“אנחנו מעקלים לך את החשבון!״, הוא צרח עלי מהעבר השני של הטלפון.
וכשאני אומר צרח, אני מתכוון צרח כל כך חזק עד שגם האנשים שהיו איתי בפגישת הזום שמעו את הצרחה בבירור כאילו הייתה אצלם בבית.
מבולבלים? מרגישים שנכנסתם לסיפור באמצע שלו? יופי. גם אני. כי לשיחה הזו לא הייתה שום הקדמה. לא היה ״שלום, אנחנו מדברים מ״.
מספר מאזור חיוג 02.
הלו?
אנחנו מעקלים לך את החשבון.
והמון סימני קריאה אחר כך.
כל דבר שהומצא אחרי גיל 35 הוא נגד הסדר הטבעי של הדברים. דאגלס אדאמס
בגלל שאני לא כמוהם, אני כן אתחיל את הסיפור הזה מהתחלה, כי הוא מתחיל באוקטובר. אני יודע שאתם יושבים עכשיו מול הטקסט הזה ואומרים לעצמכם ״אוקטובר… אוקטובר… מה… מה היה באוקטובר?״, כי מסתבר שלא כולם זוכרים או סתם לא לקחו את זה קשה כל כך, אבל מסתובבים כאלה בינינו שאוקטובר קצת ריסק אותם.
ככה, בקטנה.
אני לא יודע כמה מכם מנהלים עסקים כאן. אני גם לא יודע אם זה גורף, כי אני מניח שהאדם שצורח עלי עכשיו בטלפון פשוט קם ב-8.10 והלך לעבודה שלו, כי עיקולי חשבונות חייבים להימשך כרגיל אחרי הכל, אבל אני לא הצלחתי. גם לא בתשיעי וגם לא בעשירי באוקטובר ואפילו לא ב-15.
הייתה לי איזו הרגשה כללית – מוטעית, כנראה – שאף אחד לא מתפקד. הצבא, נניח, הפסיק לתפקד ב-6.10 בלילה, הממשלה גם. וכמה שעות אחריהם כולנו יחד איתם.
אבל גוף אחד, מסתבר, שמר על הגחלת.
באפלה הקשה ביותר בתולדותינו רק גוף ביורקרטי אחד נשאר לעמוד מול אויבנו, ומשהבין שאויבנו יאכלו אותו בלי מלח הוא חזר להילחם באנשים היחידים שהוא יכול עליהם: אנחנו.
ובזמן שכל המדינה הייתה בחושך מוחלט, מע״מ היו האור היחיד – לא שלנו, אבל בואו לא נהיה קטנוניים – באפלה.
קשה מאוד להגיד שלבנקים בישראל יש עודף טוב לב, אבל אפילו הם, כמו כל גוף אחר במדינה, עצרו תשלומים לעסקים באוקטובר. לשם שינוי לא היה צריך לבקש. הכל עצר והוקפא וניתן איזשהו גרייס – לא גדול, אבל ניתן – כדי להתאושש ולהבין רגע מי נגד מי. היה גם איזה דיבור – אני זוכר אותו מאוד במעומעם – על מענקים לעסקים, שזו באמת הייתה בדיחה טובה והוכיח שיהודים יודעים לשמור על ההומור גם בזמנים הקשים ביותר, וגם היה דיבור שתהיה דחייה בתשלום המע״מ.
ברור שתהיה דחייה בתשלום המע״מ.
למי יש ראש להתעסק עם מע״מ עכשיו?
ובכן, למע״מ.
בואו נריץ קדימה חזרה לשיחה עם הבחור האלים מאוד והצרוד מסיגריות שצורח עלי בטלפון שהוא מעקל לי את החשבון.
שלוש פעמים שאלתי אותו מי הוא לפני שהוא ענה: ״מע״מ, חביבי, מע״מ. אתה חייב לנו כסף, והחשבון שלך בסכנה״.
עכשיו, שלא יהיו אי הבנות: שילמתי את הדו״ח של אוקטובר. אבל שילמתי אותו בדצמבר. ואם גם אתם חושבים שזה לא בסדר, אתם בהחלט מוזמנים – ואני אשתמש כאן בשפה ספרותית ברשותכם – לקפוץ לי.
