״אתה חולה״, היא הסתכלה עלי בדאגה ובדקה לי את המצח.
״אל תדברי שטויות״, אמרתי לה וניסיתי לנשום אוויר כדי להמשיך את המשפט. ״אני לא חולה ולא כלום״.
״יש לך חום״, היא קבעה.
״אין לי כלום״, עניתי.
״אתה צריך לשכב״.
״חשבתי שאני שוכב״.
״מאמי״, היא דיברה לאט. או שאני שמעתי לאט. ״אני יודעת שזה יהיה מוזר לך לשמוע, אבל זה קרה: אתה חולה״.
2. אני לא חולה. כאילו, עכשיו ספציפית כן, אבל באופן כללי, בגדול, אני לא חולה אף פעם. לא שיש לי משהו נגד לחלות, אני מכבד את כל החולים באשר הם, אבל זה פשוט דבר שאני, מסיבותי האישיות, בחרתי שלא לעשות. שפעת? אף פעם לא הייתה לי. קורונה? אל תצחיקו אותי, לא נדבקתי אפילו פעם אחת. הייתה פעם אחת, ב-2016, שהייתי מנוזל ליומיים. חוץ מזה? כלום. נאדה. בקופת חולים לא יודעים איך אני נראה אפילו. מימי לא לקחתי יום מחלה אחד. אני חושב שהנקודה ברורה: אני לא חולה אף פעם.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
האדם היחיד בעולם שלא נדבק ולא חולה אף פעם
3. הבה לא ניסחף עם הלהיות חולה הזה עכשיו, כן? בזמן שאנשים סביבי נופלים כמו זבובים הייתה לי קצת נזלת. אולי שיעול מזדמן מדי פעם. יש הטוענת שהיה לי חום, אבל טענתה מעולם לא הוכחה כי אין לי מדחום בבית. מי צריך למדוד חום כשהוא בריא כל הזמן? לא אני. אתם יודעים למה? בדיוק, כי אני לא חולה אף פעם.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
4. לא תמיד הייתי לא חולה. פעם הייתי רגיל, ממש כמוכם. היו לי תקופות שהייתי אנושי ונפלתי לסם ולאוטריווין מנטול. אבל אז הגיעה הקורונה. ואחרי שהיא הרסה לי את העסק ואת הבריאות הנפשית חיכיתי שהיא תגיע גם אלי, אבל היא לא הגיעה. וכולם מסביבי חלו, ואני לא נדבקתי. ושמעתי בטלוויזיה שאמרו שאין אדם אחד שלא נדבק, וחשבתי לעצמי ״הו וואו, אני היחיד בעולם!״, ואז הבנתי: אני לא חולה אף פעם. אף פעם אני חולה לא.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
5. מיד כשהתחלתי להרגיש את הגרון שלי שורף עשיתי את הדבר ההגיוני הראשון שעלה לי לראש, ונרשמתי לשיעור פילאטיס למחרת בשמונה בבוקר. מחלות – המציג אינו רופא, אבל היי, גם לא חולה – תוקפים כשהן קטנות. את כל הסידורים שהיו לי לכל השבוע הזזתי לאותו יום. קלישאת הגבר ששוכב על הספה וממלמל שהוא עומד למות? לא בבית חולינו. מאז 2020, כשאני רק חושד שאולי בטעות אני אהיה חולה, אני עובר למצב חי מאי פעם. משימות. פרויקטים. סידור הארונות של הילדים. סידור הארונות שלי. ניקוי הפילטרים של המזגן. אין לי שום בעיה לעשות את כל זה, כי, אולי כבר הבנתם עם הרמזים העדינים שפיזרתי ככה בין השורות, אני לא חולה אף פעם.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
6. ״אתה חייב לשכב״, היא אמרה לי בדאגה, ״זה ממש מסוכן״, ואני גיחכתי עליה כסימבה בן מופאסה מול קבר הפילים ואמרתי לה ״סכנה? חה! אני בז לסכנה״.
ובדיוק באותו רגע איבדתי שיווי משקל ואם לא היה שם מתלה מעילים שתודה לאל מוברג לקיר אני די בטוח שלא הייתי מצליח לקום עד עכשיו.
יכול להיות ש…? לא לא, זה לא הגיוני. התיקים יקרסו בסוף ברעש גדול. לא היה כלום, כי אין כלום. זה רק החזה ששורף לי והאף שסתום לגמרי ואני לא מפסיק להשתעל וזה מרגיש כאילו היכו בי עם לום בארובות העיניים ויש את העניין הקטן הזה שאני לא מצליח לקום מהמיטה או לעמוד אבל חוץ מזה אני בריא לגמרי. על גופתי המתה אני אתקשר לרופאה ואבקש תרופות, כי אני לא צריך אותן.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
אני מודה שבשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חושב הרבה יותר פעמים שיש מלחמה וטילים וחטופים ותנינים וקטאר וקרעי ואמסלם וגוטליב אבל היי! לפחות אני לא חולה אף פעם! ולא היה לי מושג כמה הסיפור הקטן והבלתי מזיק הזה על עצמי היה לי חשוב וכמה הייתי צריך אותו
7. ב-15 במרץ 2020 בבוקר חשבתי שאני יודע הכל על העולם. ב-16 במרץ הבנתי שאני לא יודע כלום. ב-15 במרץ הייתה לי עבודה ועסק וסדרות וסרטים וב-16 במרץ לא היה לי כלום חוץ מזה שאין לי קורונה. וכששום דבר לא חזר לקדמותו וכולם נהיו חולים ורק אני לא, צחקתי ביני לבין עצמי שלפחות זה. לפחות אני לא אהיה חולה יותר אף פעם.
ואז ממש חיבבתי את הסיפור הזה.
ואני חושב שלא הבנתי עד כמה אני קשור לסיפור הזה ועד כמה אני זקוק לו.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
8. אני מודה שבשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי חושב הרבה יותר פעמים שיש מלחמה וטילים וחטופים ותנינים וקטאר וקרעי ואמסלם וגוטליב אבל היי! לפחות אני לא חולה אף פעם! וכמה כמה כמה נחמה יש במשהו אחד קבוע להיאחז בו.
והנה דווקא עכשיו, כשהכל סוף סוף בסדר לרגע, כשאפשר להרים לשנייה את הראש ולראות איזה אופק, כל מה שאני מקבל זה את היכולת האומללה לא להרים אותו מהכרית? תקחי מפה את הדקסמול קולד הארור, אני לא צריך אותו.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
9. וזה לא שהלכתי ברחוב והשווצתי בכוחות העל שלי. רק רותם ידעה על זהותי הסודית (ופסלה אותה על הסף ואמרה ״אתה מכחיש מחלות, זה לא אותו דבר״) כאיש עם המערכת החיסונית הטובה בישראל. ובכל זאת, ביני לביני, לעבור עוד חורף ועוד קיץ ממוזגן ועוד התפרצות שפעת והתפרצות קורונה ולגחך על כולכם בשקט היה הדבר הנורמלי היחיד שהיה לי להיאחז בו. יורים עלינו טילים, חוטפים אותנו מהמיטות, אבל כל עוד אני לא חולה יש לי משהו אחד קבוע בחיים האלה. ותצחקו עלי כמה שאתם רוצים, אבל כוח רצון זה דבר שאני מצטיין בו, ואני את הסיפור הזה סירבתי בכל הכוח לשחרר.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
10. אני לא יכול שלא לראות את התזמון הקוסמי המושלם של המחלה הזאת ולחבר את הדברים. 2026 כאן. ירי הטילים המסורתי בסילבסטר לא היה. העולם, אפשר להגיד בזהירות, עומד כבר שלושה ימים שלמים על תילו. אני חולה, למען השם, היש סימן ברור מזה?
והכל מרגיש לרגע, נו, מה המילה שאני מחפש, אה, כן, נורמלי.
ואני לגמרי מוכן לאפשרות שהעולם יתהפך עלינו שוב עוד רגע. אם יש משהו שהעשור הזה לימד אותי זה שכל שנה בו רעה ושטנית יותר מקודמתה. ובכל זאת אני אתרסק על כסא הנדנדה שלי משל הייתי מרטי מקפליי שחזר מהמערב הפרוע, אקח נשימה עמוקה מהנחיר האחד הפתוח שלי, ובמוחי המעורפל מאוד תעבור פתאום המחשבה ההזויה ״בונה, זו יכולה להיות שנה טובה השנה״.
והחיים, באמת, לימדו אותי אחרת. ואני לא מאמין בתקוות שווא. ואחרי חמש השנים האחרונות אני באמת לא מהאנשים האלה שמרשים לעצמם לחשוב או להרגיש או לקוות שאולי בכל זאת, איכשהו, עוד יהיה בסדר.
חוץ מעכשיו ספציפית, כאילו, שכן.
