסרטונים של אנשים הולכים למלונות יוקרה. זה תחביב שהוא שילוב של פורנו והתעללות עצמית. השבוע ראיתי את Alexnader the guest, סנוב אליטיסט שכל מה שבא לך זה לצרוח עליו ״אלוהים, סתום את הפה כבר ותהנה מהמלון״ מתחלחל מקיפול המגבות במלון ניו יורקי שעולה 5,400 דולר ללילה. וחוץ מהמחשבה שאלוהים באמת נותן אגוזים למי שאין לו שיניים ואת החוויות המהנות בעולם למי שלא יודע להנות מהן, כתבתי לרוני ומאירה בצער ענק ״הנה חווית חיים שכבר לא תהיה לי״.
ואז צלצל הטלפון.

2. רגע לפני שאספר לכם על שיחת הטלפון המפתיעה הזאת, אני רק אגיד שרוני כתבה לי: ״אם הייתי כותבת לך לפני כמה שנים שזה המקום שהקריירה שלך תהיה בו, היית מאמין?״. ״לא״, עניתי לה. ״אז מה אתה יודע איפה תהיה ואיפה לא תהיה״. ואז, כאמור, צלצל הטלפון.

3. עוד ממש מילה לפני שאני מספר לכם על שיחת הטלפון הזאת, רק להגיד שפעם טסתי לכתבה בפיניקס וכשקראו לכל הנוסעים במחלקה ראשונה לעלות נשארתי לשבת בגייט כי מה לי ולמחלקות ראשונות, וכמה דקות אחר כך שמעתי קול פעמונים, כי אני נשבע שלאנשים האלה יש מערכת כריזה מיוחדת, קורא: ״עומר ברק, עומר ברק, אנא גש לגייט״. הגעתי לדוכן, מבולבל מאוד, תוהה איך הצלחתי להסתבך גם הפעם, וככה גיליתי ששודרגתי למחלקה ראשונה. ועכשיו, אל שיחת הטלפון המפתיעה בלי שום דיחוי.

4. נשימה לפני שאני מספר על השיחה ההיא, אני רק אגיד שכל החוויה שלי במחלקה ראשונה הסתפקה בלנסות לא להירדם (בטיסה של 18 שעות ו-40 דקות!) כדי למצות את החוויה עד תום. בסוף גם נרדמתי (בלי שהפכתי את הכיסא למיטה אפילו), גם התבאסתי על עצמי וגם כל הארבעה ימים בפיניקס תכננתי את הדרך חזרה דקה אחרי דקה כדי למצוץ את לשד החוויה עד תום רק כדי לגלות שלא כל יום פורים וטסתי בקואץ׳ כשלידי ישבה אישה ששלושה כסאות היו המינימום ההכרחי שהיא הייתה צריכה לישבן הענוג שלה.

5. מה שכן, ישנתי כמו תינוק.

האם אתה מאמין?

״אני צריך שתבוא לאסוף את הספרים מהמחסן״, הוא שלח לי הודעה לאקונית ושלח לי תמונה של אלף עותקים של ״חף משפע״ ששוכבים אצלו.
המשמעות מאחורי ההודעה הפשוטה הזאת היא אחת: הסיפור של הספר שלך נגמר. החנויות לא רוצות אותו יותר כי הלקוחות לא מבקשים אותו יותר. כל מי שאמר לך שאתה לא סופר ולא תהיה סופר צדק במאה אחוז, ואני מקווה שיש לך מחסן מספיק גדול כדי להכיל את הבושה ואת הכשלון ואת החלומות שלך.
אוקיי, החלק האחרון טיפה מוגזם, אבל אתם מבינים את הכוונה.
אוקיי, אתם יודעים מה? כל החלק הזה הוא רק מה שרץ אצלי בראש, וזו בכלל לא האמת.

עבודה בעיניים

1. לפני שבועיים בערך הייתי במסיבת קריוקי. ובגלל שאם אתם מכירים אותי אתם יודעים שזה משפט לא הגיוני, תנו לי לנסח אותו מחדש: הייתה מסיבת קריוקי, ובמקרה גם אני הייתי שם. זהו. לא באמת היה בינינו קשר. אנשים שרו, נהנו, שתו, עשו את הדבר הזה שאנשים עושים, ואני ישבתי מצונף בפינה, אכלתי את כל מגש הסושי הקבוצתי ולא מצאתי את עצמי. 
״תשתחרר קצת, תהנה״, מירפק אותי חבר טוב שהיה שם. 
״אני לא יודע מה לעשות״, עניתי לו. 
״תעשה מה שעושים בקריוקי״, הוא אמר. 
״אף פעם לא הייתי בקריוקי״, השבתי לו.
זה נכון שעברו בסך הכל שבועיים, אבל את המבט שלו אני לא אשכח עד סוף ימי. ״אחי״, הוא הסתכל עלי בהלם מוחלט, ״איך יכול להיות שאף פעם לא היית בקריוקי?״.

שקט, אחים ואחיות

ביום שישי שעבר עשיתי את ״התנועה״.
התנועה, נו.
אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים על מה אני מדבר.
מה שקרה זה שבשישי שעבר הכנתי לרותם ולי ארוחת ערב תאילנדית משובחת <הכנס כאן טפיחה נאה על השכם>, ואחרי ששטפתי כלים <הכנס כאן קריאות ספורדיות מהקהל ״וואו! איזה בן זוג!״> רציתי לבדוק את הוראות האחסון של רוטב האחסון של הסויה.
ואז עשיתי אותה.
את התנועה.
ה-תנועה.

מצטרף לתנועה

ביום שישי שעבר עשיתי את ״התנועה״.
התנועה, נו.
אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים על מה אני מדבר.
מה שקרה זה שבשישי שעבר הכנתי לרותם ולי ארוחת ערב תאילנדית משובחת <הכנס כאן טפיחה נאה על השכם>, ואחרי ששטפתי כלים <הכנס כאן קריאות ספורדיות מהקהל ״וואו! איזה בן זוג!״> רציתי לבדוק את הוראות האחסון של רוטב האחסון של הסויה.
ואז עשיתי אותה.
את התנועה.
ה-תנועה.

אב טיפוס

״אבא״, הוא אמר לי אתמול, ״תספר לי שוב איך נולדתי״.
זו מסורת קבועה שלנו יום לפני יום ההולדת שלו מאז שהוא היה בן ארבע.
כל כמה זמן – אני רוצה להגיד כל שנה, אבל האמת שזה יותר קרוב לכל חודש – כשאנחנו נוסעים באוטו, במיוחד אם זו נסיעה ארוכה, אחד מהם בדרך כלל יגיד ״תספר לי איך נולדתי״.
בהתחלה סיפרתי להם את הסיפור האמיתי, ועם הזמן והשעמום התחלתי להוסיף פרטים כיד הדמיון הטובה כמו שעושים בכל סיפור טוב באמת. הוא, באופן אישי, מתפקע מצחוק כל פעם מחדש כשאני אומר לו שהוא נולד כל כך גדול, בשבוע 42, עד שישר רשמנו אותו לבית ספר, ואז עושה חיקוי שלו יוצא מהבטן ומדבר עם כל הנוכחים בחדר הלידה מרוב שהוא כבר היה ענק. הוא מתגלגל מצחוק, אני לא מבין למה ומה כל כך מצחיק אבל ממשיך.
אני אבא 11 שנה ממש היום, ונדמה לי שאם צריך לסכם בזעיר אנפין את חווית האבהות שלי ב-90% מהזמן זה יהיה המשפט הזה: אני לא מבין, אבל ממשיך.

חוב וסדר

״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.

בלדה לחופש

״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.

שפע בום

כבר 15 שנה אני מחכה לשיחת הטלפון הזו.
אולי אפילו יותר.
כבר עשור וחצי אני מחכה שאיזשהו גוף מסחרי גדול יצלצל אלי וישאל: ״עומר?״.
״כן?״, אני אענה בהתרגשות, יודע שזו השיחה שחיכיתי לה כל חיי.
״תקשיב, אנחנו עוקבים אחרי התוכן שלך כבר שנים, והוא באמת הטוב והמרתק ביותר שראינו. חוץ מזה, אם מותר להגיד, אתה חתיך למות. אנחנו רוצים לשלם לך כדי שתחיה״.

סיפורי סבא

רק דבר אחד שכחתי לשאול את סבא שלי: איך עושים שיהיה לך מזל?
26 שנה היו לי לשאול את האיש שהוכיח לי שהמזל לא רק הולך אלא ממש רץ עם הטובים, ולא שאלתי אותו: תגיד, סבא, איך אתה עושה את זה?
יש לי מיליון ואחת סיפורים על סבא שלי, אבל כדי להכיר אותו באמת כל מה שאתם צריכים זה למלא איתנו חיש גד.
סבא שלי אהב חיש גד.
חיש גד, נו. הכרטיסים הזולים האלה בחמישה שקלים עם המזלות או הכדורסל שאף אחד אף פעם לא זוכה בהם.
למעט סבא שלי, שרושש את מפעל הפיס כל פעם מחדש.