הכתיבה שלך משעממת נורא (וזה מצויין!)

״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.

״אז מבטלים?״, הסתכלתי עליה וכבר הייתי מוכן עם הלחיצה על הכפתור.
נותרו רק שש שעות לאפשרות לבטל בחינם.
אחר כך נחויב בתשלום של לילה אחד על הביטול, מה שאומר שהלכה למעשה נצטרך ממש לצאת לחופשה שהזמנו.
בגלל שרותם היא אדם נורמלי ושפוי, היא ממש שמחה מהחופשה המתקרבת שהזמנו כבר לפני יותר מחצי שנה.
אני, לעומתה, ניצלתי איזה רבע משפט שהיא אמרה על משהו אחר לגמרי ואמרתי לה ״לא חייבים לנסוע אם את לא רוצה״.
״מה״, היא הסתכלה עלי בתדהמה. ״מה זה קשור?״.
אבל עוד לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט אני כבר פתחתי את המחשב, שלפתי את ההזמנה, נשמתי לרווחה כשגיליתי שעדיין אפשר לבטל בחינם ונלחצתי מחדש כשהבנתי שיש עוד שעות ספורות לביטול.
״נו״, שאלתי אותה, האצבע כבר מוכנה על ההדק. ״אז מבטלים?״.

כבר 15 שנה אני מחכה לשיחת הטלפון הזו.
אולי אפילו יותר.
כבר עשור וחצי אני מחכה שאיזשהו גוף מסחרי גדול יצלצל אלי וישאל: ״עומר?״.
״כן?״, אני אענה בהתרגשות, יודע שזו השיחה שחיכיתי לה כל חיי.
״תקשיב, אנחנו עוקבים אחרי התוכן שלך כבר שנים, והוא באמת הטוב והמרתק ביותר שראינו. חוץ מזה, אם מותר להגיד, אתה חתיך למות. אנחנו רוצים לשלם לך כדי שתחיה״.

רק דבר אחד שכחתי לשאול את סבא שלי: איך עושים שיהיה לך מזל?
26 שנה היו לי לשאול את האיש שהוכיח לי שהמזל לא רק הולך אלא ממש רץ עם הטובים, ולא שאלתי אותו: תגיד, סבא, איך אתה עושה את זה?
יש לי מיליון ואחת סיפורים על סבא שלי, אבל כדי להכיר אותו באמת כל מה שאתם צריכים זה למלא איתנו חיש גד.
סבא שלי אהב חיש גד.
חיש גד, נו. הכרטיסים הזולים האלה בחמישה שקלים עם המזלות או הכדורסל שאף אחד אף פעם לא זוכה בהם.
למעט סבא שלי, שרושש את מפעל הפיס כל פעם מחדש.

זה עשוי להישמע מפתיע למדי, אבל לאיש שלימד אותי את השיעור החשוב ביותר בקריירה שלי קוראים שלמה שרף.
כן, ה-שלמה שרף.
ובהתחשב בעובדה שאני לא המגן הימני של נבחרת ישראל – וחבל, אני מרגיש שכולנו הפסדנו – שלמה שרף הוא מורה לא צפוי במיוחד.
ובכל זאת, שלמה שרף, מאמן נבחרת ישראל לשעבר, הוא האיש שבזכותו הגעתי לאן שהגעתי.
לפני שנמשיך, אני רק אגיד שאני יודע. בחיי שאני יודע. שרף הוא איש שאפשר לומר עליו בעדינות שהוא שנוי במחלוקת במקרה הטוב, ואחראי על כמה אמירות וציטוטים שאני מקווה שהוא לכל הפחות מתחרט עליהן. אני יודע.
ובכל זאת, מורים לא בוחרים.
ומה אני אעשה שהאיש שלימד אותי את השיעור החשוב ביותר בקריירה שלי הוא שלמה שרף, מאמן נבחרת ישראל לשעבר.

השבוע הבנתי שאני כבר לא אהיה צלם חתונות.
ופריט המידע הזה מפתיע אותי בדיוק כמו שהוא מפתיע אתכם.
זה מוזר, האמת, כי אף פעם לא רציתי להיות צלם חתונות. בשום שלב בחיי לא הייתה לי שאיפה להיות צלם – או כל משהו אחר בתחום ה – חתונות.
אף פעם לא חלמתי את זה, וכפועל יוצא זה אף פעם לא התגשם.
ובכל זאת, השבוע ראיתי סרטון יוטיוב מעניין מאוד שכל תעשיית החתונות משתנה, והדור החדש כבר לא רוצה חתונות מפוארות ובזבזניות באולמות (חבל, אתם מפסידים רגשות אשמה לכל החיים!), ושצלמי חתונות הולכים והופכים ליוצרי תוכן לכל דבר שצריכים ממש לספר את הסיפור של הזוג ועברה בי המחשבה שעוברת בי מדי פעם בלי שום סיבה אבל בכל זאת היא שם: ״היי, אני יכול לעשות את זה!״.
ואז הבנתי שלא.