אני באמת לא יודע מה עבר לי בראש כשהייתי בטוח שאף רשות לא תקנוס פה אף אחד על כלום בזמן שיורים טילים כל יום, הילדים בבית ואנשים מנסים להבין מה נסגר עם החיים שלהם ואם יש להם בכלל כאלה, אבל היופי ברשויות בישראל הוא שהן מאוד אחידות ביכולת שלהן לא להפתיע לטובה אף אחד אף פעם.
כל נסיונותיי להרגיע את הבחור הצורח ולהסביר לי על מה מדובר נבלמו. לא הצלחתי להשלים משפט. זה היה כל כך מעליב ומקטין. הוא רק צרח ״יש לך קנס אצלנו! זה פלילי לאחר בתשלום! אתה יכול להיכנס לכלא על זה!״.
או להיות שר בממשלה. אחד מהשניים.
אני לא אכנס לפרטי השיחה כי באופן קצת מפתיע, לא זה הסיפור. אני חשדתי שהוא לא באמת ממע״מ, הוא הוכיח לי שכן וידע עלי כל דבר אפשרי, שילמתי קנס מחפיר של 3,000 שקלים ובכך בא לציון גואל.
אבל השבוע הבנק הודיע לי שהחשבון שלי יעוקל.
ואתם תהיו בהלם, אני יודע, ותחזיקו חזק במשהו, כי אתם פשוט לא תאמינו מי עיקל לי את חשבון הבנק.
אה, ידעתם מי?
איך ידעתם את זה?
אבל האם ניחשתם שזה גם…
על אותו חוב בדיוק, נכון.
גם את זה ידעתם.
מוזר.
איך זה קרה, אתם בטח שואלים.
ובכן, רואים שאתם לא עצמאיים.
אם אתם עצמאיים אתם בוודאי לא תהיו מאוד מופתעים לגלות שלמרות שאני אוחז במספר אישור התשלום שניתן לי על ידי מע״מ בעצמם האישה בשירות הלקוחות שלהם אמרה לי, מילה במילה: ״אני יודעת שאנחנו נותנים כאלה אבל אני אף פעם לא יודעת מה לעשות איתם״.
פעם אחת אני רוצה להיות זבוב על הקיר בראיון עבודה למע״מ כדי להבין מה התנאים לקבלה.
אם בכלל יש כאלה.
יועץ המס המופלא שלי ואני ניסינו הכל. אישור מחברת האשראי, אישור נוסף מחברת האשראי, אישור שלישי אחר מחברת האשראי שהתשלום אכן בוצע. הוכחה מחברת האשראי שלא מדובר בעוקץ מתוחכם מאוד אלא בחיוב רשמי של העוקצים החוקיים הגדולים במדינה. כלום. מע״מ לא מוצאים את ההעברה.
ולכן, מבחינתם, היא לא קיימת.
חברת האשראי אמרו ״סבבה, אז שיביאו אישור שהם לא קיבלו את הכסף ונבטל לך את העסקה״, אבל גם את זה מע״מ לא מוכנים לנפק.
ובגלל הסירוב המשונה שלי לשלם פעמיים את אותו החוב, חשבון הבנק שלי יעוקל ביום ראשון.
פעם סיפורים כאלה – שהם לחם חוקו של כל עצמאי במדינה, ולפעמים אני די בטוח שיש הגרלה בתחילת כל שנה וחלוקה איזו רשות הולכת להתעלל באיזה עצמאי – היו מצחיקים אותי או מעציבים אותי, תלוי ביום ובשעה ובגודל כאב הראש, אבל האמת היא שהפעם לסיפור הזה יש אפקט אחר לגמרי: הוא מבהיל אותי.
הוא באמת באמת מבהיל אותי.
כי הסיפור הקטן הזה הוא גדול בהרבה, וקו ישיר נמתח ביני הקטן כל הדרך עד לפרשת מירי רגב (כן, אמרתי מירי רגב, וכל מי שחש שציפור נפשו נפגעת ורוצה לדבר איתי על אחדות אז סבבה, ובואו נחליט באחדות ששחיתות מוכחת מכל מפלגה היא קו אדום של כולנו ונתקדם ביחד לעבר מדינה מתוקנת), וזו רק הדגמה חיה ונושמת עד כמה הכל רקוב פה.
הרי זה לא רק מע״מ. אותו בלגן בדיוק נמצא במי שמטפל במפונים, שעדיין לא ראו שקל. במי שאחראי לפיצויים לנפגעי הנובה, שעדיין לא ראו שקל. אותו בלגן בדיוק נרשם כשכל הרשויות כולן הבטיחו לתושבי שדרות שבטוח לחזור ואז, כאיש אחד, אמרו: ״אופסי״.
ואז לא עשו שום דבר לגבי זה. פשוט כלום.
חוץ מלא לפצות אותם, כמובן. בזה הם נהדרים.
ואתם יודעים מה? אני אעז ואמתח קו בין הבלגן הקטנטן שלי כל הדרך עד ל-7.10 ב-6:30 בבוקר, כשאף אחד לא רק שלא הגיע, אלא שאפילו לא ידע שמשהו קורה. ואני עד עכשיו לא מבין למה אנחנו מעמידים פני מופתעים שדיווחי המודיעין לא הגיעו לאן שהיו צריכים להגיע, ואנחנו אפילו נורא רוצים להאמין שמדובר באיזו קונספירציה של קצינים בכירים נגד נשים או נגד נתניהו, אבל אתם יודעים, ויודעים היטב, שמה שיקרה זה שנגלה בפעם המי יודע כמה ששוב מדובר בשילוב של טמטום וחדלות אישים הישראלית הביורקרטית הנפוצה שכולנו מכירים היטב.
ורק אלוהים יודע באיזה דרגים הטמטום וחדלות האישים הזו עוצרת.
ואתם יודעים מה? אני כבר לא כל כך בטוח שהיא עוצרת.
אני חושב שמותר לנו, במקום להתקפל כל הזמן, להגיד – באחדות! – שמגיע לנו טוב יותר מזה.
לא בזעם, לא בכעס, גם לא בפילוג, כי אני כן חושב שאפשר להתאחד תחת המסר שמגיע לנו לחיות פה, מגיע לנו טוב יותר, ושלא יכול להיות שלאזרחים כל כך טובים יש פקידים ומשרתי ציבור כל כך גרועים.
ואולי, רק אולי, הגיע הזמן שבמקום שלכל עצמאי ובעל עסק יהיה סיפור מצחיק – או מאוד עצוב – עם מע״מ ומס הכנסה, לרשויות האלה יהיה סיפור איתנו.
אז הפעם החלטתי שאני לא מרים ידיים. שזה באמת עבר את הגבול. שלהתקשר ולצרוח עלי בבהמיות בטלפון ולדרוש ממני לשלם קנס מופקע ואז לעקל לי את החשבון ולדרוש ממני לשלם את אותו קנס בדיוק זו ביריונות מהסוג שדורש שיימינג ציבורי, כי אם עסק פרטי היה עושה לי שמינית מזה כבר הייתי מעלה אותו על המוקד.
אותה מדינה שרשות המיסים שלה לא מסוגלת להתמודד עם גביית קנס שהיא כבר גבתה היא המדינה שמגייסת ושולחת את טובי בנינו למלחמה עצימה או קרב נסוג או איזה מונח שהם לא משתמשים בו עכשיו. אותו טרלול בירוקרטי שמאפשר יד חופשית וגישה לחשבון הבנק שלי ללא התערבות שופט, דיין או אדם עם נוירון מתפקד כלשהו במוח הוא הטרלול ששולח צווים לזמן בלתי מוגבל, עוצר מעצרי שווא, מאבטח הילולה במירון, רוכש כלי משחית שמסתבר שכבר רכשנו וחותם על הסכם העסקה חדש עם מורי ישראל רק כדי לגלות שהם לא טרחו לבדוק אם יש להם את הכסף שהם התחייבו עליו. אופסי.
ואני באמת באמת חושב שלא משנה אם אתם ימין או שמאל, אני ממש משוכנע שאפשר להסכים ש״אופסי״ אינה תשובה קבילה יותר. בשום מקום. בשום גוף. בשום רשות.
אבל ביום ראשון, כפי שהודיעו לי מהבנק בתוספת משיכת כתפיים שאומרת שאנחנו מבינים ששילמת אבל מה יש לנו לעשות כי אף אחד הרי לא אחראי על כלום במדינה הזאת, החשבון שלי יעוקל ויקחו ממנו את אותו סכום בדיוק שיורד מכרטיס האשראי שלי.
ואמורה להיות פה איזו תובנה גדולה. איזה מסר אופטימי לסיום. הרי זה הדיל הבלתי כתוב בינינו, אבל הפעם אני מפר אותו, כי אני באמת חושב שאנחנו לא יכולים להמשיך להתווכח על הדבר הזה. ושזה לא משנה מה הדעה הפוליטית שלכם, טיפשות ביורקרטית שהיא אמה ומולידתה של השחיתות השלטונית היא דבר שאנחנו לא יכולים ולא מוכנים לקבל יותר.
