זה הסוף. בערך

זו לא תופעה יחודית לישראל, למקרה שתהיתם. העולם כולו מתנהג כמו באזז שנות אור ומדלג הישר אל האינסוף ומעבר לו. 

ומסתבר, מי ידע, שיש הרבה מאוד מעבר לו.

והנה, עובדה: מדונה בגיל 65 עוד מקפצת על הבמות.

במקום להחליף מפרק ירך כמו כל אדם בגילו, טום קרוז עושה עוד משימה בלתי אפשרית ושוב קופץ ממסוק.

בגיל 80 הריסון פורד צילם עוד אינדיאנה ג׳ונס. 

למרות שזה לחלוטין נגמר, מסי, רונאלדו ולברון ג׳יימס עדיין כאן ומסרבים להיגמר.

וויטני יוסטון עשתה קונצרט אחרי מותה.

עפרה חזרה וזוהר ארגוב עשו דואט היישר מהקבר.

נסו פעם להגיע לסוף הפיד של אינסטגרם, טיקטוק או פייסבוק. לא תצליחו.

זה כבר חוק טבע שלכל מייל עם הכותרת ״סופי״ יגיעו שורת מיילים הכותרות:

בעצם זו הגרסה הסופית.

בעצם תתעלם מהשניים הקודמים.

עכשיו עם הקובץ.

עכשיו עם הקובץ הנכון. חחח.

זה היה צ׳רלס דיקנס אמר ״כל חיינו אינם אלא שרשרת של פרידות״, ובפוקאסט החדש שלו שיעלה לרג לרגל 155 שנה למותו אני בטוח שיהיה לו הרבה מה להגיד על המשפט הזה.

**

לפני חודשיים או שלושה או לא זוכר כמה כי מי בכלל זוכר איזה יום היום לקחתי את הילד שלי לראות את קפטן אמריקה – עוד אחד שראינו אותו מת לפחות פעמיים והנה הוא שוב פה, לעזאזל. 

בסוף הסרט – כלומר בקרדיטים – קמתי מהכסא שלי כמו כל אדם נורמלי, ואז לא רק שגיליתי שאני היחיד באולם שעשה את זה, אלא שילד מהשורה מאחורי אמר לי שאני מסתיר לו.

את הקרדיטים, כן?

״אבא, שב״, נזף בי בן התשחורת שלי בן העשר. 

״אבל יש כתוביות״.

״די, נו, אבא״, הוא היה מיואש, ״אתה לא יודע שאחרי הקרדיטים זה החלק הכי טוב בסרט?״.

זה היה ארתור שופנהאוור שאמר ש״פרידה נותנת טעימה מקדימה למוות״. 

אנחנו נעמת אותו עם זה בראיון הקרוב שלו בניו יורק טיימס לרגל 165 שנים למותו.

***

 פעם היה כבוד לסוף.

כשמנחם בגין אמר ״איני יכול עוד״, לא הייתה שם כוכבית אחרי המשפט הזה.

הסיפור שאינו נגמר בהחלט נגמר עם סוף סגור מאוד. 

כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה היא הסתיימה עם היטלר ירוי בבונקר. זה סוף! אף אחד לא גירד בראש אחרי הדבר הזה ותהה אם זה באמת נגמר. 

ועכשיו, לעומת זאת, כל מה שיש לנו זה אנשים ואירועים שהיו צריכים להיגמר ומשום מה הם עדיין כאן. 

על ביבי אמרו שהוא גמור אחרי ה-7.10, והנה הוא כאן.

על טראמפ אמרו שהוא גמר ולא יהיה נשיא יותר בחיים, והנה הוא כאן.

בנט פרש מהחיים הפוליטיים אך לפני שלוש שנים, והנה הוא היריב הכי גדול של נתניהו.

חמינאי הוכרז בן מוות ובשבועיים האחרונים אני אישית שמעתי את ישראל כ״ץ מכריז על מותו הצפוי לפחות פעמיים, והוא עדיין איתנו. 

חבורה של זומבים שסופם הוכרז אי אלו פעמים, והנה הם איתנו למרות זאת, כי שום דבר כבר לא נגמר בעת הזאת.

אלה היו משינה שאמרו ״זה לא נגמר, זה רק הסוף״. 

עדיין יש כרטיסים להופעה שלהם ב-25.9. 

בקיסריה. 

וכן, החלק הזה אמיתי לגמרי. 

להקה שהתפרקה באופן רשמי, מוחלט וסופי לפני 30 שנה, ובכל זאת אתם יכולים לקנות כרטיסים להופעה הקרובה שלהם. 

הייתי ממשיך, אני חושב שהנקודה שלי ברורה.

***

אני רוצה סוף. 

אני צריך סוף.

דפנטיבי כזה.

משהו ברור. היטלר בבונקר, נפילת חומת ברלין, גיליוטינה על הראש של לואי ה-16, משהו שיצרח די אנד.

די פאקינג אנד. 

אני רוצה את החטופים בבית.

אני רוצה את חמאס בחוץ. 

אני רוצה את נתניהו אומר ״ניצחנו״ עם הראש של חמינאי ביד כדי שאני אדע שזה באמת סוף סוף נגמר.

אני רוצה סוף אמיתי כדי שנוכל סוף סוף להתחיל משהו חדש. 

אבל אין סוף יותר.

הוא מת, ומופיע עכשיו רק בגרסת ההולוגרמה בתיאטראות נבחרים. 

ואולי, כשתקום הממשלה הבאה (הנה, עוד דוגמה קלאסית: כמה פעמים אמרו על הממשלה הזאת שהיא נגמרה והיא עדיין כאן?), מי שהם לא יהיו ובאיזה הרכב שלא יהיה, אנחנו צריכים להבהיר להם רק דבר אחד: לא יוקר המחייה, לא מהפכה משפטית, לא עוד מאותו דבר.

רק דבר אחד אני רוצה לבקש מהם: את ההרגשה הזו, המשכרת, החסרה כל כך, שזה סוף סוף נגמר.