״לא יודע״, עניתי לה, באמת מנסה להיזכר איזה יום היום ומה השנה בכלל. ״מה יש ביום שישי?״.
היא עצרה והסתכלה עלי מוזר.
הסתכלתי עליה מוזר בחזרה.
עברו עשר שניות.
אולי רבע שעה.
אולי יומיים.
״אה״, נזכרתי בסוף, מצליח סוף סוף לחבר יום לתאריך לשנה. ״זה״.
״זה״.
״לא יודע״, עניתי לה והמשכנו ללכת. ״אין לי שמץ של מושג מה לעשות ביום הולדת שלי״.
2. לקח לי זמן להיזכר שזו יום ההולדת שלי. לקח לי עוד יותר זמן לחשב בין כמה אני השנה. די מפתיע, בהתחשב בעובדה שבשנה שעברה הייתי בן ארבעים ואת זה דווקא זכרתי מעולה, אבל כל מה שחשבתי לעצמי היה ״אלוהים, עברה רק שנה?״. כי זה מרגיש יותר. אולי אני לא היחיד שזה מרגיש לו יותר. למעשה אני בכזה לימבו שאם הייתם אומרים לי שעכשיו אוגוסט והשנה היא 2029 או יוני 2020 הייתי מאמין לכם. שתי האופציות נשמעות סבירות באותה מידה. הזמן עצר מלכת ואיכשהו המשיך להתקדם. אני בן 41 היום. ואין לי שמץ של מושג איך ומתי זה קרה.
דווקא שם זה הרגיש כאילו יש את כל הזמן שבעולם. הנוף מהאנו פולי
3. זה לא הקיטור הרגיל על לאן הזמן טס ואיך פעם הייתי צעיר ויפה. אני הכי יפה שהייתי אי פעם, ופעם אולי הייתי צעיר, אבל האמת היא שתמיד הרגשתי בן 93. רק בשנה האחרונה הוצאתי את ספר התרגילים ״נכנסים לדמות״, יצאתי להדסטארט משוגע, מילאתי את בית ציוני אמריקה במופע חדש, הוצאתי את ״חף משפע״, הוצאתי גם לו ספר תרגילים, צילמתי קורסים חדשים שיעלו בקרוב, יצרתי סדנאות חדשות, סגרתי את העסק הכי מצליח שאי פעם בניתי רק כי הוא היה מצליח מדי ועשיתי עוד דברים, אבל אני עייף מדי מכדי לכתוב אותם. מאז המלחמה עברתי למצב טורבו שלא ידעתי שיש לי בכלל שבו כל יום מרגיש כמו שנה וכל חודש מרגיש כמו חמש דקות. אני בן 41, 75 ו-12 ביחד. לגיל אין כבר שום משמעות.
4. וזה לא רק אני. זה בכל מקום. פתחתם חדשות לאחרונה? זה לא מרגיש כאילו פספסתם איזה שלוש עונות? מאז שטסנו לסלוניקי לא פתחתי חדשות, ולמרות שאני נכנס לפייסבוק מדי פעם אני לא מצליח לעקוב וכל מה שאני שואל את עצמי זה ״מה? כמה זמן עבר?״.
5. בהערת צד אני אגיד שבמשך שלוש שנים הייתי סגן עורך במוסף ״24 שעות״ של ידיעות אחרונות. יש לי תפיסת זמן טובה מאוד של כמות החדשות שיכולות להיכנס ביממה. וכאיש מקצוע אני אומר לכם שכמות החדשות שקורות במדינה הזאת ביממה לא הייתה סבירה גם אז, אבל מאז הקורונה היא הכפילה את עצמה פי מאה, ומאז המלחמה פי שלוש מאות. כמות החדשות שאנחנו מייצרים ביממה היא בלתי סבירה. אז זה או שהחדשות איבדו את זה, או שהזמן איבד את זה, אבל אחד משניהם.
6. אתמול בכביש ראיתי שלט שהחטופים נמקים במנהרות כבר 558 ימים, וחשבתי לעצמי שאיך זה יכול להיות אם ה-7.10 היה אתמול. לפני שבוע גג. הוא עדיין חי בתוכי. אני עדיין שומע את האזעקה ההיא בלילה. אני עדיין מרגיש את הבית רועד. איך זה יכול להיות שהם עדיין שם וכל זה עדיין פה והם לא חזרו ואנחנו עדיין לא יצאנו? אני לא מבין איך הזמן עובד יותר. איבדתי אותו לחלוטין.
7. אז אני בן 41 היום, מה שזה לא אומר, וכל מה שאני מרגיש זה שאין לי זמן יותר. אני לא מדבר על המוות המתקרב, גם כי הוא מרגיש רחוק מאוד וגם כי בתוכי אני בן 573 ותוהה איך יכול להיות שאני חי כל כך הרבה זמן. ואולי דווקא בגלל זה, בגלל שהזמן איבד ממשות, אני פועל כאילו אין זמן. הספר, ההדסטארט, המופע, הסדנאות החדשות – כל אלה קרו לא למרות אובדן תחושת הזמן אלא בגללו. מהרגע שהזמן הפסיק להיות משמעותי, הפסקתי לדחות. הפסקתי לחכות לרגע המתאים. הפסקתי לחשוב שיום אחד אני אעשה.
8. כתוצאה מזה, ואני לא מגזים אפילו קצת, עשיתי מקצועית יותר ממה שעשיתי בכל ארבעים שנותיי.
9. לעומת זאת, לפני יומיים ישבתי באנו פולי והשקפתי על הים ועל האולימפוס ועל רותם, שהיא תמיד הנוף הכי יפה להשקיף עליו, ולרגע הרגשתי כאילו אנחנו ביחד כבר מלא זמן ושיש לנו עוד מלא זמן להיות ושאני יכול להקשיב לה מדברת עוד ארבעים שנה לפחות. אולי כשאוהבים מישהו באמת מרגישים שיש לכם את כל הזמן שבעולם להיות ביחד.
10. אולי זה הפרדוקס הגדול של הזמן – כשאתה מרגיש שיש לך אותו, אתה מבזבז אותו. כשאתה מרגיש שאין לך אותו, אתה רק מצטער על כל הדברים שלא עשית. אבל כשהוא נעלם, כשהוא מתעוות, כשאתה מאבד אחיזה בו – דווקא אז אתה מתחיל לנצל אותו באמת. אני כבר לא סופר ימים או שנים או ימי הולדת. היום הולדת הזה תפס אותי בהפתעה כמו העובדה שהשנה היא 2025 ואנחנו בחודש אפריל. אני זז מפרוייקט לפרוייקט, כי זו הדרך היחידה שלי לשמור על אחיזה כלשהי במציאות. וכשפרוייקט אחד נגמר אני חייב משהו להיאחז בו, אז אני יוצר אותו. גם זו דרך לחיות. וכרגע היא מאוד מתאימה לי.
11. זו השנה הראשונה שגם אין לי מה לאחל לעצמי, ולא בקטע רע. המלחמה הזו לקחה את הזמן ונתנה פרופורציות, מה גם שהשבוע חזרנו מסלוניקי המופלאה והתחרעתי שם על כל כך הרבה חנויות בגדים עד שגם אם הייתי מאחל לעצמי משהו לא היה לו מקום בארון. יש לי את כל מה שאני צריך. זה מקום מאוד מוזר להיות בו כי לא הייתי בו אף פעם בחיים שלי, אבל הוא גם מאוד נעים ומספק. לקח לי הרבה זמן להגיע אליו, ואני מאוד מקווה שאני לא ארגיש איך הזמן עובר בזמן שאני נשאר בו.
12. את הפסקה הזאת אני כותב בחצות ודקה. לא שמתי לב שהזמן עבר בכלל, ופתאום גדלתי בשנה. אני מתרגש מהשנה הזאת. זו תהיה שנה טובה. אני יודע את זה. יש גבול לכמה רע יכול להיות, ואני חושב שכולנו, כקולקטיב, די הגענו אליו. אני באמת לא יודע אם הזמן יחזור אי פעם לקדמותו, אבל השנה אני יכול להגיד שבאמת למדתי איך להשתמש בו טוב יותר. ואולי, מי יודע, זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
עדכון שבועי הכולל טור חדש, פרקים חדשים בפודקאסט, 10% ברכישה הראשונה מהאתר ועוד תופינים רבים. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
