1. את השיעור הכי חשוב בחיים שלמדתי על כסף למדתי בכנס סופרים.
2. לפני שאני אגיד לכם מה השיעור, אני רוצה להבהיר שכנס סופרים אינו מקום ללמוד בו על כסף, ועל אחת כמה וכמה סופרים – כולל אני. במיוחד אני – הם אינם אנשים ללמוד מהם שום דבר על פיננסים באופן כללי.
3. ובכל זאת, את השיעור הכי חשוב בחיים שלמדתי על כסף למדתי בכנס סופרים. ולקח לי כמעט עשור להבין אותו.
4. לפני תשע שנים וחצי הזומנתי, לראשונה בחיי, להרצות בכנס סופרים. לחוץ חתונה בדיוק יצא והיה להצלחה מטאורית ונקנה לסרט וגם קיבל איזו ביקורת טובה או שתיים ומארגנת הכנס שאלה אם אני אסכים לבוא ולהרצות לקהל הרב שיגיע על כתיבת ספרי ביכורים. אמרתי שבשמחה גדולה.
5. היא לא אמרה שום דבר על תשלום ואני לא שאלתי שום דבר על כסף כי כל כך התרגשתי מההזמנה ואכן לא הוחלפו בינינו כספים מעולם.
6. כמו שאמרתי, אל תלמדו ממני שום דבר על פיננסים.
7. אבל זה לא השיעור הכי חשוב שלמדתי על כסף.
הפגישות החביבות עלי. הרצאה במזכרת בתיה
8. חוץ ממני בכנס הוזמנו להרצות כמה סופרים הרבה יותר מוכרים ממני. היינו שם יחידת העילית של הספרות הישראלית ואני. אחרי ההרצאה שלי הייתה הפסקה של עשרים דקות, וחלק מהקהל – אוקיי, כל הקהל – שלף את הטקסטים שאותם הוא הדפיס בבית והתחנן שמישהו מהסופרים המוכרים (ואני) יקרא, או סתם יקדיש להם כמה דקות לשמוע על הרעיון המבריק שלהם לספר.
9. שלוש דקות לתוך ההפסקה התחיל רחש בקהל שאחד הסופרים המוכרים מבקש 580 ש״ח לרבע שעה של פגישה. חמש מאות ושמונים שקלים! לרבע שעה! יא ראבי! ״איזה בן זונה״, אמרה אחת מאלה שנאספו סביבי בהפסקה. הנהנתי, ואף הוספתי שמדובר בניצול מחפיר של מצוקתם של סופרים צעירים. אלו שהיו סביבי – והתחילו להתאסף שם יותר ויותר – הנהנו בהסכמה גדולה, ותור ארוך החל להשתרך סביבי.
10. הסופר המפורסם ההוא נהנה מכוס הקפה שלו לבד ובשקט.
11. לא עשיתי הצגה או זייפתי משהו, דרך אגב. באמת חשבתי שהנה בן אדם שההצלחה עלתה לו לראש. אפשר לחשוב כמה זה קשה להקדיש לכותבת מתחילה ונלהבת כמה דקות מזמנך. אפשר לחשוב מה כבר יש לך לעשות. הרי בזכות האנשים האלה הגעת לאן שהגעת, יא מניאק חומד בצע.
12. ובאותו רגע ממש נשבעתי שאני לעולם לא אהיה כזה. שלא משנה כמה אני אצליח וגם כשאני אהיה כוכב בינלאומי ענק אני אפנה זמן לכותבים מתחילים שחולמים להוציא ספר. אני אתקן את העולם. לבד.
13. וניגשתי אל הבחורה הזו, נתתי לה את הטלפון שלי ואמרתי לה שנשב לקפה מסודר ואני אעזור לה בכל מה שהיא צריכה. המבט בעיניים שלה היה שווה הכל.
14. שנתיים אחר כך היא זכתה בפרס ספיר.
היום אני אומר ״לא״ כמעט לכל דבר. לא לשיחות טלפון עם אנשים שאני לא מכיר. בטח לא לפגישות עם אנשים שאני לא מכיר. יש לי ספר חדש לכתוב. יש לי תלמידים בסדנאות שמגיע להם ש אשקיע בהם את כל כולי
15. סתם, היא לא. אבל איזה מגניב אם זה מה שהיה קורה, נכון?
16. מה שבאמת קרה זה שקבענו בארקפה בהיכל התרבות, היא איחרה בארבעים דקות ומהרגע שהגיעה אכלה לי את הראש בצורה שאף אחת לא עשתה לפני כן. לא היה לה שום רעיון (או כשרון כתיבה, כפי שהסתבר בהמשך) והיא רק רצתה לדבר על איך זה יהיה כשהיא תהיה סופרת. כל השאלות שלה היו על היום שאחרי, וכמה אחוזים היא תקבל מכל דבר.
17. באיזשהו שלב ציינתי את העובדה הפעוטה שבשביל להגיע ליום שאחרי צריך – וסליחה שאני כל כך קיצוני – ממש לכתוב ספר, והיא ביטלה אותי בתנועת יד מבטלת ואמרה ״בסדר, זה שטויות״.
18. שעה וחצי ישבתי איתה. האבחנה שלי הייתה שעם כל הכבוד לאחוזים, חסרים לה כמה כלים הרבה יותר בסיסיים, והזמנתי אותה לסדנת הכתיבה שלי דאז. היא לקחה את הפרטים ואמרה שהיא בטוח נרשמת ולשמור לה מקום.
19. היא לא נרשמה עד היום.
20. הלוואי והייתי מספר לכם שלמדתי את הלקח שלי מאז, אבל לא, לקח לי עוד שש שנים ללמוד (ועוד שש להפנים, ומאות פגישות מיותרות) שחרף הרצון העז שכולם יאהבו אותי שכל כך מנהל אותי, אני צריך לאהוב את עצמי ואת הזמן שלי יותר מכולם.
21. והסופר המנוסה ההוא, ששנים חשבתי עליו דברים איומים, ידע את מה שאני יודע היום: שלא כל אחד שווה את הזמן שלך. ושרובם המכריע של האנשים בעולם לא. ועם הזמן לומדים בשניה מי שווה אותו ומי יבזבז אותו בלי הכרה.
22. ושאם אתה לא תשמור על הזמן שלך בקנאות שעשויה להיראות קמצנית ורעה מבחוץ, הוא יזלוג לך מבין האצבעות מהר יותר מכפי שתוכל לדמיין.
23. כי זה לא רק שזמן שווה כסף. זה גם שכסף שווה זמן.
24. היום אני אומר ״לא״ כמעט לכל דבר. לא לשיחות טלפון עם אנשים שאני לא מכיר. בטח לא לפגישות עם אנשים שאני לא מכיר. יש לי ספר חדש לכתוב. יש לי תלמידים בסדנאות שמגיע להם שאשקיע בהם את כל כולי.
25. אגב, לפני שנה פגשתי את האיש הזה לקפה (הוא אפילו שילם על שנינו) ובסוף הפגישה הודיתי לו על השיעור הזה. הוא צחק, קרץ לי ואמר: ״מאז כבר העליתי ל-900״, והלך.
26. ומדי פעם, כשמישהו זר מבקש פגישה על כלום, אני משתמש בטריק ההוא ואומר בלי למצמץ שהתעריף שלי הוא 580 ש״ח לרבע שעה, ורואה אותם נעלמים, ובלב אני יודע: השיעור הכי חשוב שלמדתי על כסף הוא לדעת כמה אתה שווה.
