איך יודעים שאוגוסט? ובכן, הילדים בבית, הסתדרות המורים מאיימת בשביתה, ופתאום, משום מקום, מקהלות יווניות מתוזמרות היטב מדברות על שוק שרק הולך ומתכווץ, סופרים שלא מצליחים לגמור את החודש ותחזיות שחורות משחור על שוק שלא רק ירד מגדולתו, אלא גם צולל לתהום.
אז בואו נדבר רגע בכנות על שוק הספרים הישראלי.
וכדי שנוכל לדבר עליו בכנות אני אצטרך לכתוב כאן גילוי נאות: האמת האבסולוטית שאני עומד להנחית עליכם היא האמת האבסולוטית כפי שאני רואה אותה. כי זה הדבר הראשון שצריך לדעת על שוק הספרים: אין באמת שוק כזה.
זאת אומרת, יש, אבל ספרים אינם מלפפונים או מכוניות. כלומר, הם אינם מוצרים אחידים שסטטיסטיקה עליהם תגלה לנו משהו. העובדה שספר ממוצע בישראל מוכר כך וכך עותקים רלוונטית לשוק הזה בדיוק כמו העובדה שלוטרה אוכלת כל יום כ-25% ממשקל גופה.
זה נכון, העניין הזה עם הלוטרות.
אל תשאלו אותי למה אני יודע את זה.
בואו פשוט נתקדם, בסדר?
מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל
הדבר השני שצריך לדעת כשמדברים על ״שוק הספרים״ הוא שלאף אחד אין מושג ממה, בעצם, השוק הזה מורכב. האם אנחנו מדברים רק על ההוצאות המוכרות? האם אנחנו מדברים על כל בית דפוס ש״מוציא לאור״ ספר וזורק אותו בפתחי החנויות בתקווה שיכניסו אותו? שיקום האדם שיודע מה בדיוק מכיל ״שוק הספרים״ הזה.
כולם נשארו לשבת? יופי. כי לאף אחד אין מושג.
ואף אחד מעולם לא קבע פרמטרים מסודרים בנושא.
ובכל זאת, זה לא הפריע לעיתון מאוד גדול לפרסם כתבה מאוד גדולה על המצב הקטסטרופלי של ״שוק הספרים״ ועל כך שסופרים בישראל אינם גומרים את החודש. אתם לא תקבלו לינק לכתבה הזאת כי היא עמוסה בשטויות ובחצאי אינפורמציות, וגם המידע שכן נמצא שם לא הובן על ידי העיתונאי בצורה נכונה.
באורח פלא מדהים וכמובן שבלי שום קשר לפרסום הכתבה הזאת, החלו לצוץ כגורי לוטרות בפארק הירקון קורסים שונים של בעלי אינטרסים שונים ל״שיווק״ ו״פיצוח״ שוק הספרים הישראלי. ושלא יובן לא נכון, אני חלילה לא רומז שהאנשים האלה, שבמקרה לגמרי מחזיקים בהוצאות לאור בתשלום, סילפו והמציאו והדליפו את הנתונים, אני רק אומר שכדרכם של צירופי מקרים, זה צירוף מקרים מעניין מאוד.
עכשיו, תראו.
מצב ״שוק הספרים״ בישראל הוא בסדר גמור. באמת. ספרים רבים נמכרים פה מאוד יפה, ובמגוון ז׳אנרים וקטגוריות. אני לא אומר את זה מתוך הרגשה פנימית, אני אומר כי ביקשתי ונתנו לי גישה לנתונים. אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.
הרבה אנשים עדיין קונים ספרים בישראל.
הקהל, אם זה מה שהטריד אתכם, לא הלך לשום מקום. למעשה, מאז הקורונה הוא רק גדל. ואם לשפוט לפי העובדה שמאירה ברנע-גולדברג וכרמאל שלה הצליחו להביא לדיזנגוף סנטר אלפי ילדים בכל יום, נראה שיש לנו אחלה בסיס לבנות עליו גם לשנים הבאות.
גם מאירה, אגב, היא ״שוק הספרים״ בישראל.
אבל מאירה לא מוכרת ״ספרים״. היא מוכרת רק את הספרים שלה.
אם, נניח, תשאלו אותי על מצב שוק ספרי הביכורים בישראל אני אגיד לכם שמצבו פנטסטי. שהקהל מתנפל על ספרי ביכורים. שהוא מקפיץ אותם למקום הראשון ברבי המכר תוך פחות משבוע. שגם חמש שנים אחרי שהם יוצאים הם עדיין מופיעים על הבמות המרכזיות ביותר.
הנה, התמונה שלמעלה צולמה לפני כחודשיים בנתב״ג. אני עדיין שם, בבמה המרכזית, בדיוק במקום שהשארתי אותי לפני חמש שנים, כשהספר יצא.
אבל גם אני לא מדבר על ״ספרי ביכורים״. אני מדבר רק על ספר הביכורים שלי.
וזה בדיוק העניין: לאף אחד אין מושג מה מצב ״שוק הספרים״ בישראל, ובכל פעם שמישהו מתחיל לקשקש לכם איזו סטטיסטיקה תדעו שזה סימן מעולה להתרחק ממנו ולהפסיק להקשיב.
כי אין ״שוק״.
יש רק את הספר שלכם, ומה שהוא יכול לעשות בעולם.
ולמה שהוא יכול לעשות בעולם אין שום קשר – קחו את העצה הזו מאדם שהבהירו לו היטב שקומדיות רומנטיות לא תופסות בישראל, סבבה? – לספרים שהיו פה לפניו.
והדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא להתרחק מנוכלים שמתכוונים לגלות לכם סודות על שיווק בשוק הספרים הישראלי, בעיקר כי אין כאלה ולעשות את העבודה היחידה שאתם צריכים לעשות בתור סופרים: לכתוב את הספר הטוב ביותר שאתם יכולים.
בעוד ארבעה חודשים אני מוציא את הספר החדש שלי. יכול להיות שהוא יצליח לשחזר את נתוני המכירות של ״לחוץ חתונה״. יכול להיות שהוא יעקוף אותם.
יכול מאוד להיות שלא.
מה שלא יהיה איתו, הוא יהיה אחר ולא יתיישר עם שום סטטיסטיקה.
אבל אני כן יודע דבר אחד על הספר הזה: כתבתי את הספר שהכי רציתי לכתוב. שאני חושב שהוא טוב. שאני מרגיש שהוא הטקסט הטוב והעמוק ביותר שכתבתי אי פעם. שלי הוא חסר על המדף.
יכול להיות שעוד המון קוראים יחשבו שגם להם הוא היה חסר על המדף.
יכול מאוד להיות שלא.
בסוף בסוף אנחנו מדברים על חיבור בין טקסט ללב של קורא. ואת זה, מה לעשות, אין שום סטטיסטיקה שיכולה להסביר.
או לשכפל.
כל סופר והסיפור שלו.
כל ספר והסיפור שלו.
תכתבו את הספר הכי טוב שאתם יכולים.
תתרחקו כמו מאש מאנשים שמבטיחים לכם הבטחות שיווקיות נטולות כיסוי.
תכתתו רגליים כשהספר יצא.
ותקוו לטוב.
וזה כל מה שיש לי להגיד על מצב שוק הספרים בישראל.
הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים
למה שלא תקראו עוד משהו?
זה לעולם יהיה הדבר הכי מדהים שכתיבה עשתה בשבילי
התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.
ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.
או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.
הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.
בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.
הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.
גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״
השאלה היחידה שלא רציתי לענות עליה
התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.
ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.
או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.
הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.
בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.
הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.
גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״
איך יוצאים לחופשת כתיבה חלומית?
התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.
ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.
או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.
הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.
בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.
הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.
גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״
זה (כנראה) היה היום הכי משפיל שלי בתור סופר
התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.
ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.
או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.
הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.
בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.
הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.
גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״
איך נפטרים מקנאת סופרים?
התקשרתי אליו היסטרי בשבע וחצי בבוקר ורשפתי לתוך הטלפון ״חייבים להיפגש! עכשיו!״.
ולזכותו של גורי אלפי יאמר שלאיש הזה לפעמים לוקח שבוע לענות לוואטסאפ, אבל כשהוא מבין שזה דחוף הוא עוזב הכל ומתייצב.
או זה לפחות מה שהוא עשה באותו בוקר, זה לא שזה איזה ריטואל שבועי.
הראיתי לו את הביקורת האיומה שהארץ פרסמו על לחוץ חתונה. אמרתי לו שאני מעדיף שזה יבוא ממני. הוא שאל אותי על מה אני מדבר. אמרתי לו שהוא בטח לא קרא עדיין, אבל קיבלתי ביקורת איומה והם כנראה צודקים בכל מילה וזה בטח יגרום לו לשקול מחדש את הבימוי והכתיבה המשותפת של הסרט אז שפשוט יגיד לי את זה עכשיו בפנים ודי.
בפעם השנייה באותה שיחה הוא שאל אותי על מה אני מדבר.
הקראתי לו חלקים נבחרים מהביקורת. בגדול נכתב שם שחבל שקמתי בבוקר, שהספר מזעזע ושאם היו לי איזשהן שאיפות לכתוב מוטב שאני אקבור אותן מתחת למיטה ואלך לעבוד במקצוע שהולם את כישורי הלא קיימים.
גורי הסתכל עלי, חייך ואמר: ״זאת הביקורת השלילית הראשונה שלך, אה?״
איך נפטרים מקנאת סופרים?
ספרים שונים לצרכים שונים לזמנים שונים.העניין הוא כזה: מישהו צריך את הכתיבה שלכם, ואת הסיפור שלכם. אולי המישהו הזה בדיוק סיים ספר דכאוני למוות ובא לו קצת לצחוק, או להיפך. אולי הוא נוסע לכנס עסקי ורוצה קצת לנקות את הראש, ואולי היא נוסעת למדבר להתבודד וצריכה ספר עמוק. לא כל סגנון מתאים לכל מצב, בדיוק כמו שיש אנשים לקחת אותם לסיני (אותי לא, נניח) ויש אנשים לקחת אותם לניו יורק (אותי! אותי!).זה היה שיעור מאלף על כתיבה, משום שאני בוודאי לא יכול לכתוב כמו מאיר שלו, אבל גם מאיר שלו – ואני חושב ששנינו ניאנח באותה הקלה בעניין הזה – לא יכול לכתוב כמוני.
