התלמידים שלנו מכירים את המקום הזה קצת אחרת.
אוקיי, התלמידים שלנו מכירים את המקום הזה אחרת לגמרי.
שלושה שולחנות ארוכים, שלושה שולחנות בר, 28 כסאות, ספה אחת, שולחן עבודה ארוך, המון ספרים בכל מקום, מיליון מחברות.
אפילו לא עט אחד בנמצא אף פעם.
זה היה המקום שלי – ושלנו. עיצבנו אותו בדיוק כמו שרצינו, והשקענו הרבה מאוד כסף כדי שזה יראה בדיוק כמו בשרטוטים.
ועכשיו אנחנו עוזבים.
ואתם בוודאי אומרים לעצמכם, בוודאי אם אתם ההורים שלי: תגיד, זה לא קצת מוזר להשקיע במקום ואז לעזוב אותו?
ובכן, זה כן.
אבל זה גם לא.
כי זה השיעור הכי חשוב שהמקצוע שלי לימד אותי על השראה ועל יצירתיות, והלוואי ומישהו היה מלמד אותי אותו 15 שנה לפני.
כמו שהמטרה של כדורגלן היא להיות תמיד בכושר, המטרה שלי היא להיות תמיד יצירתי.
זה הדבר האחד שאני חייב לשמור עליו כל הזמן. ואם אני חרד או מודאג או צריך להתעסק עם נזילה בשירותים (היו ארבע, תודה ששאלתם) או הצפה של המקום או שהמקום לידנו נשרף ועכשיו המקום שלנו כולו מלא בעשן וצריך להפעיל את הביטוח, הכל דברים שהיו באמת, אז המקום הזה לא ממש משרת את מטרתו ולא ממש עובד עבורי.
וברגע שמקום לא עובד, זה הזמן לזוז הלאה.
כי הנה העניין עם רעיונות: הם לא נגמרים. רוב האנשים מסתובבים עם הרעיון האחד שפעם עלה להם חמש ושש וגם עשר שנים מתוך פחד אמיתי לשחרר אותו כי לא יהיה להם אחד אחר. אבל יהיה. רעיונות תמיד באים בסוף
האמת צריכה להיאמר: גם בלי כל התקלות וכאב הראש שבלהחזיק מקום (תחשבו על להחזיק דירה ואז תכפילו את זה ב-25), אם כי זה בהחלט לא תרם, לא הייתה כאן השראה. ואם בסוף אני מחזיק מקום ואז מוצא את עצמי הולך לעבוד בבית קפה, אז זה קצת מוזר להישאר במקום רק בגלל שהשקעת בו כסף.
וזה אותו דבר לגבי רעיונות, דרך אגב.
לא כל רעיון מתפצח מיד בהתחלה. יש רעיונות ששווה מאוד להתעקש עליהם ולהילחם עליהם ולהגיד ״אני יודע שיש שם משהו״. אבל אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בקריירה שלי הוא להגיד את שלוש המילים: זה לא עובד.
ולחיות עם זה בשלום.
ואפילו קצת לשמוח מזה.
כי הנה העניין עם רעיונות: הם לא נגמרים. רוב האנשים מסתובבים עם הרעיון האחד שפעם עלה להם חמש ושש וגם עשר שנים מתוך פחד אמיתי לשחרר אותו כי לא יהיה להם אחד אחר.
אבל יהיה.
רעיונות תמיד באים בסוף.
זה אחד הדברים שאני יודע על רעיונות.
ולרוב, אגב, הם מוצלחים יותר. ועובדים יותר. ובסוף אתה חושב לעצמך ״וואו, כמה זמן בזבזתי על הרעיון ההוא כשבכלל הייתי צריך את הרעיון המעולה הזה״.
אז הנה הדבר שאני למדתי: שום דבר הוא לא לחינם. לא ״שרפנו״ כסף, גם אם זה בהחלט נראה ככה כרגע. הייתי שורף כסף רק אם הייתי ממשיך להתעקש על משהו שבלב אני כבר יודע שהוא לא עובד.
ולדעת את ההבדל בין משהו שכדאי ושווה להמשיך להשקיע בו את הנשמה לבין רעיון שנראה טוב בשרטוט ופשוט לא עובד יותר זה השיעור שכל יוצר צריך ללמוד.