ואולי, מי יודע, דווקא בשבוע שבו שחיתות שלטונית עברה לכולנו מתחת לאף באדישות גמורה כל כך, יום אחרי שחסמו את איילון לעבודות בצורה טיפשית כל כך, דווקא הסיפור הקטן הזה יבהיר לכולנו שהדבר הזה נוגע בכל אחד מאיתנו, ושאם אי פעם נצליח להתאחד תחת דגל אחד את המלחמה הזאת, אם נהיה ממש ביחד, אולי גם ננצח.
כי באמת שהפעם אסור לנו להפסיד אותה.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה
הספר היחיד שהספר שלכם צריך עכשיו ב-79 ש״ח בלבד
תוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
הסדנה המובילה והגדולה בישראל לכתיבה בגוף ראשון
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
ביום שישי שעבר עשיתי את ״התנועה״.
התנועה, נו.
אל תעמידו פנים שאתם לא יודעים על מה אני מדבר.
מה שקרה זה שבשישי שעבר הכנתי לרותם ולי ארוחת ערב תאילנדית משובחת <הכנס כאן טפיחה נאה על השכם>, ואחרי ששטפתי כלים <הכנס כאן קריאות ספורדיות מהקהל ״וואו! איזה בן זוג!״> רציתי לבדוק את הוראות האחסון של רוטב האחסון של הסויה.
ואז עשיתי אותה.
את התנועה.
ה-תנועה.
״אבא״, הוא אמר לי אתמול, ״תספר לי שוב איך נולדתי״.
זו מסורת קבועה שלנו יום לפני יום ההולדת שלו מאז שהוא היה בן ארבע.
כל כמה זמן – אני רוצה להגיד כל שנה, אבל האמת שזה יותר קרוב לכל חודש – כשאנחנו נוסעים באוטו, במיוחד אם זו נסיעה ארוכה, אחד מהם בדרך כלל יגיד ״תספר לי איך נולדתי״.
בהתחלה סיפרתי להם את הסיפור האמיתי, ועם הזמן והשעמום התחלתי להוסיף פרטים כיד הדמיון הטובה כמו שעושים בכל סיפור טוב באמת. הוא, באופן אישי, מתפקע מצחוק כל פעם מחדש כשאני אומר לו שהוא נולד כל כך גדול, בשבוע 42, עד שישר רשמנו אותו לבית ספר, ואז עושה חיקוי שלו יוצא מהבטן ומדבר עם כל הנוכחים בחדר הלידה מרוב שהוא כבר היה ענק. הוא מתגלגל מצחוק, אני לא מבין למה ומה כל כך מצחיק אבל ממשיך.
אני אבא 11 שנה ממש היום, ונדמה לי שאם צריך לסכם בזעיר אנפין את חווית האבהות שלי ב-90% מהזמן זה יהיה המשפט הזה: אני לא מבין, אבל ממשיך.
״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.
״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.
כבר 15 שנה אני מחכה לשיחת הטלפון הזו.
אולי אפילו יותר.
כבר עשור וחצי אני מחכה שאיזשהו גוף מסחרי גדול יצלצל אלי וישאל: ״עומר?״.
״כן?״, אני אענה בהתרגשות, יודע שזו השיחה שחיכיתי לה כל חיי.
״תקשיב, אנחנו עוקבים אחרי התוכן שלך כבר שנים, והוא באמת הטוב והמרתק ביותר שראינו. חוץ מזה, אם מותר להגיד, אתה חתיך למות. אנחנו רוצים לשלם לך כדי שתחיה״.
רק דבר אחד שכחתי לשאול את סבא שלי: איך עושים שיהיה לך מזל?
26 שנה היו לי לשאול את האיש שהוכיח לי שהמזל לא רק הולך אלא ממש רץ עם הטובים, ולא שאלתי אותו: תגיד, סבא, איך אתה עושה את זה?
יש לי מיליון ואחת סיפורים על סבא שלי, אבל כדי להכיר אותו באמת כל מה שאתם צריכים זה למלא איתנו חיש גד.
סבא שלי אהב חיש גד.
חיש גד, נו. הכרטיסים הזולים האלה בחמישה שקלים עם המזלות או הכדורסל שאף אחד אף פעם לא זוכה בהם.
למעט סבא שלי, שרושש את מפעל הפיס כל פעם מחדש.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
