1. ״אבא״, היא צמצמה את העיניים והסתכלה עלי. ״מה… מה אתה לובש?״.
2. לפני שאני אספר לכם מה אני לובש, אני רק רוצה לציין שעוד חודשיים היא תהיה בת שמונה. היא ישנה עם בובת ארנב כל לילה. ובכל זאת, איכשהו הלכתי לישון עם ילדה וקמתי עם נערה מתבגרת בת 15. ועכשיו אני אספר לכם מה אני לובש.
3. אני לובש וסט, בסדר? אני לובש וסט שקניתי ביותר מדי כסף כי לרגע חשבתי שאני יכול להיות האדם הזה שיכול ללבוש וסט.
4. לא, אתם יודעים מה? זה לא נכון. מה שקרה זה שרותם ואני היינו באיזה יריד בפרדס חנה, ושם היה דוכן של וסטים. רותם אוהבת וסטים. אני, לעומת זאת, מודע למגבלותיי.
5. לרותם יש את הנטייה המרגיזה להיות דמות מושלמת מסרט, ולכן היא דפדפה בין הקולבים, מצאה וסט מושלם במידה מושלמת, מדדה אותו והייתה סופר מרוצה. ואז המוכר הסתכל עלי ושאל אותי: ״ואתה? מה איתך?״.
6. ״אני לא״, אמרתי לו וצחקתי. ״למה לא?״, הוא שאל. ״כי אני לא מגניב מספיק בשביל ללבוש וסט״, עניתי לו את האמת, כי וסט לגברים זו המקבילה לשפם: אתה יכול שיהיה לך אחד, אבל צריך סוג מסוים של אופי ופאסון כדי שתוכל להסתובב איתו בציבור.
7. לי אין אותו.
אולי בסוף זה ייגמר ככה. אבל אפילו הצ׳ט צחק עלי כשניסיתי לעשות את התמונה הזאת
8. אתם יודעים איך אני יודע שאין לי אותו? כי ניסיתי. כי הייתה לי תקופת כובעים, תקופת מגבעות, תקופת ז׳קטים, תקופת מכנסיים צבעוניים, תקופת חולצות הוואי, וכל תקופה כזו נמשכה בדיוק שבע דקות, אם לא למטה מזה, כי האדם הראשון שראה אותי, גם אם לא הכיר אותי בכלל, קיבל איזה מסר מסתורי מהשמיים והעביר עלי ביקורת אפילו אם לא ביקשתי. במיוחד אם לא ביקשתי.
9. ממש כמו שרשרת המזון יש גם את שרשרת הטקסטיל, ואדם צריך לדעת את מקומו בה, או ללמוד אותה בדרך הקשה. אני נידונתי לג׳ינס וטי שרט וזיפים וקרחת. וזהו. שם מקומי.
10. מה שקרה מהרגע שאמרתי לו ״לא״ והוא אמר לי ״בוא אני אמצא לך משהו שמתאים לך״ זה שנכנס שי אביבי לקחת את הוסטים שהוא הזמין מראש ועוד בחור שלא רכב על הארלי אבל אין לי ספק שיש לו אחד, והייתה לו בנדנה מגניבה על הראש והוא היה גבוה מאוד ושרירי מאוד ומגניב מאוד ולקח וסט ירוק והלך. ״בוא רגע, תראה את זה״, המוכר אמר לי.
11. לפני שאני ממשיך אני רוצה להגיד שיש את האמרה המפורסמת שהבגדים עושים את האדם, אבל באמת שמניסיוני זה האדם שעושה את הבגדים. כמו המידה שלנו במכנסיים, כולנו נולדנו עם מידת כריזמה ומגניבות וסקס אפיל, ואני לא קיבלתי אף אחד מהשלושה.
12. תמיד ידעתי את זה, כמובן, אבל מאז שנהייתי עם רותם, שהיא אישה גם עם סטייל וגם מגניבה והסתובבתי איתה במספיק חנויות בגדים, אני כבר מכיר את הרגע הזה שהיא מאתרת פריט לבוש אקסטרווגנטי על איזה מדף ואני מגחך לעצמי (בלב, כמובן) וחושב לעצמי שהפעם היא הגזימה לגמרי ואז היא יוצאת מתא המדידה והדבר הארור נראה כאילו הוא נתפר בשבילה. לא רק שהוא נראה כאילו הוא נתפר בשבילה, זה נראה כאילו הבגד הזה ממש שמח להיות על הגוף שלה והוא יעשה את כל המאמצים כדי להישאר שם.
13. אני פעם אזרתי אומץ וניסיתי ג׳ינס אדום. כשיצאתי מתא ההלבשה המוכרת צחקה עלי. בקול רם. וניסתה לבקש סליחה תוך שהיא ממשיכה להתפקע מצחוק. וזה בסדר. באמת. אני יודע את מקומי. בגלל זה יש לי בארון 11 חולצות ג׳ינס.
14. ואז המוכר שלף וסט צבאי
15. ״לא״, אמרתי מיד. ״אין סיכוי״. ״תמדוד״, רותם אמרה לי, כי מדי פעם היא מתבלבלת וחושבת שאני מישהו אחר. מדדתי. זה נראה מגוחך בדיוק כמו שחשבתי שזה יראה. המוכר אמר שזה יפה. רותם אמרה שזה יפה. שי אביבי אמר שזה יפה. ואני הסתכלתי במראה וחשבתי: אולי? אולי בגיל 42 סוף סוף הפכתי להיות הבן אדם הזה?
16. הבן אדם הזה, נו. אתם יודעים בדיוק על מי אני מדבר. הבן אדם הזה ששם על עצמו מה שהוא רוצה ועושה מה שהוא רוצה ואומר מה שהוא רוצה וחי כמו שהוא רוצה ולעזאזל המוסכמות ושיכחדו החוקים.
17. כדי להבהיר לכם עד כמה אני לא הבן אדם הזה, אני אספר לכם שלאורך כל שנותי בבית הספר הברזתי פעם אחת.
18. משיעור חברה.
19. שהיה גם בשעה האחרונה.
20. ולא רשמו בו נוכחות.
21. וישבתי בבית כל כך מפוחד שיתקשרו להורים שלי ויספרו להם שהברזתי, עד שחזרתי לשיעור אחרי עשרים דקות.
22. בסוף התקשרו להורים שלי לספר להם שאיחרתי, כי איחורים כן רשמו.
איך נהיים הבחור הזה? באמת, איך נהיים הבן אדם הזה שאנשים רואים ברחוב ומפקפקים בבחירות האופנתיות שלהם במקום בשלו?
23. אבל אולי, הסתכלתי על בבואתי הוסטית המשתקפת במראה. אולי הגיע הרגע. אולי אני אלך עם הוסט הזה ברחוב ואנשים יגידו ״בונה, עומר ברק, לא ידעתי שאתה כזה. גם סופר, גם לא מאחר בדו״חות למע״מ וגם עם סטייל. גברים יפלו לרגלי. נשים ירצו להיות כמוני. אני אבוא עם הוסט להרצאות ועוד לפני שאני אוציא מהמילה מפה מישהו מקהל יצעק ״בבקשה ספר לנו איך אתה עושה את זה!״.
24. אז קניתי.
25. ואחרי חודש שהוא אצלי, החלטתי סוף סוף לאזור אומץ, הורדתי אותו מהקולב ואמרתי לעצמי: יאללה, בוא נראה כמה רחוק נגיע איתו.
26. התשובה: לסלון.
27. ״מה, זה לא יפה?״, שאלתי אותה. ״לא״, היא ענתה וגלגלה עלי עיניים. אמרתי לה שאני יוצא עם זה מהבית בכל זאת ושאני אבא שלה ושאני לא מפחד כמעט בכלל ונכנסנו למעלית עם עוד שתי שכנות שבחיים שלי לא פגשתי והיא הסתכלה במראה ואמרה ״די, אבא, זה לא יפה לך״, ואחת השכנות (שבחיים שלי לא ראיתי אותה לפני!!!) אמרה ״היא צודקת״.
28. איך נהיים הבחור הזה? באמת, איך נהיים הבן אדם הזה שאנשים רואים ברחוב ומפקפקים בבחירות האופנתיות שלהם במקום בשלו? איך יוצאים לרחוב בלי שאף אחד אף פעם לא מעיר לך על כלום? מתי אני מקבל סיבוב על סחרחרת המגניבות של החיים?
29. ניחוש: יהיה לי סיכוי ביום שיהיה לי דימוי טוב יותר מסחרחרת המגניבות של החיים.
30. בכל מקרה, בשבוע הבא, כשהם יהיו אצל אמא שלהם, אני אלבש את הוסט הזה ואיש לא יעצור אותי כל הדרך מחדר השינה אל הדלת. ליום אחד תהיה לי העוצמה הפנימית והטיקט להיות מי שבא לי במקום להיות, ובכן, אני.
31. בקיצור, אם ביום שני בשבוע הבא תראו אדם קצת דומה לי מסתובב ברחובות תל אביב עם וסט צבאי, תהיו נחמדים, תפנו מבט לצד השני, אל תצחקו ותנו לי קצת לחיות באשליות. יום למחרת אני כבר כל כך איבהל מהאפשרויות להיות מה שבא לי שאני אחזור לתוך המסגרת הנעימה והחמימה וכולנו לא נדבר לעולם על מה שקרה.
32. אבל ליום אחד, רק ליום אחד, אני רוצה שהתשובה לשאלה ״אבא, מה אתה לובש?״, תהיה: ״מה שבא לי״.
