עצה לסופרים צעירים: רק אל תכתבו רב מכר

עומר ברק שולחן עבודה

הייתי על פסגת האולימפוס כשהודיעו לי שהספר שלי הוא ספר הפרוזה הנמכר ביותר של תשע״ז.
זו לא מטאפורה, אגב, או ניסיון להתחכם. באמת הייתי על פסגת האולימפוס האמיתי לגמרי, טרשים והכל, כשקיבלתי את הוואטסאפ הזה, מסוג הרגעים ההזויים שהחיים מספקים לך ושאם הייתי מכניס אותם לספר הייתי נפסל על חוסר אמינות משווע

ניזולטר יולי

אני יודע בדיוק מה אתם חושבים עכשיו: איזה מזל שאתה כאן, עומר, אחרת לא היינו שמים לב שכבר יולי.
או יום שלישי.
או עדיין 2020.
ואתם לא לבד.
גם אני כבר לא מצליח לעקוב. למעשה, כל פעם שאני שם את הילדים בגן אני קצת בהלם שהוא עדיין פתוח.

רשות המיסים שלום, מדבר עומר

תסתכלו לי בעיניים. לא כאיזו קלישאה שחוקה ומעצבנת, אלא תסתכלו טוב מתחת לעיניים. רואים את הפסים השחורים שכבר נראים כמו צלקת וגם התאורה הטובה ביותר לא מצליחה להסתיר? זה בגלל שלא עצמתי עין כבר ארבעה חודשים. כן, לפעמים נרדמתי. לרוב על המקלדת. למעשה, אם יום אחד ישאלו אותי ״מה למדת בקורונה?״, אני אענה: להירדם על שולחן. פעם לא הייתי מסוגל.

אז איך באמת עושים כסף מספרים?

איך לחיות כמעט בחינם, סקוט פ פיצג׳רלד

מדי פעם בחצי שעה – ולפעמים גם פחות – שואלים אותי ״אז תגיד, עומר, את האמת עכשיו. יש כסף בספרים?״.
ובניגוד לכל הפעמים שאני אומר ששואלים אותי ובפועל סתם ממציא את זה, במקרה הזה זה באמת נכון. והלוואי…

איך להפוך לכותב טוב יותר בלחיצת כפתור אחת?

הנה דבר שלא סיפרתי לאף אחד אף פעם והגיע הזמן להודות בו בפומבי: אני לא לוחץ על סייב. או שמור. או שמירה בשם. או איזשהו כפתור שאמור לבקש מהמחשב לשמור את הקובץ שלי עליו. כן, אפילו אם זה תסריט. כן, אפילו אם זה ספר…

אז איך באמת כותבים רב מכר?

"אני נותן לך עצה ידידותית״, הוא אמר לי מהקצה השני של הטלפון. ״תגנוז את מה שכתבת ותעשה בדיוק מה שאני אומר לך״. שמונה דקות לתוך השיחה, ועדיין הייתי בשוק שאנחנו בכלל מדברים…

בואו נדבר על חרדה כלכלית

במשך 11 שנה ישבתי אצל הפסיכולוגית שלי בכל שבוע בגלל שתי מילים בלבד: חרדה כלכלית. כן, 11 שנה. כן, כל שבוע. וכן, יש מצב שבקרוב אני אחזור. וכן, זה אני שסירבתי לסיים את הטיפול. אבל זו לא הנקודה עכשיו…

היום היה צריך להיות שבוע הספר

מבין כל הדברים שהקורונה לקחה לי: הצילומים של הסדרה שלי, הצילומים של הסרט שלי, ההרצאות, הסדנאות והרשימה עוד די ארוכה, שבוע הספר, למרות היותו אירוע וולנטרי לחלוטין, כואב לי יותר מכולם…

הספר שלימד אותי להיות יהודי

די בטוח שהייתי האדם היחיד על המטוס שהיה שמח כשהטייס הודיע שהנחיתה תתעכב קצת בגלל גל קור קיצוני ברמתו בפריז. הימים הם ימי סוף מרץ. תחזית מזג האויר שבדקתי רק יומיים לפני בישרה על מזג אוויר נעים למדי שיעמוד רוב שעות היום על מספר מעלות דו ספרתי בלתי מזיק בעליל…

הספר שלימד אותי שהחוק היחיד הוא שאין חוקים

בניגוד להרבה ספרים אחרים, את ״פוליטיקה״ באמת גיליתי בשבוע הספר. ובניגוד להרבה ספרים אחרים שמבטיחים גדולות ונצורות על העטיפה ואף פעם לא מקיימים, ״פוליטיקה״ הוא ספר שלגמרי עומד בהבטחה שלו לקוראיו: הוא באמת חצוף. הוא באמת נועז. והוא באמת איננו ספר על פוליטיקה…