סופרים את השנים

10. לא היינו חברים עד המלחמה. כאילו, היינו מיודדים ובאנו להרצות אחד אצל השנייה מדי פעם וחיבבנו אחד את השנייה מאוד, אבל לא באמת היינו חברים. אבל חודש אחרי המלחמה רוני גלבפיש, שהיא חברה טובה של שנינו, כתבה לי ״תקשיב, אני פותחת לנו קבוצה, אני מנהלת אותן שיחות שאני מנהלת איתך גם עם מאירה ואין לי כוח לכתוב פעמיים״, וככה נולדה הקבוצה ששינתה את חיי. נשמע לכם דרמטי מדי? ובכן, אני סופר.

11. אבל זה לא משנה את העובדה שהקבוצה הזו באמת שינתה את חיי.

12. במאמר מוסגר שני אני אגיד שלפעמים נדמה לי שבקבוצה הזאת יש אדם שלישי כדי שהוא יזכור מה באמת קרה בין השניים האחרים. הצרה היא שגם רוני סופרת, אז עכשיו יש לנו שלוש גרסאות שונות לגמרי לכל אירוע. נמשיך.

13. להיות סופר זה מקצוע קשה. אני לא מדבר על הכתיבה עצמה, שזה דבר קשה אבל אחרת, אני מדבר על העניין הזה שצריך להאמין בעצמך באופן קונסיסטנטי. זה אתה נגד העולם ונגד הסטטיסטיקה ובחמש השנים האחרונות גם נגד המציאות כל יום מחדש. קל ליפול. קל להגיד שזה לא הולך. קל להגיד – כפי שאכן אמרתי לפני יומיים – שדי ונמאס לי ומה בכלל חשבתי לעצמי שהוצאתי ספר חדש ואני פורש וזהו.

14. וכשמגיעים אל התהום הזאת – ושלושתנו מבקרים שם מדי פעם, מי יותר ומי פחות -איזה מזל שיש ארבע ידיים שימשכו אותך החוצה, ינערו את האבק, ישקו אותך במים ויגידו לך ״בוא, ממשיכים במסע. ואתה לא לבד בו״.

15. אתמול התחלתי את המסע של ״חף משפע״ בחנויות. אם לא עשיתם אף פעם סבב חנויות אז איזה כיף לכם, אבל בגדול מדובר בלספר על עצמך ועל הספר שלך ולמה לאנשים כדאי לקנות אותו. כמו בפייסבוק רק מביך יותר, אחד על אחד עם להסתכל לצד השני בעיניים ולקוות שלא מריחים את הסנדוויץ׳ טונה שאכלת בבוקר. זה מסע מאוד בודד, כי ספר הוא דבר בודד וגם סופר מגיע מתוך בדידות ואף פעם לא באמת יודע איך לצאת ממנה, ובגלל זה הייתי בהלם כשמאירה אמרה ״אתה אף פעם לא תצעד לבד, אני באה איתך״.

16. ככה אני זוכר את הרגע הזה. אולי גם הוא לא באמת קרה ככה, אבל זה לא משנה עכשיו

17. מה שמשנה זה שעברו שמונה שנים והנה מצאנו את עצמנו באוטו אחד, נוסעים ל-18 חנויות ספרים ביום, כל אחד עם הספר החדש שלו ביד ועם אותו חלום שאף פעם לא מתיישן.

18. שאלו אתמול גם אותי וגם אותה למה אנחנו עושים את זה. הרי השמות שלנו מוכרים ויש לנו מלא עוקבים בפייסבוק וברור שאנשים יקנו את הספר וברור שהוא יצליח, ואנחנו חברים כל כך טובים (גם)  כי אנחנו יודעים שזה לא באמת עובד ככה. שאנשים שוכחים, שיש להם דברים יותר חשובים לעשות מאשר לרוץ לחנות ולקנות ספר, שהם לא מבינים כמה זה קריטי לעשות את זה בשבועות הראשונים לצאתו ובעיקר שכל ספר הוא סיפור חדש בפני עצמו. זה שאנשים אהבו את הספר הקודם לא אומר שהם יאהבו את הספר הזה. בכל ספר אנחנו מתחילים מלמטה ומנקודת ההתחלה ומטפסים.

19. והדבר שאתה הכי צריך במסע הזה זה חבר. ואני זכיתי בשתיים. שפע.

20. שמונה שנים אחרי שנפגשנו חזרנו לאותו הסניף עם ספרים חדשים ואותן עיניים בורקות, כי אני לא יודע אם חלומות משאירים אותך צעיר, אבל הם בהחלט הופכים את הזמן לחסר משמעות. עבורי זה לא משנה אם עכשיו 2017, 2022 או 2025, החלום נשאר אותו חלום, התשוקה נשארה אותה תשוקה ולכן גם לא אכפת לי לעשות שוב ושוב את אותם הדברים ולעבור מוכר מוכר חנות חנות כאילו הרגע התחלתי לעבוד, כי הספר הוא חדש והחלום הוא ישן וככה זה.

21. אז אתמול הסתובבה איתי אחת החברות הכי טובות שלי בעולם כולו ושמעה אותי מספר על הספר שלי ואמרה לי ״זוז, אתה לא עושה את זה מספיק טוב״ וסיפרה עליו בהתלהבות הרבה יותר גדולה ממני כי זה מה שחברים עושים, ואני ממציא הרבה דברים אבל את מאירה ורוני אני לא ממציא אפילו קצת והן שתי נשים שגם אם הייתי כותב לעצמי חברות לא הייתי מצליח לדייק כל כך.

22. ואיזה מזל שמכל הדברים בעולם, דווקא זה קרה באמת.