שלוש המילים הכי חשובות שכל כותב צריך להכיר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

התלמידים שלנו מכירים את המקום הזה קצת אחרת.

אוקיי, התלמידים שלנו מכירים את המקום הזה אחרת לגמרי.

שלושה שולחנות ארוכים, שלושה שולחנות בר, 28 כסאות, ספה אחת, שולחן עבודה ארוך, המון ספרים בכל מקום, מיליון מחברות.

אפילו לא עט אחד בנמצא אף פעם.

זה היה המקום שלי – ושלנו. עיצבנו אותו בדיוק כמו שרצינו, והשקענו הרבה מאוד כסף כדי שזה יראה בדיוק כמו בשרטוטים.

ועכשיו אנחנו עוזבים.

ואתם בוודאי אומרים לעצמכם, בוודאי אם אתם ההורים שלי: תגיד, זה לא קצת מוזר להשקיע במקום ואז לעזוב אותו?

ובכן, זה כן.

אבל זה גם לא.

כי זה השיעור הכי חשוב שהמקצוע שלי לימד אותי על השראה ועל יצירתיות, והלוואי ומישהו היה מלמד אותי אותו 15 שנה לפני.

כמו שהמטרה של כדורגלן היא להיות תמיד בכושר, המטרה שלי היא להיות תמיד יצירתי.

זה הדבר האחד שאני חייב לשמור עליו כל הזמן. ואם אני חרד או מודאג או צריך להתעסק עם נזילה בשירותים (היו ארבע, תודה ששאלתם) או הצפה של המקום או שהמקום לידנו נשרף ועכשיו המקום שלנו כולו מלא בעשן וצריך להפעיל את הביטוח, הכל דברים שהיו באמת, אז המקום הזה לא ממש משרת את מטרתו ולא ממש עובד עבורי.

וברגע שמקום לא עובד, זה הזמן לזוז הלאה.

כי הנה העניין עם רעיונות: הם לא נגמרים. רוב האנשים מסתובבים עם הרעיון האחד שפעם עלה להם חמש ושש וגם עשר שנים מתוך פחד אמיתי לשחרר אותו כי לא יהיה להם אחד אחר. אבל יהיה. רעיונות תמיד באים בסוף

האמת צריכה להיאמר: גם בלי כל התקלות וכאב הראש שבלהחזיק מקום (תחשבו על להחזיק דירה ואז תכפילו את זה ב-25), אם כי זה בהחלט לא תרם, לא הייתה כאן השראה. ואם בסוף אני מחזיק מקום ואז מוצא את עצמי הולך לעבוד בבית קפה, אז זה קצת מוזר להישאר במקום רק בגלל שהשקעת בו כסף.

וזה אותו דבר לגבי רעיונות, דרך אגב.

לא כל רעיון מתפצח מיד בהתחלה. יש רעיונות ששווה מאוד להתעקש עליהם ולהילחם עליהם ולהגיד ״אני יודע שיש שם משהו״. אבל אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בקריירה שלי הוא להגיד את שלוש המילים: זה לא עובד.

ולחיות עם זה בשלום.

ואפילו קצת לשמוח מזה.

כי הנה העניין עם רעיונות: הם לא נגמרים. רוב האנשים מסתובבים עם הרעיון האחד שפעם עלה להם חמש ושש וגם עשר שנים מתוך פחד אמיתי לשחרר אותו כי לא יהיה להם אחד אחר.

אבל יהיה.

רעיונות תמיד באים בסוף.

זה אחד הדברים שאני יודע על רעיונות.

ולרוב, אגב, הם מוצלחים יותר. ועובדים יותר. ובסוף אתה חושב לעצמך ״וואו, כמה זמן בזבזתי על הרעיון ההוא כשבכלל הייתי צריך את הרעיון המעולה הזה״.

אז הנה הדבר שאני למדתי: שום דבר הוא לא לחינם. לא ״שרפנו״ כסף, גם אם זה בהחלט נראה ככה כרגע. הייתי שורף כסף רק אם הייתי ממשיך להתעקש על משהו שבלב אני כבר יודע שהוא לא עובד.

ולדעת את ההבדל בין משהו שכדאי ושווה להמשיך להשקיע בו את הנשמה לבין  רעיון שנראה טוב בשרטוט ופשוט לא עובד יותר זה השיעור שכל יוצר צריך ללמוד.

אז אני (ואנחנו) ממשיכים לפרק הבא שלנו. כיתה כבר יש, והתלמידים החדשים שלנו נהנים ממנה מאוד. סטודיו כרגע אין. גם לא בטוח שיהיה. אחרי כמעט עשר שנים במשרד לבד, בא לי שינוי. לקראת הספר השלישי שלי (פשוט השני גמור. ויוצא בינואר. אבל נדבר על זה כשזה יתקרב) בא לי להדליק את היצירתיות בדרכים שטרם ניסיתי.

ולהתעקש על דברים שעובדים.

ולדעת לשחרר כשלא.

ואת החוכמה להבדיל בין השניים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

למה שלא תקראו עוד משהו?

למה כל אחד (כן, אני לגמרי מסתכל עליך) חייב לכתוב ספר

״נו״, שואל אותי כל בן אדם שמכיר אותי, ״אתה שמח?״.

אני אמור להיות שמח, אני יודע. בכל זאת, לא בכל יום, ולרוב גם לא בכל אף פעם, ספר יוצא ומגיע תוך פחות מ-48 שעות למקום הראשון ברבי המכר. ובכל זאת, לשאלה ״איך זה מרגיש להיות במקום הראשון״ יש תשובה אחת בלבד: מוזר.

זה מרגיש מוזר.

ומשמח.

ומבהיל מאוד.

זו מערבולת של רגשות, בקיצור.

ומה שהכי משונה הוא שהייתי בטוח שכשמודיעים לך (במקרה שלי בהודעת טקסט מההוצאה באחת בלילה עם המון סימני קריאה) שאתה במקום הראשון אז מקפצים בשמחה, מדלגים, מפזזים, אולי אפילו מרשים לעצמך לאכול שוקולד.

קרא עוד »

הרגע שבו הכתיבה תשנה לכם את החיים

במרץ 2020 לקחו לי את הכתיבה.

אתם לא יודעים את זה כי שום דבר מזה לא קרה, אבל 2020 הייתה אמורה להיות השנה שלי. לא כי שידרתי מסרים ליקום, אלא כי הוא כבר ענה לי והיו לי חוזים מוכנים והכל היה פרוס.

מאי 2020 היה תאריך היציאה המקורי של הסרט ״עוד סיפור אחד״, וחודש אחר כך, במהלך שמעולם לא נעשה קודם בישראל, היה צריך לצאת ״כולם לחייך״ לחנויות ובאותו היום ממש גם סדרה שמבוססת עליו.

אבל גם אתם הייתם פה במרץ לפני שלוש שנים, אז אני לא צריך לספר את ההמשך.

קרא עוד »

כשזה יקרה, תדעו שהפכתם לכותבים אמיתיים

״רק אל תבנה על הצלחה, בסדר?״, הוא לקח עוד שלוק מהקפה שלו והשפיל את העיניים לרצפה.הוא ואני מכירים מילדות, והוא אחד האנשים הכי קרובים אלי גם היום. הוא שאל איך הולך עם ״כולם לחייך״, ואמרתי לו בהתרגשות שהוא יוצא עוד שלושה שבועות.ואז הוא אמר לי את המשפט שלמעלה.ולצערי הרב, כאילו לא למדתי כלום בקריריה שלי, שאלתי אותו למה הוא חושב ככה.הוא מיד הסביר שהוא לטובתי. שהוא רק לא רוצה שיישבר לי הלב. שאף אחד כבר לא קורא. לא הוא ולא כל מי שהוא מכיר. כולם בנטפליקס. ספר זה משהו פרה היסטורי.וגם בוא, כן? זה לא שאתה עמוס עוז. אפילו לא קרוב.ידעתי שהקול הזה יגיע.

קרא עוד »

זהו, אני פורש!

גבירותי ורבותי, עיתונאים, עיתונאיות, אנשי טלוויזיה ומדיה חדשה,

אני פורש מכתיבה.

ההודעה החלה לחלחל בי היום בשמונה בבוקר, עת הלכתי לבית הקפה השכונתי שלי ואמרתי לעצמי ״זהו, היום אני מתקדם בפרק הארור שאני תקוע בו כבר שלושה שבועות. היום זה נגמר!״.

קראתי אותו.

וקראתי אותו שוב.

וישבתי המון זמן – לפחות ארבעים דקות! – מול הטקסט הזה. ניסיתי למחוק, לנסח מחדש, לכתוב שוב, להחליף ספר. כלום. ביקשתי מהמלצר עוד קפה, הפעם חזק יותר, בהיתי במסך והבנתי: איבדתי את זה.

ואולי מעולם לא היה לי את זה.

קרא עוד »

מתי צרחת במדבר בפעם האחרונה?

בסוף השבוע האחרון הייתי במדבר וניסיתי לצרוח.

ולא, לא מהסיבות שאתם חושבים.

קודם כל, לשאלה שמטרידה אתכם ודאי יותר מכל: ״עומר, מה נפש עדינה כמוך שלא סובלת חום וחול עשתה במדבר?״.

ובכן, נסעתי לצום מיצים.

״תמצמץ פעמיים אם חטפו אותך. טלפון אחד לרווחה ויבואו לחלץ אותך״.

אז לא, אין צורך. למעשה – וזה בוודאי יפתיע לא מעט מכם – אני ממש יזמתי את הנסיעה הזו. כבר כמה חודשים טובים שאני חם על שינוי תזונה מאסיבי לגופי המתבגר, וכשהגיעה ההזדמנות זינקתי לאוטו ושרתי ״היי, דרומה״ ואפילו לא סובבתי את ההגה כשהגישו מיץ עשב חיטה והציגו אותו כארוחת צהריים.

ואז ביקשו ממני לצעוק.

קרא עוד »

אתם חייבים לתת לזה ליפול

הפעם הראשונה שבה עליתי על מטוס הייתה בשנת 1996, והייתה לי מטרה אחת בלבד בראש: חנות הספרים בארנס אנד נובל.

מי שהייתה אחראית לטירוף הספרותי שהתחולל אצלי בראש הייתה שירה, בת הדודה מדרגה אין לי מושג איזו שלי, שגרה בארצות הברית ועד לפני שנה בכלל לא הכרנו, אבל ביקור בזק שלה בישראל וביקור נימוסין קצר מצד המשפחה שלי הוביל לידיעה שיש לה אימייל, ולשנינו זה הספיק כדי שיתהפך לנו העולם.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים