האמת – ורק האמת – על מצב שוק הספרים בישראל

איך יודעים שאוגוסט? ובכן, הילדים בבית, הסתדרות המורים מאיימת בשביתה, ופתאום, משום מקום, מקהלות יווניות מתוזמרות היטב מדברות על שוק שרק הולך ומתכווץ, סופרים שלא מצליחים לגמור את החודש ותחזיות שחורות משחור על שוק שלא רק ירד מגדולתו, אלא גם צולל לתהום.

אז בואו נדבר רגע בכנות על שוק הספרים הישראלי.

וכדי שנוכל לדבר עליו בכנות אני אצטרך לכתוב כאן גילוי נאות: האמת האבסולוטית שאני עומד להנחית עליכם היא האמת האבסולוטית כפי שאני רואה אותה. כי זה הדבר הראשון שצריך לדעת על שוק הספרים: אין באמת שוק כזה.

זאת אומרת, יש, אבל ספרים אינם מלפפונים או מכוניות. כלומר, הם אינם מוצרים אחידים שסטטיסטיקה עליהם תגלה לנו משהו. העובדה שספר ממוצע בישראל מוכר כך וכך עותקים רלוונטית לשוק הזה בדיוק כמו העובדה שלוטרה אוכלת כל יום כ-25% ממשקל גופה.

זה נכון, העניין הזה עם הלוטרות.

אל תשאלו אותי למה אני יודע את זה.

בואו פשוט נתקדם, בסדר?

מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל

הדבר השני שצריך לדעת כשמדברים על ״שוק הספרים״ הוא שלאף אחד אין מושג ממה, בעצם, השוק הזה מורכב. האם אנחנו מדברים רק על ההוצאות המוכרות? האם אנחנו מדברים על כל בית דפוס ש״מוציא לאור״ ספר וזורק אותו בפתחי החנויות בתקווה שיכניסו אותו? שיקום האדם שיודע מה בדיוק מכיל ״שוק הספרים״ הזה.

כולם נשארו לשבת? יופי. כי לאף אחד אין מושג.

ואף אחד מעולם לא קבע פרמטרים מסודרים בנושא.

ובכל זאת, זה לא הפריע לעיתון מאוד גדול לפרסם כתבה מאוד גדולה על המצב הקטסטרופלי של ״שוק הספרים״ ועל כך שסופרים בישראל אינם גומרים את החודש.  אתם לא תקבלו לינק לכתבה הזאת כי היא עמוסה בשטויות ובחצאי אינפורמציות, וגם המידע שכן נמצא שם לא הובן על ידי העיתונאי בצורה נכונה.

 באורח פלא מדהים וכמובן שבלי שום קשר לפרסום הכתבה הזאת, החלו לצוץ כגורי לוטרות בפארק הירקון קורסים שונים של בעלי אינטרסים שונים ל״שיווק״ ו״פיצוח״ שוק הספרים הישראלי. ושלא יובן לא נכון, אני חלילה לא רומז שהאנשים האלה, שבמקרה לגמרי מחזיקים בהוצאות לאור בתשלום, סילפו והמציאו והדליפו את הנתונים, אני רק אומר שכדרכם של צירופי מקרים, זה צירוף מקרים מעניין מאוד.

עכשיו, תראו.

מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.

הרבה אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.

הקהל, אם זה מה שהטריד אתכם, לא הלך לשום מקום. למעשה, מאז הקורונה הוא רק גדל. ואם לשפוט לפי העובדה שמאירה ברנע-גולדברג וכרמאל שלה הצליחו להביא לדיזנגוף סנטר אלפי ילדים בכל יום, נראה שיש לנו אחלה בסיס לבנות עליו גם לשנים הבאות.

גם מאירה, אגב, היא ״שוק הספרים״ בישראל.

אבל מאירה לא מוכרת ״ספרים״. היא מוכרת רק את הספרים שלה.

אם, נניח, תשאלו אותי על מצב שוק ספרי הביכורים בישראל אני אגיד לכם שמצבו פנטסטי. שהקהל מתנפל על ספרי ביכורים. שהוא מקפיץ אותם למקום הראשון ברבי המכר תוך פחות משבוע. שגם חמש שנים אחרי שהם יוצאים הם עדיין מופיעים על הבמות המרכזיות ביותר.

הנה, התמונה שלמעלה צולמה לפני כחודשיים בנתב״ג. אני עדיין שם, בבמה המרכזית, בדיוק במקום שהשארתי אותי לפני חמש שנים, כשהספר יצא.

אבל גם אני לא מדבר על ״ספרי ביכורים״. אני מדבר רק על ספר הביכורים שלי.

וזה בדיוק העניין: לאף אחד אין מושג מה מצב ״שוק הספרים״ בישראל, ובכל פעם שמישהו מתחיל לקשקש לכם איזו סטטיסטיקה תדעו שזה סימן מעולה להתרחק ממנו ולהפסיק להקשיב.

כי אין ״שוק״.

יש רק את הספר שלכם, ומה שהוא יכול לעשות בעולם.

ולמה שהוא יכול לעשות בעולם אין שום קשר – קחו את העצה הזו מאדם שהבהירו לו היטב שקומדיות רומנטיות לא תופסות בישראל, סבבה? – לספרים שהיו פה לפניו.

והדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא להתרחק מנוכלים שמתכוונים לגלות לכם סודות על שיווק בשוק הספרים הישראלי, בעיקר כי אין כאלה ולעשות את העבודה היחידה שאתם צריכים לעשות בתור סופרים: לכתוב את הספר הטוב ביותר שאתם יכולים.

בעוד ארבעה חודשים אני מוציא את הספר החדש שלי. יכול להיות שהוא יצליח לשחזר את נתוני המכירות של ״לחוץ חתונה״. יכול להיות שהוא יעקוף אותם.

יכול מאוד להיות שלא.

מה שלא יהיה איתו, הוא יהיה אחר ולא יתיישר עם שום סטטיסטיקה.

אבל אני כן יודע דבר אחד על הספר הזה: כתבתי את הספר שהכי רציתי לכתוב. שאני חושב שהוא טוב. שאני מרגיש שהוא הטקסט הטוב והעמוק ביותר שכתבתי אי פעם. שלי הוא חסר על המדף.

יכול להיות שעוד המון קוראים יחשבו שגם להם הוא היה חסר על המדף.

יכול מאוד להיות שלא.

בסוף בסוף אנחנו מדברים על חיבור בין טקסט ללב של קורא. ואת זה, מה לעשות, אין שום סטטיסטיקה שיכולה להסביר.

או לשכפל.

כל סופר והסיפור שלו.

כל ספר והסיפור שלו.

 תכתבו את הספר הכי טוב שאתם יכולים.

תתרחקו כמו מאש מאנשים שמבטיחים לכם הבטחות שיווקיות נטולות כיסוי.

תכתתו רגליים כשהספר יצא.

ותקוו לטוב.

וזה כל מה שיש לי להגיד על מצב שוק הספרים בישראל. 

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

כל כך הרבה פעמים שואלים אותי איך הכרתי את רותם ואיך נהיינו זוג, והאמת היא שהתשובה מאוד פשוטה ומורכבת משתי מילים בלבד: כתבתי אותה.

ואני יודע שזה נשמע מוזר וקצת מקריפ, אבל זו האמת. את רותם כתבתי.

ולכבוד יום הולדתה ה-45 שיחול מחר הנה הסיפור המלא שכולל משאלה, מכשפה, ספר ישן, מסר מהיקום וד״ש מהמאה השלישית. ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

לא לכל אדם יש הזדמנות ללמוד צניעות.

ולא לכל אדם יש הזדמנות שהמורה שלו יהיה רונאלדיניו.

וכן, אם אתם תוהים, זה לגמרי היה שיעור פרטי.

ומעשה שהיה כך היה.

השנה היא 2006. שנה קודם לכן הפכתי, במהלך שאני מתקשה להסביר איך הוא קרה והיה מורכב מכל כך הרבה תתי מהלכים ממוזלים שקרו בבת אחת, לאחד מפרשני הספורט הבכירים של ידיעות אחרונות. הייתי משוחרר טרי מהצבא וכתבתי את אחד משני טורי הפרשנות של המשחק המרכזי של ליגת העל, ובואו נתנסח בעדינות שזה לא גרם לי להיות מאוד צנוע.

אפשר גם להתנסח לא בעדינות, כמובן, ולהגיד שבאותה תקופה הייתי חתיכת אסהול שהשתן עלה לו לראש.

קרא עוד »
רלף קליין, צילום: לע״מ

פוט דה בול אין דה פאקינג באסקט

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

אני זקן מדי לחרא הזה

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

מי האנשים האלה?

מתחילת המלחמה תהיתי מי האנשים האלה.

לא בזלזול ולא בהתנשאות, חלילה. להיפך, אני חושב שמצעד הדגלים לכל חטוף וחטופה שחזרו הביתה היה מקסים ומרגש ומפעים, אבל ביני לביני תהיתי מי האנשים שיש להם זמן וחשק וכוח ואנרגיות וצורך ללכת ולעמוד ברחוב עם כל כך הרבה אנשים אחרים.

אם יש דבר שאני יודע על עצמי בוודאות, הוא שאני לא האנשים האלה.

אני לא גדול בהפגנות, לא גדול בציוניות, לא גדול בישראליות מתפרצת והכי לא גדול בשכם אל שכם. למעשה, שאיפת חיי הכמוסה היא שכולנו נהיה קצת יותר אמריקאים, שכל אחד ישמור את הדעה והזיעה שלו לעצמו, יקח שני צעדים הצידה ושני צעדים אחורה ויעמוד מאחורי קו צהוב דמיוני.

ואז 21 חיילים.

והאוטו שלי עצר מולם בחריקת בלמים.

קרא עוד »

איך מרימים את החלומות שלך אחרי שהם מתנפצים על הרצפה?

ב-22:30 בלילה הוא עוד ישב למרגלות שולחן המטבח והרכיב לגו. זו הייתה השקית השביעית או השמינית או השש עשרה (יש 22, אם תהיתם) ולמרות שהוא רק בן תשע, זה באמת פרויקט חייו. האבא של הילד הזה, יכול להיות שאתם מכירים אותו, דוחק בו ללכת לישון. בהתחלה בנחמדות, אחר כך בפחות נחמדות, אחר כך כמו שאבא שלו נשמע בדרך כלל ב-22:30 בלילה.

אני מסתכל עליו ורואה אותי. לא בכל מה שקשור ליכולות הלגו, כמובן, בזה יש לי אפס, אלא בגלל שאני מכיר את ההתלהבות הזאת. אני מכיר את התשוקה הזאת. גם אותי אמא שלי ניסתה לשלוח לישון כשהייתי יושב מול הדף, ובשנים מאוחרות יותר מול המחשב, ולקראת שתיים בלילה היא פשוט הייתה הולכת לישון מיואשת ואני הייתי ממשיך לתקתק במרץ. אני יודע איך זה כשזה זורם לך בגוף. מה שלא ידעתי אז ואני יודע היום הוא איך זה להיות הורה בסיטואציה הזאת, ואחרי שני מדיחים ושלוש מכונות כביסה וארוחת ערב וארבעה סיפורים לקטנה אני רק רוצה לשכב על הספה בשקט, מה גם שלמרות שהוא צועק שהוא לא עייף בכלל, אני רואה את העיניים שלו נעצמות על הלגו, אז פאקינג לך לישון כבר, שמעת?

שמעתי, אבא, שמעתי.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך