תעצרו הכל! עכשיו! (כן,זה טיפ אדיר לכתיבה)

 לפני שבוע התחלתי לעבוד על הספר השלישי שלי.

אני יודע בדיוק מה אתם חושבים עכשיו: ״עומר, מה ספר שלישי? לא הרגע סיפרת לנו שהשני הסתיים והוא יוצא בינואר וכולנו עומדים עם כרטיסי אשראי שלופים ומחכים שתכריז על מכירה מוקדמת?״.

ואתם צודקים לגמרי.

ואני מבטיח שמיד אני לוקח את כספכם.

אבל זו לא הנקודה עכשיו.

הנקודה היא שהיה לי יום כתיבה נהדר.

מה נהדר, מדהים.

זה היה מסוג ימי הכתיבה האלה שהכל סוף סוף מסתדר: הקפה היה טעים, החלב נשפך מסביב לקפה כי אני לעולם לא אצליח להבין איך מוזגים מקנקני המתכת הקטנים והארורים האלה, והמילים פשוט זרמו ממני היום.

והן היו טובות.

וממש הרגשתי איך אני מתחמם.

ואז רותח.

למעשה, הרגשתי כאילו אני יכול לכתוב היום את כל הספר במכה אחת.

ובנקודה הזו בדיוק עצרתי.

וסגרתי את המחשב.

וזה הדבר שאף אחד לא אמר לי ולמדתי לבד: כתיבה, לפני הכל, היא עניין של מומנטום. ואם אני עוצר בנקודה שבה הכל נתקע אז מחר אני אתחיל בנקודה שבה הכל תקוע. ובמקום לכתוב, אני אבהה במסך ואחשוב איך, לכל הרוחות, אני יוצא מזה.

כי הנה אחד השיעורים שעשרים שנה של כתיבה לימדו אותי: לעצור כשאתה חם זה אחד הדברים הכי טובים שכותב יכול לעשות למען עצמו.

ואני יודע, זה מנוגד לכל היגיון בסיסי, כי מי האדיוט שיעצור כשהמוזה סוף סוף שורה עליו והמילים נשפכות ממנו מהר יותר מהחלב והוא יודע היטב כמה הימים האלה נדירים?

ובכן, אני.

ואחרי הטקסט הזה, אני מקווה שגם אתם.

כי עד שלמדתי את השיעור הכה חשוב הזה הייתי עוצר בנקודה שבה אפשר לעצור. כלומר, בנקודה שבה אין יותר מילים. בנקודה שבה הכל נתקע. והייתי מסיים את יום הכתיבה שלי עם הרגשה מחורבנת, כי מי יכול להרגיש טוב כשהוא טורק את המחשב מרוקן ממילים וחושב לעצמו שאולי מחר יבוא לו הפתרון.

וזה הדבר שאף אחד לא אמר לי ולמדתי לבד: שכתיבה, לפני הכל, היא עניין של מומנטום.

ואם אני עוצר בנקודה שבה הכל נתקע אז מחר אני אתחיל בנקודה שבה הכל תקוע. ובמקום לכתוב, אני אבהה במסך ואחשוב איך, לכל הרוחות, אני יוצא מזה.

ושאולי כתבתי כבר את כל מה שיש לי לכתוב, ושהרעיון הזה גרוע ואתם מכירים את המשך הלופ בעצמכם. כנראה שחשבתם אותו שלוש פעמים רק השבוע.

במקום זה, סיימתי כשאני רותח.

וכשיש לי עוד המון מילים לכתוב.

ועם ההרגשה שאני לא יכול לחכות כבר למחר ולרגע שאתנפל שוב על המחשב.

ובגלל זה בדיוק גם מחר יהיה לי יום כתיבה מוצלח.

ואני מקווה שגם מחר יהיה לי מספיק שכל – כי לפעמים קשה להיכנע לפיתוי – לעצור בדיוק כשאני מרגיש שהאצבעות שלי זזות מהר יותר מהמחשבה שלי, ואכתוב לעצמי כמה הערות בקובץ הטיוטות לקראת יום הכתיבה של מחר ואתיישב מול המחשב בידיעה ברורה שיש לי המון מה לכתוב.

ותנו לי להגיד לכם שכשעובדים על קובץ של 60,000 מילים כדאי מאוד להרגיש שיש לכם המון מה לכתוב.

ובדיוק כמו שהפגישות הכי טובות שלכם עם חברים הן אלו שבהן לא מפסיקים לדבר ובסוף חייבים ללכת אבל עומדים עוד קצת בדלת וממשיכים לדבר ואומרים ״יו, חייבים לקבוע עוד פעם דחוף, לא הספקנו לדבר על שום דבר״, ככה בדיוק עם הכתיבה.

דווקא כשמרגישים בשיא – עוצרים.

כדי שמחר נוכל להמשיך בדיוק מאותה נקודה.

ושנהנה קצת מכל הדבר הזה.

אחרי הכל, בשביל זה התיישבנו לכתוב, לא?

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

תודה על הרשמתך

למה שלא תקראו עוד משהו?

