1. אני לא יודע מה אתם רואים פה בתמונה, אבל אני רואה פה בן אדם שמן.
2. אני מסתכל על הסנטר הכפול שליווה אותי כמעט כל חיי ועל החולצות השחורות שהתחלתי ללבוש בגיל כבר לא זוכר איזה ומאז הן כמעט כל מה שיש לי בארון ועל הניסיון להסוות את הבטן עם חולצה מכופתרת וג׳ינס צמודים מדי באזור הבטן, שממילא אני מכניס אותה מהרגע שאני עולה על הבמה ועד שאני יורד.
3. ובגלל שאת ההרצאה אני זוכר בעל פה, הדבר היחיד שמעסיק אותי מהרגע שאני מתלבש ועד הרגע שאני נכנס לאוטו בדרך חזרה הביתה היא האם הם שמו לב שאני שמן.
4. המשקל האמיתי שלי הוא בכלל לא העניין. להיות שמן זה קודם כל בראש. להיות שמן זה להחזיק במחשבות כל היום את הבטן שלך. להיות שמן זה חתיכת מאבק יומיומי בעצמך, כל יום מחדש.
הלוואי שהשמנות יגמרו אותה. יעל פוליאקוב במשפט מתוך המונולוג החולה שלה
5. להגיד לכם את האמת? יעל פוליאקוב לא הכאיבה לי אפילו קצת. זה כמו – ואתם יודעים מה? אולי לא כמו – לראות אישה לא בריאה בנפשה צורחת ״פרות״ ו״אבובים״ ועוד מילים רנדומליות תוך כדי שהיא יורקת לכל עבר. זה כל כך חולה וכל כך גרוטסקי עם העיניים המטורפות האלה עד שאתה אומר ״שיהיה לך בהצלחה באשפוז, אהובה אחת״. האם העליהום עליה מוצדק? בהחלט, והלוואי שסוף סוף יסגרו לאישה הוולגרית הזאת את המיקרופון.
6. אבל יעל פוליאקוב, תסמכו עלי בעניין הזה, אינה הבעיה של אף ילדה בת 15. לילדה הזאת יש בעיות הרבה יותר גדולות.
7. אתמול הלכתי לעשות אקו לב. באקו לב מורידים חולצה. אני שונא להוריד חולצה. למעט בבריכה אצלי בבית, אני אף פעם לא מוריד חולצה. לא בבית. בטח לא בחוץ. אם אי פעם תראו תמונה שלי בלי חולצה תדעו שזה AI על בטוח. כשהייתי בן 13 הורדתי חולצה בים וכמה ילדים מהמגבת הסמוכה צחקו עלי שיש לי ציצי של בחורה. וזהו. שם זה נגמר בשבילי. ובכל פעם שאני מוריד חולצה, אני עדיין שומע אותם צוחקים אצלי בראש. אבל רגע, אקו לב.
8. בקיצור, אתמול עשיתי אקו לב. רגע לפני שנשכבתי על המיטה הטכנאית סקרה אותי מלמטה למעלה ואמרה ״לא יזיק לך אם תעשה יותר ספורט״. זהו. עלבון קטן ולא צפוי. חץ רעיל לתוך הלב. אחד מתוך עשרות שאדם שמן מקבל ביום.
9. אולי עכשיו תגידו ״נתנה לך המלצה רפואית, מה אתה רוצה?״, אז א. זה לא תפקידה. היא טכנאית, לא רופאה. ב. עשר דקות אחר כך היא אמרה ״אה, וואו, אתה דווקא בכושר מעולה. אתה לא נראה״. לא הייתה שום סיבה לדבר על המשקל שלי או על הצורה של הגוף שלי. לא רפואית ולא אחרת. שיחה מיותרת לחלוטין שלא הייתה צריכה להתקיים. אחת מיני רבות.
10. להיות שמן זה להזמין אוכל במסעדה ולשמוע אנשים שופטים אותך. זה אנשים שמסתכלים עליך וחורצים שרזית. שעלית. שהדבר הראשון שהם רואים זה המשקל שלך. זה ספק שלך שלא ראה אותך חודשיים ואומר לך ״מה זה, יא דובון, אכלת את המקרר?״ ואז טופח לך על הבטן. הכל בצחוקים. חה חה חה. יש מאות כאלה בחודש. אנשים ששופטים אותך עם העיניים ומסתכלים עליך מלמטה למעלה ואתה יודע, אתה שומע, שכל מה שעובר להם בראש זה רק אם אתה שמן או רזה יותר מהפעם האחרונה שהתראיתם.
להיות שמן זה לא כיף. תגידו לי בסרטונים שאני מהממת כמו שאני, וזה לא ממש יעזור. אני לא מרגיש מהממת בשום שלב. אני לא אוהב להיות שמן. אין כמעט פעם שאני לא מרגיש אשם על משהו שאני אוכל
11. יעל פוליאקוב? הצחקתם אותי, סליחה. יעל פוליאקוב היא אישה חולה בחברה חולה מאוד. יעל פוליאקוב אינה הבעיה שלנו. זאת אומרת, היא כן, אבל היא רק הסימפטום. ובסימפטום הזה צריך לטפל מהשורש.
12. תהרגו אותי, ואני בטוח שיש נשים שזה מעצים אותן ושכל אחת תעשה מה שהיא רוצה, אבל אני לא אוהב את תגובת הנגד שהיא שנשים מלאות או מלאות בעיני עצמן מצטלמות בתחתונים וחזיה. אני מבין למה זה קרה וזה בטח עדיף על שיימינג לשמנים ושמנות, אבל גם להצטלם בתחתונים וחזייה זה עדיין להתעסק במשקל של עצמך. זה עדיין להפוך אותו לאישיו.
13. והכי גרוע: זה לשקר לעצמך.
14. להיות שמן זה לא כיף. תגידו לי בסרטונים שאני מהממת כמו שאני, וזה לא ממש יעזור. אני לא מרגיש מהממת בשום שלב. אני לא אוהב להיות שמן. אין כמעט פעם שאני לא מרגיש אשם על משהו שאני אוכל. לנסות לגרום למישהו או מישהי להרגיש מהממת בכוח זה אולי נראה אצילי, אבל זו אותה בריונות. שכל אחד יצטלם באיך ובמה שהוא והיא רוצים ובמה שעושה לו או לה טוב.
15. אני פה בסך הכל כדי להגיד שגם אם אתם לא מרגישים מהממות, זה גם בסדר גמור. ואני פה בסך הכל כדי להגיד שלהיות שמן זה לפעמים די מבאס, וזו בעיקר חוויה מורכבת. יש ימים שקל יותר לאהוב את הגוף. יש ימים שפחות. זה בסדר גמור גם אם לא בא לכם להצטלם בתחתונים וחזייה, זה כל מה שאני אומר. והלוואי ויתחילו לדבר באמת על איך זה להיות אדם שמן בעולם, ובארץ הזאת במיוחד.
16. אתם יודעים מי בא לי באמת שיחטוף? אסי עזר. אני יודע, האיש טפלון וכלום לא יגע בו, ואני אתן לו את הספק שהוא פשוט ישב שם והיה בהלם ולא ידע להגיב, אבל הרגע הזה שבו הוא מנסה שלא ובכל זאת מתפקע מצחוק, זה גרוע יותר מכל מה שיעל פוליאקוב אמרה ועוד תגיד. האיש שעשה קריירה מלהיות רגיש יודע שעל שמנים מותר.
17. וכבר אמרתי, ואני אגיד שוב לאסי. זה היה ילד אחד שצעק לי שיש לי ציצי של בחורה כשהורדתי חולצה אז בים. אבל כשאני מוריד חולצה היום במקלחת מול המראה אני לא שומע אותו, אסי. אני שומע את החמישה האחרים שצחקו.
18. ולסיום אני אגיד: הציקו לי וקראו לי שמן מכיתה א׳ ועד כיתה ח׳. מה קרה בכיתה ח׳? פתאום קלטתי שהילדים האלה, שצוחקים עלי? אז אני גבוה מהם בשלושה ראשים וגדול מהם ב-40 קילו. ומה אתם יודעים, הפיזיקה ניצחה. ומאז הם לא העזו להתעסק איתי יותר.
19. וזה מה שבאמת בא לי שיקרה. בחיי. שאסי ויעל יקלטו שהם התעסקו עם אנשים גדולים מהם, בכל דרך אפשרית, מטפורית וגם פיזית לגמרי. שתבוא יעל פוליאקוב ותתכבד ותעמוד פנים אל פנים אל מול הפרות עם האבובים, ותקלוט שהן – זה בלי כוונה, זה פשוט הביטוי – יכולות לאכול אותה לארוחת בוקר ובלי מלח. עם תחתונים וחזייה, בלי תחתונים וחזייה, יש איזושהי שרשרת מזון טבעית. שתפחד קצת, לא יזיק לה. פחד בריא הוא באמת מה שיעל פוליאקוב צריכה כרגע, ומה שהיה עוצר את ההשתוללות הזו הרבה יותר מוקדם.
20. אני יודע שזה בדיוק מה שיקרה, אבל הלוואי שהדיון הזה לא יגמר ביעל פוליאקוב. הלוואי והוא יגלוש גם לאסי עזר שיצא אפס, והלוואי וכל אחד ישב עם עצמו ויחשוב כמה זמן הוא מעביר בלחשוב על משקל של אחרים. וכשננהל את הדיון הזה, נדע שאנחנו בדרך להיות חברה בריאה יותר. עד אז, ועם כל הכבוד לה, יעל פוליאקוב היא באמת הבעיה הכי קטנה שלנו.
