תעצרו הכל! עכשיו! (כן,זה טיפ אדיר לכתיבה)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

 לפני שבוע התחלתי לעבוד על הספר השלישי שלי.

אני יודע בדיוק מה אתם חושבים עכשיו: ״עומר, מה ספר שלישי? לא הרגע סיפרת לנו שהשני הסתיים והוא יוצא בינואר וכולנו עומדים עם כרטיסי אשראי שלופים ומחכים שתכריז על מכירה מוקדמת?״.

ואתם צודקים לגמרי.

ואני מבטיח שמיד אני לוקח את כספכם.

אבל זו לא הנקודה עכשיו.

הנקודה היא שהיה לי יום כתיבה נהדר.

מה נהדר, מדהים.

זה היה מסוג ימי הכתיבה האלה שהכל סוף סוף מסתדר: הקפה היה טעים, החלב נשפך מסביב לקפה כי אני לעולם לא אצליח להבין איך מוזגים מקנקני המתכת הקטנים והארורים האלה, והמילים פשוט זרמו ממני היום.

והן היו טובות.

וממש הרגשתי איך אני מתחמם.

ואז רותח.

למעשה, הרגשתי כאילו אני יכול לכתוב היום את כל הספר במכה אחת.

ובנקודה הזו בדיוק עצרתי.

וסגרתי את המחשב.

וזה הדבר שאף אחד לא אמר לי ולמדתי לבד: כתיבה, לפני הכל, היא עניין של מומנטום. ואם אני עוצר בנקודה שבה הכל נתקע אז מחר אני אתחיל בנקודה שבה הכל תקוע. ובמקום לכתוב, אני אבהה במסך ואחשוב איך, לכל הרוחות, אני יוצא מזה.

כי הנה אחד השיעורים שעשרים שנה של כתיבה לימדו אותי: לעצור כשאתה חם זה אחד הדברים הכי טובים שכותב יכול לעשות למען עצמו.

ואני יודע, זה מנוגד לכל היגיון בסיסי, כי מי האדיוט שיעצור כשהמוזה סוף סוף שורה עליו והמילים נשפכות ממנו מהר יותר מהחלב והוא יודע היטב כמה הימים האלה נדירים?

ובכן, אני.

ואחרי הטקסט הזה, אני מקווה שגם אתם.

כי עד שלמדתי את השיעור הכה חשוב הזה הייתי עוצר בנקודה שבה אפשר לעצור. כלומר, בנקודה שבה אין יותר מילים. בנקודה שבה הכל נתקע. והייתי מסיים את יום הכתיבה שלי עם הרגשה מחורבנת, כי מי יכול להרגיש טוב כשהוא טורק את המחשב מרוקן ממילים וחושב לעצמו שאולי מחר יבוא לו הפתרון.

וזה הדבר שאף אחד לא אמר לי ולמדתי לבד: שכתיבה, לפני הכל, היא עניין של מומנטום.

ואם אני עוצר בנקודה שבה הכל נתקע אז מחר אני אתחיל בנקודה שבה הכל תקוע. ובמקום לכתוב, אני אבהה במסך ואחשוב איך, לכל הרוחות, אני יוצא מזה.

ושאולי כתבתי כבר את כל מה שיש לי לכתוב, ושהרעיון הזה גרוע ואתם מכירים את המשך הלופ בעצמכם. כנראה שחשבתם אותו שלוש פעמים רק השבוע.

במקום זה, סיימתי כשאני רותח.

וכשיש לי עוד המון מילים לכתוב.

ועם ההרגשה שאני לא יכול לחכות כבר למחר ולרגע שאתנפל שוב על המחשב.

ובגלל זה בדיוק גם מחר יהיה לי יום כתיבה מוצלח.

ואני מקווה שגם מחר יהיה לי מספיק שכל – כי לפעמים קשה להיכנע לפיתוי – לעצור בדיוק כשאני מרגיש שהאצבעות שלי זזות מהר יותר מהמחשבה שלי, ואכתוב לעצמי כמה הערות בקובץ הטיוטות לקראת יום הכתיבה של מחר ואתיישב מול המחשב בידיעה ברורה שיש לי המון מה לכתוב.

ותנו לי להגיד לכם שכשעובדים על קובץ של 60,000 מילים כדאי מאוד להרגיש שיש לכם המון מה לכתוב.

ובדיוק כמו שהפגישות הכי טובות שלכם עם חברים הן אלו שבהן לא מפסיקים לדבר ובסוף חייבים ללכת אבל עומדים עוד קצת בדלת וממשיכים לדבר ואומרים ״יו, חייבים לקבוע עוד פעם דחוף, לא הספקנו לדבר על שום דבר״, ככה בדיוק עם הכתיבה.

דווקא כשמרגישים בשיא – עוצרים.

כדי שמחר נוכל להמשיך בדיוק מאותה נקודה.

ושנהנה קצת מכל הדבר הזה.

אחרי הכל, בשביל זה התיישבנו לכתוב, לא?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

למה שלא תקראו עוד משהו?

כשזה יקרה, תדעו שהפכתם לכותבים אמיתיים

״רק אל תבנה על הצלחה, בסדר?״, הוא לקח עוד שלוק מהקפה שלו והשפיל את העיניים לרצפה.הוא ואני מכירים מילדות, והוא אחד האנשים הכי קרובים אלי גם היום. הוא שאל איך הולך עם ״כולם לחייך״, ואמרתי לו בהתרגשות שהוא יוצא עוד שלושה שבועות.ואז הוא אמר לי את המשפט שלמעלה.ולצערי הרב, כאילו לא למדתי כלום בקריריה שלי, שאלתי אותו למה הוא חושב ככה.הוא מיד הסביר שהוא לטובתי. שהוא רק לא רוצה שיישבר לי הלב. שאף אחד כבר לא קורא. לא הוא ולא כל מי שהוא מכיר. כולם בנטפליקס. ספר זה משהו פרה היסטורי.וגם בוא, כן? זה לא שאתה עמוס עוז. אפילו לא קרוב.ידעתי שהקול הזה יגיע.

קרא עוד »

זהו, אני פורש!

גבירותי ורבותי, עיתונאים, עיתונאיות, אנשי טלוויזיה ומדיה חדשה,

אני פורש מכתיבה.

ההודעה החלה לחלחל בי היום בשמונה בבוקר, עת הלכתי לבית הקפה השכונתי שלי ואמרתי לעצמי ״זהו, היום אני מתקדם בפרק הארור שאני תקוע בו כבר שלושה שבועות. היום זה נגמר!״.

קראתי אותו.

וקראתי אותו שוב.

וישבתי המון זמן – לפחות ארבעים דקות! – מול הטקסט הזה. ניסיתי למחוק, לנסח מחדש, לכתוב שוב, להחליף ספר. כלום. ביקשתי מהמלצר עוד קפה, הפעם חזק יותר, בהיתי במסך והבנתי: איבדתי את זה.

ואולי מעולם לא היה לי את זה.

קרא עוד »

מתי צרחת במדבר בפעם האחרונה?

בסוף השבוע האחרון הייתי במדבר וניסיתי לצרוח.

ולא, לא מהסיבות שאתם חושבים.

קודם כל, לשאלה שמטרידה אתכם ודאי יותר מכל: ״עומר, מה נפש עדינה כמוך שלא סובלת חום וחול עשתה במדבר?״.

ובכן, נסעתי לצום מיצים.

״תמצמץ פעמיים אם חטפו אותך. טלפון אחד לרווחה ויבואו לחלץ אותך״.

אז לא, אין צורך. למעשה – וזה בוודאי יפתיע לא מעט מכם – אני ממש יזמתי את הנסיעה הזו. כבר כמה חודשים טובים שאני חם על שינוי תזונה מאסיבי לגופי המתבגר, וכשהגיעה ההזדמנות זינקתי לאוטו ושרתי ״היי, דרומה״ ואפילו לא סובבתי את ההגה כשהגישו מיץ עשב חיטה והציגו אותו כארוחת צהריים.

ואז ביקשו ממני לצעוק.

קרא עוד »

אתם חייבים לתת לזה ליפול

הפעם הראשונה שבה עליתי על מטוס הייתה בשנת 1996, והייתה לי מטרה אחת בלבד בראש: חנות הספרים בארנס אנד נובל.

מי שהייתה אחראית לטירוף הספרותי שהתחולל אצלי בראש הייתה שירה, בת הדודה מדרגה אין לי מושג איזו שלי, שגרה בארצות הברית ועד לפני שנה בכלל לא הכרנו, אבל ביקור בזק שלה בישראל וביקור נימוסין קצר מצד המשפחה שלי הוביל לידיעה שיש לה אימייל, ולשנינו זה הספיק כדי שיתהפך לנו העולם.

קרא עוד »

האיש בן ה-84 שהפך אותי לסופר (ועכשיו, כנראה, יהפוך גם אתכם)

"כל החיים חלמתי לכתוב״, הוא אמר בביישנות ושיחק עם הכפתורים בחולצתו המשובצת. ״אבל איכשהו לא הגעתי לזה עד עכשיו״

הוא היה התלמיד המבוגר הראשון שלי. הייתי בן 26, אולי אפילו פחות, ועשיתי סדנאות כתיבה במרתף של ההורים שלי. הוא היה רחוק מאוד מקבוצת הגיל המקובלת בסדנאות האלה, ובכל זאת הוא סידר את שערו הלבן והתיישב וכשהתבקש להציג את עצמו הוא פתח את הפה, דמע קצת ובקול מאוד סדוק אמר: ״קוראים לי מוטי ואני חולם לכתוב ספר כבר יותר מחמישים שנה. וכל הזמן אמרתי לעצמי שעכשיו זה לא הזמן ועוד מעט ובוקר אחד לא שמתי לב ונהייתי בן 84״.

קרא עוד »

זה הדבר הכי קשה שעשיתי בקריירה שלי (הפרק שמעולם לא קראתם ב"לחוץ חתונה")

״אתה יודע״, היא לקחה עוד שלוק מהקפה שלה והסתכלה שוב על צרור הדפים שמולה. ״אם אני מדלגת מפרק 9 ישר ל-11, אני לא מרגישה שחסר לי משהו״.

הייתי אומר שבאותו רגע השמיים נפלו עלי, אבל ישבנו בקומה השנייה של הארקפה בשוסטר והתקרה שם גם ככה נמוכה, אז התיאור הדרמטי הזה פחות מתאים כאן.

אבל שתדעו לכם שאם שרי שביט, העורכת של ״לחוץ חתונה״ ואני היינו יושבים תחת כיפת השמיים, הם היו נופלים עלי באותו רגע ממש.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים