״תשתחרר קצת, תהנה״, מירפק אותי חבר טוב שהיה שם.
״אני לא יודע מה לעשות״, עניתי לו.
״תעשה מה שעושים בקריוקי״, הוא אמר.
״אף פעם לא הייתי בקריוקי״, השבתי לו.
זה נכון שעברו בסך הכל שבועיים, אבל את המבט שלו אני לא אשכח עד סוף ימי. ״אחי״, הוא הסתכל עלי בהלם מוחלט, ״איך יכול להיות שאף פעם לא היית בקריוקי?״.
2. דברים שאף פעם לא הייתי בהם: קריוקי, מסיבת טבע, מסיבת לא טבע, בר אקטיבי, בר פסיבי, סקי בננה, טיול אחרי צבא, פסיכומטרי, ערב סטודנטים, ערב ביליארד, ערב פוקר, צניחה חופשית, באנג׳י, פסטיבל כלשהו ויש עוד, אם תתעקשו.
3. איפה הייתי? בעבודה. וזה כל מה שעשיתי בחיים.
4. השבוע ממש מלאו שלושים שנה לצ׳ק הראשון שקיבלתי על כתיבה. הייתי בן 11, התקבלתי לעבוד בידיעות אחרונות, סיפרתי את הסיפור הזה כבר אלף פעם ואתם מוזמנים לבוא לשמוע אותו בהרצאה של חף משפע, ומאז, כבר שלושים שנה, אני מתפרנס מכתיבה. בגיל 11 נכנסתי בשערי הבניין המיתולוגי של ידיעות אחרונות בתל אביב עם חלום ענק, ושלושים שנה אני חושב שאפשר להגיד בוודאות די גדולה שהוא התגשם. שלושים שנה, יא אללה. אני בן 41. איך יכול להיות שאני עובד שלושים שנה באותו המקצוע?
אפילו על הדייטים שלי כתבתי בעיתון. צילום מתוך הכתבה ״לב אמיץ״
5. כשהייתי בן 21 וחצי נפגשתי לקפה עם דנה ספקטור. הערצתי אותה אז, אני מעריץ אותה היום, והיא הייתה הראשונה שפניתי אליה. ביקשתי ממנה לקרוא כתבות שלי. היא אמרה שהמון פונים אליה ושאם היא תאהב היא תחזור אלי ואם לא אז לא להיעלב. יומיים אחר כך היא קבעה איתי פגישה, ואמרה לי ״אתה מתאים לנו״. שאלתי אותה ״מי זה לנו?״, והיא ענתה לי ״7 ימים״. הלסת נפלה לי. התחננתי שתקבל אותי. והיא הסתכלה עלי בעיניים הטובות והחכמות שלה ואמרה לי: ״אתה יודע, אני יכולה לקבל אותך גם כשתהיה בן 25״.
״למה שתעשי לי דבר כזה?״, כל כך נעלבתי.
״אתה לא רוצה לחיות קצת?״, היא שאלה אותי. ״עוד לא השתחררת אפילו״.
״דנה״, אמרתי לה, להוט להתקבל, ולא הבנתי מה היא רוצה ממני. ״אלה בדיוק החיים שאני רוצה״.
6. רשימה חלקית מאוד של ההישגים שלי מאז: הכתב הצעיר בהיסטוריה של בלייזר, הכתב הצעיר בהיסטוריה של 7 ימים, בעל הטור הצעיר בהיסטוריה של המוסף לשבת, הסופר הצעיר ביותר במצעד העשור.
7. ובכל זאת ישבתי במסיבת הקריוקי והייתי האדם הכי זקן בחדר.
8. באחת השיחות שהתקיימו כשהם לא שרו ישבו כמה חבר׳ה ואני ונזכרו בערגה במסיבות שיצאו אליהן פעם. אחר כך השוו טיולים מטורפים אחרי צבא. ואני ישבתי שם, ולא היה לי מה להגיד. החיים שלי נראים היום בול כמו שהם נראו לפני עשרים שנה, פלוס מינוס העובדה שאז לא היו לי ילדים והיום יש לי. כל כך מיהרתי להגיע להכל לפני כולם, ועבדתי ועבדתי ועבדתי עוד וזה כל מה שעשיתי במשך כל חיי הבוגרים, וסוף סוף, בגיל 41 ושני שליש, הבנתי מה דנה ניסתה להגיד לי אז, בקפה ההוא.
9. כבר כמה שנים, מאז שרותם ואני ביחד ואני שומע על הטיול האגדי והמטורף שהיא עשתה לדרום אמריקה אחרי הצבא, אני מקנא שלא עשיתי אחד כזה משלי. זו הייתה בחירה מודעת. אחרי הצבא הציעו לי להשתלב בעיתון תל אביב, בתקופה שמקומונים עוד היו מקפצה מאוד ברורה הלאה, ושלושה חודשים אחר כך כבר משכו אותי ל-7 ימים ובלייזר. אני ממש זוכר שאמרתי לעצמי שאני אחסוך כסף ומתישהו אני גם אטוס והעבודה תחכה. תיראו מופתעים שמתישהו אף פעם לא הגיע.
10. בסוף טסתי להודו. על חשבון ידיעות. גם לארצות הברית (פעמיים), לונדון, איטליה, רוסיה, ועוד המון יעדים אחרים. אני לא מתלונן לרגע. ראיתי עולם ועשיתי כתבות מדהימות. אבל זה לא סותר את זה שהפעם הראשונה שטסתי לחו״ל בלי לעבוד בכלל הייתה בגיל 29, ועד היום כשאני עושה את זה אני מרגיש מוזר. אני לא יודע לטוס בלי לעבוד. אני לא יודע לחיות בלי לעבוד. אני לא יודע איך חיים בלי זה.
11. כבר כמה זמן שרותם חושדת שיש לי חרדה חברתית, וכבר כמה זמן שאני מרגיע אותה שאין לי. ואחרי מסיבת הקריוקי היא אמרה לי ״אני חושבת שזו לא חרדה חברתית. אני חושבת שאתה פשוט לא יודע מה עושים במקום שבו אתה צריך סתם להנות״. דינג דינג דינג. ונשאלת השאלה: אוקיי, ומה עושים עם זה עכשיו?
12. אני לא יכול להיות שוב בן עשרים. אני לא יכול לטוס לטיול אחרי צבא. כאילו, טכנית אני יכול לעזוב הכל ולטוס להודו, אבל מהיכרותי עם הילדים שלי הם לא יחזיקו יותר משעתיים עד שהם יתקשרו ויגידו לי לחזור, ומהיכרותי עם הודו אני לא אחזיק יותר משעתיים אני אתקשר ואגיד להם שאני חוזר. אני לא יכול לקחת יום חופש בים. אין לי את הדבר הזה שיש רק לצעירים באמת: זמן. הזמן נגמר לי. ואני לא יודע איך משיגים אותו בחזרה.
13. אז מה עכשיו? כי כשחיית יותר מדי ואתה רוצה לעבוד אתה הולך לאוניברסיטה ורוכש מקצוע. אבל מה עושים כשעבדת יותר מדי ואתה פשוט רוצה לחיות? איזה אוניברסיטה מלמדת את זה?
14. בשנים האחרונות, כשהיא הבינה שזו בעיה אמיתית (בעיקר לה, אם להודות על האמת), רותם לקחה אותי כפרויקט פר״ח. בפעם הראשונה היא לקחה אותי לנוח בסיני, ואני כל כך השתגעתי שם שלא דיברנו אחר כך שלושה ימים. מאז היא מנסה קצת כל פעם. שעתיים בריכה, חצי יום בלי לדבר על עבודה בחו״ל, הנה, עומר, יש פה כסא נוח, שב פה ותקרא ספר ופשוט תנסה להנות מזה. אני לא יודע איך עושים את זה.
15. וכמה זה מוזר להגיד שעשרים שנה אחרי השיחה עם דנה, בא לי להגיד לה שאני דווקא רוצה לחיות קצת. אבל עכשיו אני כבר לא יודע איך.
16. אז איך חיים? אין לי מושג. בחיי. אני כבר שלושים שנה עובד בין 14 ל-18 שעות ביום רק כדי שאני לא ארגיש בחסרונם של חיים, והנה בכל זאת הם חסרים לי. כל כך רציתי להגיע לכל מקום לפני כולם, והגעתי, והנה בכל זאת כולם עקפו אותי ונשארתי אחרון עם כישורי חיים שמאפשרים לי לכתוב ספר בעיניים עצומות, אבל אני צריך ללמוד איך לשבת בנחת ולקרוא אחד.
17. אתמול ניגשה אלי מישהי בסדנת כתיבה שהעברתי ואמרה לי ״איך אני מקנאה בך, שתדע. אני בזבזתי את הזמן שלי על שטויות והנה אני בת 50 ועוד לא כתבתי כלום״. וחייכתי ואמרתי תודה, ומה שבאמת רציתי להגיד לה שאני בן 41 וכתבתי שלושה ספרים וסרט וסדרת טלוויזיה ויותר מאלף כתבות ולא הייתה שנייה שלא ניצלתי לטובת העניין, אבל איך אני מקנא בך. שתדעי״.
18. ואולי ככה זה הגיל הזה. אולי ברירת המחדל היא לקנא ולתהות מה היה קורה אם ועל הדרך שלא נלקחה וכבר אי אפשר לצעוד בה. ואולי, יום אחד, אני אמצא את הקול ואת האומץ ואת התעוזה ואת החיות לשיר – ואולי גם להנות – במסיבת קריוקי. מי יודע. זה נחמד לדעת שגם רגע לפני גיל 42, ואחרי שהשגתי כל כך הרבה, עדיין יש לי חלומות.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
