האמת – ורק האמת – על מצב שוק הספרים בישראל

איך יודעים שאוגוסט? ובכן, הילדים בבית, הסתדרות המורים מאיימת בשביתה, ופתאום, משום מקום, מקהלות יווניות מתוזמרות היטב מדברות על שוק שרק הולך ומתכווץ, סופרים שלא מצליחים לגמור את החודש ותחזיות שחורות משחור על שוק שלא רק ירד מגדולתו, אלא גם צולל לתהום.

אז בואו נדבר רגע בכנות על שוק הספרים הישראלי.

וכדי שנוכל לדבר עליו בכנות אני אצטרך לכתוב כאן גילוי נאות: האמת האבסולוטית שאני עומד להנחית עליכם היא האמת האבסולוטית כפי שאני רואה אותה. כי זה הדבר הראשון שצריך לדעת על שוק הספרים: אין באמת שוק כזה.

זאת אומרת, יש, אבל ספרים אינם מלפפונים או מכוניות. כלומר, הם אינם מוצרים אחידים שסטטיסטיקה עליהם תגלה לנו משהו. העובדה שספר ממוצע בישראל מוכר כך וכך עותקים רלוונטית לשוק הזה בדיוק כמו העובדה שלוטרה אוכלת כל יום כ-25% ממשקל גופה.

זה נכון, העניין הזה עם הלוטרות.

אל תשאלו אותי למה אני יודע את זה.

בואו פשוט נתקדם, בסדר?

מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל

הדבר השני שצריך לדעת כשמדברים על ״שוק הספרים״ הוא שלאף אחד אין מושג ממה, בעצם, השוק הזה מורכב. האם אנחנו מדברים רק על ההוצאות המוכרות? האם אנחנו מדברים על כל בית דפוס ש״מוציא לאור״ ספר וזורק אותו בפתחי החנויות בתקווה שיכניסו אותו? שיקום האדם שיודע מה בדיוק מכיל ״שוק הספרים״ הזה.

כולם נשארו לשבת? יופי. כי לאף אחד אין מושג.

ואף אחד מעולם לא קבע פרמטרים מסודרים בנושא.

ובכל זאת, זה לא הפריע לעיתון מאוד גדול לפרסם כתבה מאוד גדולה על המצב הקטסטרופלי של ״שוק הספרים״ ועל כך שסופרים בישראל אינם גומרים את החודש.  אתם לא תקבלו לינק לכתבה הזאת כי היא עמוסה בשטויות ובחצאי אינפורמציות, וגם המידע שכן נמצא שם לא הובן על ידי העיתונאי בצורה נכונה.

 באורח פלא מדהים וכמובן שבלי שום קשר לפרסום הכתבה הזאת, החלו לצוץ כגורי לוטרות בפארק הירקון קורסים שונים של בעלי אינטרסים שונים ל״שיווק״ ו״פיצוח״ שוק הספרים הישראלי. ושלא יובן לא נכון, אני חלילה לא רומז שהאנשים האלה, שבמקרה לגמרי מחזיקים בהוצאות לאור בתשלום, סילפו והמציאו והדליפו את הנתונים, אני רק אומר שכדרכם של צירופי מקרים, זה צירוף מקרים מעניין מאוד.

עכשיו, תראו.

מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.

הרבה אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.

הקהל, אם זה מה שהטריד אתכם, לא הלך לשום מקום. למעשה, מאז הקורונה הוא רק גדל. ואם לשפוט לפי העובדה שמאירה ברנע-גולדברג וכרמאל שלה הצליחו להביא לדיזנגוף סנטר אלפי ילדים בכל יום, נראה שיש לנו אחלה בסיס לבנות עליו גם לשנים הבאות.

גם מאירה, אגב, היא ״שוק הספרים״ בישראל.

אבל מאירה לא מוכרת ״ספרים״. היא מוכרת רק את הספרים שלה.

אם, נניח, תשאלו אותי על מצב שוק ספרי הביכורים בישראל אני אגיד לכם שמצבו פנטסטי. שהקהל מתנפל על ספרי ביכורים. שהוא מקפיץ אותם למקום הראשון ברבי המכר תוך פחות משבוע. שגם חמש שנים אחרי שהם יוצאים הם עדיין מופיעים על הבמות המרכזיות ביותר.

הנה, התמונה שלמעלה צולמה לפני כחודשיים בנתב״ג. אני עדיין שם, בבמה המרכזית, בדיוק במקום שהשארתי אותי לפני חמש שנים, כשהספר יצא.

אבל גם אני לא מדבר על ״ספרי ביכורים״. אני מדבר רק על ספר הביכורים שלי.

וזה בדיוק העניין: לאף אחד אין מושג מה מצב ״שוק הספרים״ בישראל, ובכל פעם שמישהו מתחיל לקשקש לכם איזו סטטיסטיקה תדעו שזה סימן מעולה להתרחק ממנו ולהפסיק להקשיב.

כי אין ״שוק״.

יש רק את הספר שלכם, ומה שהוא יכול לעשות בעולם.

ולמה שהוא יכול לעשות בעולם אין שום קשר – קחו את העצה הזו מאדם שהבהירו לו היטב שקומדיות רומנטיות לא תופסות בישראל, סבבה? – לספרים שהיו פה לפניו.

והדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא להתרחק מנוכלים שמתכוונים לגלות לכם סודות על שיווק בשוק הספרים הישראלי, בעיקר כי אין כאלה ולעשות את העבודה היחידה שאתם צריכים לעשות בתור סופרים: לכתוב את הספר הטוב ביותר שאתם יכולים.

בעוד ארבעה חודשים אני מוציא את הספר החדש שלי. יכול להיות שהוא יצליח לשחזר את נתוני המכירות של ״לחוץ חתונה״. יכול להיות שהוא יעקוף אותם.

יכול מאוד להיות שלא.

מה שלא יהיה איתו, הוא יהיה אחר ולא יתיישר עם שום סטטיסטיקה.

אבל אני כן יודע דבר אחד על הספר הזה: כתבתי את הספר שהכי רציתי לכתוב. שאני חושב שהוא טוב. שאני מרגיש שהוא הטקסט הטוב והעמוק ביותר שכתבתי אי פעם. שלי הוא חסר על המדף.

יכול להיות שעוד המון קוראים יחשבו שגם להם הוא היה חסר על המדף.

יכול מאוד להיות שלא.

בסוף בסוף אנחנו מדברים על חיבור בין טקסט ללב של קורא. ואת זה, מה לעשות, אין שום סטטיסטיקה שיכולה להסביר.

או לשכפל.

כל סופר והסיפור שלו.

כל ספר והסיפור שלו.

 תכתבו את הספר הכי טוב שאתם יכולים.

תתרחקו כמו מאש מאנשים שמבטיחים לכם הבטחות שיווקיות נטולות כיסוי.

תכתתו רגליים כשהספר יצא.

ותקוו לטוב.

וזה כל מה שיש לי להגיד על מצב שוק הספרים בישראל. 

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

ניפגש על הספה

בחודשים האחרונים אני ישן על הספה. 

לא, לא הוגליתי לשם. זה לא סיפור כזה. רותם ואני גרים בבתים נפרדים ובלילות ששנינו ישנים באותה מיטה אנחנו, ובכן, ממש ישנים באותה מיטה.

אבל בלילות שאנחנו לא ישנים ביחד הילדים שלי ישנים אצלי. 

ובלילות האלה, מאז אוקטובר, אני ישן כבר באופן קבוע על הספה. 

היא לא נוחה במיוחד, הספה. היא לא רעה בשום דרך, אבל היא לא משתווה למיטה שלי בשום דרך. היא צרה יחסית, מתחיל להיווצר לה שקע מרגיז כזה באמצע והכריות שלה בהחלט צריכות רענון אחרי כמה שנים.

ובכל זאת, מאז השבת ההיא באוקטובר, אני לא מצליח להביא את עצמי להיכנס למיטה. 

קרא עוד »

האנטישמים החדשים

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

יגון

מכל הדברים בעולם שאפשר לכתוב עליהם בשבוע שבו מלאו לי ארבעים, אני רוצה לכתוב על חיים אברהם. כי למרות שאני מאוד מנסה, חיים אברהם לא עוזב לי את המחשבות בחודשים האחרונים, ובימים האחרונים הוא כבר ממש גר אצלי בראש.

אני לא יודע אם אתם זוכרים את חיים אברהם. אני לא יודע אם אתם זוכרים שלפני ה-7.10 היה כבר אחד כזה, ה-7.10.2000. אין סיבה אמיתית שתזכרו משהו מאלה.

ב-7.10.2000 הבן של חיים, בני, נחטף ללבנון יחד עם עדי אביטן ועומאר סועאד. אני הייתי אז בכיתה י״א, והייתי רוצה לכתוב שאני זוכר משהו מהאירוע הזה ושהוא נצרב בי באיזושהי דרך, אבל האמת היא שאני לא זוכר כלום. אפילו לא משהו מעורפל. צה״ל יצא מלבנון חמישה חודשים לפני כן, החיים המוטרפים פה המשיכו במלוא הקיטור, ושלושה חיילים נחטפו אז.

היום שלושה חיילים לא נראים כל כך הרבה.

כנראה שגם אז לא.

קרא עוד »

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

״אני מצטער, חמוד״, אמרתי לו והבטתי היישר אל תוך עיניו המבואסות. ״אני לא יכול לעזור לך עם זה״.

הנה הוא הגיע, הרגע הזה שכל כך חששתי ממנו.

הרגע שבו הילד שלי יבין שאני אדיוט מושלם.

אוקיי, רגע, זה יצא קצת דרמטי ואכן ככה זה נשמע כשצעקתי את זה על עצמי בתוך הראש שלי, אבל זה גם לא מאוד רחוק משם, כי המסכן עוד לא בן עשר, ובאמת שחשבתי שיהיו לי קצת יותר שנות חסד לפני שהוא יגלה שאבא שלו הוא, נו, בן אדם.

כבר כשהגיע המייל מבית הספר על המבחן השנתי בחשבון הרגשתי את הסוף מגיע. את המבחן של השנה שעברה צלחתי רק בקושי, אבל כשעברתי על רשימת הנושאים של השנה וגיליתי שם שברים פשוטים ומספרים מעורבים כבר ידעתי ששום דבר לא יהיה פשוט יותר.

קרא עוד »

איך להיות מאושר

אני רוצה לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע על רענן שקד. לדעתי אפילו הוא לא זוכר את זה – אם כי במקרה שלו זה לא מאוד מפתיע, האיש לא זוכר שהסתמסנו לפני חמש דקות – אבל זה סיפור שאני נזכר בו לפחות אחת בשבוע.

ובשביל לספר לכם את הסיפור הזה כמו שצריך, אנחנו נצטרך לצלול אל אחד הרגעים האפלים ביותר בחיים שלי.

רגע לפני שנצלול, אתם צריכים להבין משהו על רענן ועלי: כל החיים המקצועיים והאישיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם לא הייתי פוגש אותו בגיל 22. הייתי שנייה אחרי הצבא, ״7 ימים״ היה הר האוורסט של העיתונות והאיש, שהיה גם כוכב בהתהוות וגם סגן עורך ״7 ימים״, הסכים לקבוע איתי פגישה.

ואז, כמובן, שכח לגמרי שקבע איתי.

18 שנה אחר כך, אנחנו נקרא לזה עוד יום רביעי במשרד.

קרא עוד »

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »
Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

ניפגש על הספה

האנטישמים החדשים

יגון

השיעור הכי חשוב שלמדתי השנה

איך להיות מאושר

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

Picture of עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך