1. היא ניגשה אלי בשקט אתמול אחרי ההרצאה על חף משפע ושאלה אותי אם לדעתי היא צריכה לקחת כדורים. אמרתי לה שהכותב אינו פסיכיאטר, וגם לא מתיימר להיות, ויש לי כמה טלפונים של אנשים שהם כן פסיכיאטרים אם היא רוצה. היא לקחה נשימה עמוקה מאוד, ואז היא הסתכלה עלי ואמרה: ״תגיד, איך לא מרגישים כמו כשלון כשמבינים שאתה בדכאון?״.
2. אני לא אגזים אם מאז הפוסט ביום רביעי יצא לי לקרוא אלפי הודעות מאנשים על הדכאון שלהם, ושתי מילים חוזרות על עצמן כל הזמן: אשמה וכשלון. כשלון ואשמה. מישהי כתבה לי בהודעות לפני יומיים ״מכל האנשים בעולם, בחיים לא הייתי מאמינה עלי. איזה בושות, עומר, איזה בושות. אני מתביישת לספר. אני לא רוצה שאף אחד בבית ידע שנפלתי לזה, אז אני מספרת לך״.
3. אני זוכר את הפעם הראשונה שהפסיכיאטרית שלי קבעה שאני בדכאון. בכלל, אני זוכר את הפעם הראשונה שהרמתי לה טלפון כדי לקבוע תור. איזה בושות, יא אללה, איזה בושות. רק משוגעים הולכים לפסיכיאטר. מילא פסיכולוגית, אבל שהיא תגיד ״אני חושבת שכדאי שנתחיל לשקול תרופות בנוסף לטיפול הרגיל״ רציתי למות. באמת. לא כהגזמה. רציתי לקבור את עצמי מתחושת האשמה. איך נפלתי לזה, יא אללה.
שם קץ לחייו. רועי וסרשטיין ז״ל
4. בתגובות לפוסט של יום רביעי על הדכאון מישהו כתב, ואני מצטט: ״זה הכל בראש. די עם הבכיינות כבר. תרים את עצמך ותמשיך הלאה, לא מכל דבר חייבים לעשות דרמה, יא בכיין״.
5. אתמול בהרצאה אמרתי שכל כך לא רציתי להיות הפנים של חרדה ודכאון, וכל כך כן רציתי להיות הפנים של ורסאצ׳ה. חלמתי שיתקשרו מהחדשות ויגידו ״היי, עומר, רוצה להתראיין על הקמפיין האחרון שלך?״, אבל במקום זה הטלפונים היחידים שאני מקבל זה מתחקירניות ששואלות אם אני עדיין בדכאון (לא! עבר מאז יום רביעי! תודה ששאלתן!) ואם אני רוצה לבוא לאולפן לדבר על זה. לא, אני לא רוצה לבוא לאולפן לדבר על זה. אבל בגלל תגובות כאלה אין לי ברירה.
6. בהרצאה של יום רביעי (היו הרבה הרצאות השבוע) אישה אחרת ניגשה אלי בשקט אחר כך וניסתה להוציא מילה מהפה, ובמקום זה היא רק התחילה לבכות. ״אפשר חיבוק?״, היא שאלה, וקיבלה אחד. ואחרי דקה היא הצליחה להחזיר לעצמה את הקול ואמרה: ״פשוט חשבתי שזה עבר, אתה מבין?״.
7. בכל הרצאה שלי, על כל במה אפשרית, גם בחף משפע עצמו, אני אומר לאנשים את מה שלמדתי על חרדה ודכאון: זה לא עובר. זה גם לא יעבור. צר לי להיות האדם שמבשר לכם את זה. דכאון וחרדה הן מחלות כרוניות. יהיו ימים יותר טובים. יהיו ימים פחות טובים. כדי לתפקד אתם תצטרכו להחזיק צוות קטן של רופאים ואנשי רווחה. זו מחלה יקרה מאוד, ואיש לא מדבר על העלות הפסיכית של להיות בן אדם מתפקד ככה, אבל זה לא הנושא עכשיו ואולי אני אכתוב פוסט נפרד על כמה זה עולה, אבל העלות הנפשית הגבוהה ביותר היא הציפייה שזה יעבור. שכמו שזה בא, זה גם יום אחד יעלם באותה הדרך. זה לא יקרה. ועכשיו צריך ללמוד לחיות לצד זה.