אז אני (ואנחנו) ממשיכים לפרק הבא שלנו. כיתה כבר יש, והתלמידים החדשים שלנו נהנים ממנה מאוד. סטודיו כרגע אין. גם לא בטוח שיהיה. אחרי כמעט עשר שנים במשרד לבד, בא לי שינוי. לקראת הספר השלישי שלי (פשוט השני גמור. ויוצא בינואר. אבל נדבר על זה כשזה יתקרב) בא לי להדליק את היצירתיות בדרכים שטרם ניסיתי.
ולהתעקש על דברים שעובדים.
ולדעת לשחרר כשלא.
ואת החוכמה להבדיל בין השניים.
הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים
למה שלא תקראו עוד משהו?
007: הראשון שצריך ריטריט ביוון זה אני
הראשון שצריך ריטריט ביוון זה אני.
אני יודע, אני יודע, אני אמור לשווק לכם את הריטריט שאנחנו מעבירים ביוון, אבל הוא בכלל במאי ועכשיו אוקטובר ואנחנו רק בטיול הכנה אליו וחוץ מזה, אני אומר לכם: עם כל הכבוד לכם, הראשון שצריך ריטריט ביוון זה אני.
יש לי מועקה שלא עוברת בחזה מאז סוף פברואר.
אני יודע היטב שאני לא היחיד.
אני יודע שיש אנשים, אני ביניהם, שהצליחו להרים את עצמם אחרי ה-7.10, אחרי כל מה שבא אחר כך, אפילו אחרי איראן הראשון, וכשהגיע איראן השני והארוך והכואב כל כך הם נשארו על הרצפה הקרה של הממ״ד ואמרו ״אני לא יודע איך קמים מכאן״.
בכל אופן, זה מה שקרה לי.
אני ממש מקווה שאני לא היחיד.
006: איך Ai הציל את חיי?
הקדמה הצלחתי להעליב לא מעט אנשים בחיי בלי כוונה, אבל בחיי שזו הפעם הראשונה שאפילו לא ידעתי שאני עושה את זה. וזה בגלל שבאמת לא
005: מקסימייז יור אקספיריינס
1 ”Maximize your experience“, מצווה עליך כל רמקול פנוי בכל שעה של היום בקרוז Legend of the seas שאליו רצתה אמא שלי שניסע ליום ההולדת
004: זה היה אמור להיות קל
על סצינה שלא הצחיקה, ספר שלא נגמר, וההבנה שבכתיבה תמיד מתחילים מחדש.
003: איך נראית הצלחה
איך נראית הצלחה? שיחה עם חברה על הפחדים שלא נעלמים גם כשהכול מצליח, כתיבה בשטיפת מכוניות ושני עצי ריח במתנה.
002: איך מגדלים אופטימיות
. ביפנית קוראים לזה צ׳ויו. התרגום הכי מדויק של זה – ואין כזה, סתם שתדעו, אין עונש גדול יותר מלנסות לתרגם יפנית לעברית – הוא המסע למציאת שביל הזהב. הרעיון הוא שלכל מצב יש אמצע נכון, והאדם צריך להשקיע את כל מרצו וזמנו כדי למצוא אותו. הבעיה האחת היא כשהמצב משתנה גם האמצע משתנה. הבעיה השניה שהטור הזה לא ביפנית, ולכן בואו נעשה כאילו הבנתם ונתקדם.
2. שלושה שבועות לא כתבתי כאן מילה. בגלל שקיבלת המון הודעות וריגשתם בכולן אבל בכל זאת מי שלא שלח שיתבייש, אני רוצה קודם כל להרגיע: לא קרה שום דבר דרמטי. מה שקרה זה שאחרי כמעט שלוש שנים רצופות שאני כותב בכל יום שישי – אני לא יודע איך אומרים את זה ביפנית, אבל בטוח יש לזה מילה – פתאום התעייפתי עוד לפני שכתבתי מילה. רק המחשבה על להתחיל לכתוב התישה אותי. אולי זו הפרעת קשב, אולי שחיקה, אולי סתם עייפות, אבל השורה התחתונה היא אותה שורה: לא הצלחתי לכתוב מילה.
