- אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים, או שנה, או שבוע, שאני אפתח הרצאה בשגרירות ישראל בלונדון בבקשה מהקהל לעמוד דקת דומיה לזכרה של מתנחלת דתייה מהשומרון, לא הייתי מאמין לכם בחיים.
- מצד שני, אם הייתם אומרים לי לפני שנה או שנתיים שיבוא יום ואני אעמוד בשגרירות ישראל בלונדון ואדבר כנואם המרכזי של הערב על הספר החדש שלי, ״חף משפע״, על שפע, יהדות ואיך מאחדים את עם ישראל ושאחרי תנאם מרים פרץ וכל הדבר יהיה בחסות ארגון יהודי אורתודקסי, הייתי אומר לכם שלקחתם הרבה יותר סמי הזיה.
- מצד שלישי, אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים שיום יבוא ויהיה ה-7/10, הייתי צוחק לכם בפנים מרוב שלא הייתי מאמין. אבל הוא היה. וזה שינה הכל.

נפיץ אור גם בשבילך. צאלה גל ז״ל
4. את החדשות על צאלה גל ז״ל קיבלתי ביום איחור, כי ללונדון נסעתי עם מטרה אחת: להתנתק. לנקות את הראש. לא לקרוא וואינט, לא לשמוע חדשות, כלום כלום כלום. אני רוצה לטייל ולראות ולשבת בפארקים עם ברווזים ולרגע אחד – או, אתם יודעים מה, אפילו כמה רגעים – לא להיות ישראלי.
5. אבל זה הקטע, אני חושש, עם להיות ישראלי: אי אפשר לא להיות כזה. אפילו אם ממש רוצים.
6. הידיעה על צאלה גל ז״ל שברה לי את הלב. פיזית. משהו בפנים הנעימות שלה ובפוסט היפה שהיא כתבה (״כל מה שאני רוצה לעשות – זה להפיץ אור״) והמוות בדרך לחדר הלידה פשוט גרם לרגליים שלי לרעוד, והרגשתי שאני לא יכול לנאום על המשבר שלנו ועל איחוד העם בלי להזכיר אותה. ואין לי שום דבר חכם להגיד על זה ועל החיים שלנו כאן ועל אנשים תמימים שנרצחים כי הם יהודים, אבל רק שתדעו שאתמול בלונדון הרבה מאוד אנשים זכרו אותה.
7. פעם הייתי קורא ידיעה כזאת ומתעצב ומיד חושב לעצמי ״טוב, מי שהולך לגור בשטחים, זה מה שהוא מקבל״. כבר אמרתי כמה וכמה פעמים שאני מצטער על דרך החשיבה הזאת, אבל רק חשבתי איזה שינוי עברתי ואיזה עצר ועצב עמוק יש לי על האובדן הזה וחשבתי שוב כמה אני מחובר בכל הלב והנשמה למקום הזה ולאנשים שלו, כולם כולל כולם, וחשבתי לעצמי שאולי זה בעצם לא כזה מוזר שעכשיו אני נואם בשגרירות ישראל בלונדון.
8. והנה, בבית של שגרירה דתייה ומתנחלת הוזמן לנאום אדם שדיבר על זכותו להזמין פיצה פפרוני בלי להיחשב פחות יהודי מאף אחד אחר והשמיים לא נפלו ולא קרסו. ועמדתי שם על הבמה עם דגל ישראל מאחורי ואמרתי בביתה של השגרירה הדתייה שהעת לדיונים מיהו יהודי תמו, כי נגמר לנו הזמן. נגמר לנו הזמן. הסכין החליטה בשבילנו. ואמרתי את כל מה שיש לי על הלב בלי שאף אחד עצר אותי או מחה, ואחרי עלתה לדבר עוד אישה – אבל איזו אישה, וואו – דתייה ומתנחלת ומה אתם יודעים, הסתדרנו. כולנו.
״אז אנחנו לא מסכימים, אז מה? אי אפשר להתווכח? מה רע בלהתווכח, אני שואלת אותך? זה הכי מעניין ככה״
9. היו לי לא מעט שעות מרים פרץ בלונדון, ומה אני אגיד לכם, זו חוויה שאני באמת מאחל מכל הלב לכל אחד. ישבנו ודיברנו על כל כך הרבה דברים והיא באמת אחת הנשים המרתקות ומעוררות ההשראה שפגשתי בחיי, ודיברנו גם על דת ולא הסכמנו על כלום ושום דבר ובסוף היא תפסה לי את היד ואמרה: ״אז אנחנו לא מסכימים, אז מה? אי אפשר להתווכח? מה רע בלהתווכח, אני שואלת אותך? זה הכי מעניין ככה״.
10. במאמר מוסגר, אני חושב שצריך לחוקק חוק שכל אחד צריך לשמוע את מרים פרץ נואמת לפחות פעם אחת. איזו אישה. איזה דברים יפים. איזו ראיית עולם. מזל שלא עשו ממנה נשיאה, כי ככה היא אולי תוכל להיות ראש ממשלה. היא לא רוצה. שאלתי. אבל ממרים למדתי שאסור לאבד תקווה אף פעם, אז בואו נקווה.
11. אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים שאני אשב עם שגרירת ישראל בלונדון ובעלה וננהל שיחה פתוחה על אמונה ויהדות והמדינה שלנו וכמה אנחנו אוהבים אותה והשיחה תיגמר רק בגלל שנהיה שתיים בלילה הייתי אומר לכם שאין סיכוי שזה יקרה. מתנחלים זה פויה ודתיים הם לא המילייה שלי ואין לי שפה משותפת איתם ואני בכלל גר בישראל מחוסר ברירה ומטעות, אני בכלל נועדתי לגור בלונדון, לא הייתי מאמין לכם. אין סיכוי. בחייכם, מה משותף לי ולציפי חוטובלי? ובכן, מסתבר שמלא.
12. בסוף מה שקרה זה שישבנו ודיברנו מלא על נורה אפרון ששנינו כל כך אוהבים ועשינו תחרות מי מכיר יותר ציטוטים שלה בעל פה. היה אדיר. נהניתי מכל דקה עם שניהם.
13. אני תוהה איפה הייתי 39 שנה ואיך קרה שלא היה לי אף חבר דתי או חרדי או מתנחל או כולם ביחד עד ה-7/10. איך פספסתי אוכלוסיות שלמות בארץ ופסלתי אותן רק בגלל שהם חושבים אחרת ממני על כל מיני דברים. איך אמרתי על אנשים מסויימים בתחושת צדקנות שאין לי מושג מה תדלק אותה שהם לא העם שלי. אין לי תשובה לזה. זה לא דבר שנעים להודות בו, כמובן, אבל אני חושב שזה מתבקש. צעד ראשון בדרך לחיבור הוא להודות שעשיתי טעות.
14. הצעד השני הוא לעשות את הדבר הנכון.
15. אחדות היא דבר מורכב. היא לא תיגמר בשיחות על נורה אפרון והסכמה שנסכים לא להסכים. אבל המפגשים האלה, הבין אישיים האלה, שבהם מגלים שאדם הוא הרבה יותר מסך דעותיו הפוליטיות או מידת האמונה שלו באלוהים, הם הדבר שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. הרבה יותר קל להתנגד לכל אדם שאתה חושב שהוא אדיוט כי בעצם אתה לא מכיר אותו. הרבה יותר קשה לא לכבד ולהתפשר מישהו שנכנס לך ללב.
16. אני באמת מאמין שהאחדות שלנו היא המשימה החשובה ביותר שלנו. על זה מרים פרץ ואני כן מסכימים. אין איום גדול יותר ואין משימה חשובה יותר, וממש כמו שצאלה גז כתבה ״כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות בעשיה והפצת אור״ והחלטתי לקחת את המשפט הזה ולשים אותו אצלי בטלפון ולתת לאישה הדתייה והמתנחלת שפעם חשבתי שהיא ההיפך ממני להיות המצפן בכל הקשור לעשייה שלי מעכשיו.
17. להיות בעשיה, להביא אור. צעדים קטנים, כמו שהיא כתבה. אז אני לא אגיד שהאירוע אתמול היה איזה מפץ גדול, אבל לערב אחד הרגשתי שאנחנו, כולנו, ממש יכולים לעשות את זה ולהיות, סוף סוף, עם אחד.
נ.ב. אם הייתם אומרים לי שאני אריץ צחוקים עם כלת פרס ישראל מרים פרץ ואגיד לה ״מרים, באמא שלך, תעשי לי פרסומת לספר, תהיי בן אדם״, והיא תצחק ותגיד לי ״אין בעיה, אבל רק אם זה יביא הרבה לייקים״ לא הייתי יודע אפילו מה לחשוב. אבל הנה, זה קרה. גם זה קרה. ואם זה קרה, אולי הכל יכול לקרות.