8. בכל פעם שאני פותח את הפה על דכאון אני מרגיש כשלון. זו האמת. כשאני חותם את ההרצאה ב״אתם צריכים לעשות הכל כדי להיות מאושרים, ואת זה אומר לכם אדם בדכאון״ אני יודע שזה פאנץ׳ מעולה, אני יודע שהקהל יצחק, ואני יודע שאני קצת אבכה בפנים. איט איז וואט איט איז ואלה הקלפים, אבל הנה, אני שם את זה על השולחן: גם אני מרגיש כשלון. כל יום. בכל פעם שאני לא מצליח להרים את עצמי. בכל פעם שזה הגיע שוב. אני מרגיש כשלון כי אי אפשר לראות את זה, כי אי אפשר להסביר את זה, כי אם תפתח את הפה רוב הסיכויים שמישהו יגיד לך ״שטויות, זה עובר״ או ״אל תדבר שטויות, לא רואים עליך בכלל״. אבל דכאון לא רואים. דכאון מרגישים. אני מכיר את התגובות הרעות. אני מכיר את האשמה. אני מכיר את הכשלון. ובכל זאת, אנחנו חייבים לדבר על זה.
9. אתמול שם קץ לחייו רועי וסרשטיין ז״ל בן ה-24 לאחר ששירת כ-300 ימי מילואים. הוא השני השבוע. זו לא הפעם הראשונה שיש לנו שניים בשבוע. הידיעה עליו – בדקתי, בחיי – הופיעה בעמוד הראשי ונעלמה לחלוטין בעמודים הפנימיים אחרי שש שעות. שש שעות. זה כל זמן האוויר שמחזיק עוד חייל מילואים שלקח את נפשו בידיו. כמו רועי יש עוד אלפים, אם לא יותר. אנחנו חייבים לדבר על זה. חייבים. זה גדול יותר מאיתנו. יש נשמות שחייבים להציל, וגם אם לא נוכל לעשות הרבה, נוכל לנרמל את זה. אולי נוכל לעזור. אם כל מי שכתב לי לאינבוקס שהוא בדכאון ומתבייש לספר לא יתבייש לספר, אני באמת מאמין שאנחנו נהיה במקום אחר. ועד שתצטרפו אלי, אני אדבר על זה לבד כמה שצריך.
10. אז איך לא מרגישים כמו כשלון? התשובה האמיתית היא שממשיכים להרגיש. אני לא יודע איך מתגברים על זה. אני יודע שזה פשוט יותר גרוע להרגיש בדכאון מאשר להרגיש אשמה שאתה בדכאון, ואם אלה שתי האופציות אז אני אלך על הפחות רעה מביניהן. זה הכל.
11. אתמול דיברתי על שפע, ועל חרדות, ועל דכאון ועל שומרי משקל ועל הגשמת חלומות והרגשתי כל כך מבורך שביומיים האחרונים ישבתי ועמדתי מול מאות אנשים שבאו לשמוע אותי. הספר הזה וההרצאה שבאה בעקבותיו הם ההישגים הכי גדולים של חיי. אז כן, אני מרגיש אשמה וכשלון, אבל גם גאה. כל כך כל כך גאה.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
עדכון שבועי הכולל טור חדש, פרקים חדשים בפודקאסט, 10% ברכישה הראשונה מהאתר ועוד תופינים רבים. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
ניווט מהיר
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
