האם אתה מאמין?

״אני צריך שתבוא לאסוף את הספרים מהמחסן״, הוא שלח לי הודעה לאקונית ושלח לי תמונה של אלף עותקים של ״חף משפע״ ששוכבים אצלו. 

המשמעות מאחורי ההודעה הפשוטה הזאת היא אחת: הסיפור של הספר שלך נגמר. החנויות לא רוצות אותו יותר כי הלקוחות לא מבקשים אותו יותר. כל מי שאמר לך שאתה לא סופר ולא תהיה סופר צדק במאה אחוז, ואני מקווה שיש לך מחסן מספיק גדול כדי להכיל את הבושה ואת הכשלון ואת החלומות שלך.

אוקיי, החלק האחרון טיפה מוגזם, אבל אתם מבינים את הכוונה.

אוקיי, אתם יודעים מה? כל החלק הזה הוא רק מה שרץ אצלי בראש, וזו בכלל לא האמת.

האמת היא שמה שקרה זה שהספר עף בחנויות ברגע שהוא יצא. הוא התפוצץ. מה שקרה זה שהוא מכר כל כך הרבה שאותו אחד ששלח לי הודעה לאקונית התקשר בהתרגשות ואמר שחייבים להיכנס להדפסה נוספת עכשיו ומיד כי תוך שבועיים יגמרו כל אלפי העותקים. בגלל שבדפוס המחיר משתנה מאוד אם מדפיסים חמש מאות או אלף או אלפיים או חמשת אלפים עותקים וזה ממש הבדל של עשרות אלפי שקלים, התייעצתי איתו והוא חרץ: ״לך על הכמות המקסימלית. הספר עף״.

אז הלכתי.

והספר באמת עף.

ואני הייתי בעננים, וקצת שכחתי איפה אני גר ואיך נראית המציאות בחמש השנים האחרונות, וזה בסדר, כי קיבלתי אחלה תזכורת, כי אז התחילה המלחמה עם איראן. 

וחנויות הספרים נסגרו.

ושבוע הספר בוטל.

ואחרי שבועיים או שנתיים או לא זוכר כמה זמן המלחמה הזאת נמשכה, הודיעו על חזרה מלאה לשגרה. ולמרות שאני יכול להאשים מלא אנשים בשרשרת, אני בוחר לקחת את האחריות, כי מה שקרה באמת זה שאני לא חזרתי מהמלחמה הזאת. 

אני צללתי לדכאון. 

לא היה לי כוח יותר לקדם ברשתות. לא היה לי כוח לעשות עוד סבבי חנויות. הברזתי משבוע הספר המחודש אחרי ששבוע הספר הקודם בוטל. ביטלתי הרצאות. את אלו שהיה מסובך מדי לבטל ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי ולא ממש הצלחתי. ובין לבין הייתי בעיקר מבולבל מאוד ואבוד מאוד. 

ואולי זה קשור ואולי זה לא, אבל מהרגע שהמלחמה הסתיימה המספרים של הספר צללו ביחד איתי, וקשה להגיד שמישהו משנינו חזר לעצמו מאז. 

ואז ההודעה הזאת אתמול.

המחסן לא מוכן יותר לאחסן את הספר שלך. 

החלום שלך נגמר, ומחכה לך על משטח קרטון ענק שתבוא לאסוף אותו.