איך להיות מאושר

אני רוצה לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע על רענן שקד. לדעתי אפילו הוא לא זוכר את זה – אם כי במקרה שלו זה לא מאוד מפתיע, האיש לא זוכר שהסתמסנו לפני חמש דקות – אבל זה סיפור שאני נזכר בו לפחות אחת בשבוע.

ובשביל לספר לכם את הסיפור הזה כמו שצריך, אנחנו נצטרך לצלול אל אחד הרגעים האפלים ביותר בחיים שלי.

רגע לפני שנצלול, אתם צריכים להבין משהו על רענן ועלי: כל החיים המקצועיים והאישיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם לא הייתי פוגש אותו בגיל 22. הייתי שנייה אחרי הצבא, ״7 ימים״ היה הר האוורסט של העיתונות והאיש, שהיה גם כוכב בהתהוות וגם סגן עורך ״7 ימים״, הסכים לקבוע איתי פגישה.

ואז, כמובן, שכח לגמרי שקבע איתי.

18 שנה אחר כך, אנחנו נקרא לזה עוד יום רביעי במשרד.

קרא עוד »

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

15.3.

התאריך הזה עושה לי צמרמורת זו השנה הרביעית ברציפות.

כן, אני יודע, עברו ארבע שנים מאז הקורונה.

כן, אני יודע, הטראומה הלאומית הנוכחית גורמת לה להיראות כמו משחק ילדים וחלום רחוק ומתוק.

ובכל זאת, ולמרות שלפי התקנון מותר לי להתקרבן עד שבע שנות עסקים מיום המקרה, אני רוצה לעשות לטראומה מהקורונה את הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה לה: אני רוצה להיפרד ממנה.

לא תכננתי לעשות את זה. למעשה, ביורצייט החגיגי הזה אני מודה שקצת תכננתי לנבור לתוך הפצע ולהחיות את הטראומה. כדי לעשות את זה חזרתי אחורה אל היומנים ואל הטקסטים מהתקופה ההיא רק כדי לגלות שכל מה שסיפרתי לעצמי היה – ואני אתנסח כאן מאוד בעדינות – ממש לא נכון.

ולמעשה הוא די היה ההפך המוחלט.

זה הפתיע אותי לא פחות משזה הפתיע אתכם.

קרא עוד »

איך דואר זבל שינה לי את החיים

החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.

בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.

לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.

ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.

קרא עוד »

התעייפתי

החודש יהיה החודש הקלנדרי האחרון שבו אני אהיה בחור צעיר בשנות השלושים לחיי.

בחודש הבא, אם ירצה השם, אני מחליף קידומת, ואני אהיה קשיש בשנות הארבעים לחיי.

לכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שבגילי המופלג סוף סוף מותר לי להשתמש בו – שדווקא החודש הייתה לי התגלות של ממש.

ולכן אולי זה אך הולם – ביטוי שאני מרגיש שאני יכול להשתמש בו שוב בגלל שבגילי המופלג אני לא זוכר מה הביטוי שהשמשתי בו לפני חצי דקה – ואף סימבולי שזה קרה לי דווקא בהתעסקות עם קרן הפנסיה שלי.

קרא עוד »

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

כל כך הרבה פעמים שואלים אותי איך הכרתי את רותם ואיך נהיינו זוג, והאמת היא שהתשובה מאוד פשוטה ומורכבת משתי מילים בלבד: כתבתי אותה.

ואני יודע שזה נשמע מוזר וקצת מקריפ, אבל זו האמת. את רותם כתבתי.

ולכבוד יום הולדתה ה-45 שיחול מחר הנה הסיפור המלא שכולל משאלה, מכשפה, ספר ישן, מסר מהיקום וד״ש מהמאה השלישית. ומעשה שהיה כך היה.

קרא עוד »

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

לא לכל אדם יש הזדמנות ללמוד צניעות.

ולא לכל אדם יש הזדמנות שהמורה שלו יהיה רונאלדיניו.

וכן, אם אתם תוהים, זה לגמרי היה שיעור פרטי.

ומעשה שהיה כך היה.

השנה היא 2006. שנה קודם לכן הפכתי, במהלך שאני מתקשה להסביר איך הוא קרה והיה מורכב מכל כך הרבה תתי מהלכים ממוזלים שקרו בבת אחת, לאחד מפרשני הספורט הבכירים של ידיעות אחרונות. הייתי משוחרר טרי מהצבא וכתבתי את אחד משני טורי הפרשנות של המשחק המרכזי של ליגת העל, ובואו נתנסח בעדינות שזה לא גרם לי להיות מאוד צנוע.

אפשר גם להתנסח לא בעדינות, כמובן, ולהגיד שבאותה תקופה הייתי חתיכת אסהול שהשתן עלה לו לראש.

קרא עוד »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

כתבות נוספות מהבלוג...

איך להיות מאושר

היי שלום, קורונה, ותודה על השיעור

איך דואר זבל שינה לי את החיים

התעייפתי

כוחה של כתיבה (ואיך רותם ואני נפגשנו)

השיעור שלמדתי ממסי ורונאלדיניו

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...​

עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים

תודה על הרשמתך