מאז הלוויה אני לא מפסיק לחשוב על ירדן ביבס.
זה מוזר, האמת, כי כדי לנסות ולחיות חיים אפשר לקרוא להם – נגיד, בהגדרה מאוד רחבה – שפויים עשיתי לי מנהג לחשוב על החטופים כמה שפחות, לא לצפות בלוויות ולהתעסק בענייני כמה שרק אפשר.
ובכל זאת, מאז הלוויה אני לא מפסיק לחשוב על ירדן ביבס.
אני לא אגזים אם אגיד שקראתי את ההספד שלו ארבעים פעם. אולי יותר. משהו בטקסט הזה מושך אותי אליו שוב ושוב ושוב, ואם הייתי אדם דתי הייתי אומר שאני נושא אותו איתי כמעט כמו תפילה. זה הספד כל כך מלא אהבה וגעגועים שמביא אותי לדמעות בכל פעם, ובכל פעם שאני מרגיש שקצת קשה לי אני מרגיש איזה צורך לקרוא אותו כדי לתת לעצמי פרופורציות או, במהלך שאני עדיין מתקשה להסביר אותו לעצמי אבל זה מה שהוא, לתת לעצמי תקווה.
כן, אמרתי תקווה.
אני בר מזל. אלי שרעבי
כי הנה בא בן אדם שקרה לו באמת הנורא מכל והיה יכול, בקלות מאוד גדולה, לצעוק ולצרוח ולהאשים ולכאוב, ואם תקראו את ההספד הזה שוב תגלו בו רק דבר אחד: אהבה. ואם הלב של האיש הזה עדיין פועם, אז בחיי, ללבבות של כולנו עוד יש סיכוי.
אני מכיר כל פסיק בהספד הזה. כל אות. ובכל זאת יש שם משפט אחד שלא יוצא לי מהראש. אני מרגיש שהוא לא קיבל את תשומת הלב משום שהוא סיפור מפעים שסופר במשפט אחד בלבד וב-12 מילים בלבד: ״בממ״ד שאלתי אותך אם נכנעים או נלחמים. אמרת לי נלחמים. אז נלחמתי״.
המינגווי לא היה יכול לנסח סיפור קצר-ענק בכל כך מעט מילים גם אם היה רוצה.
אני לא מפסיק לחשוב על הרגע הזה. עשרות מחבלי חמאס מעל הראש שלהם, ושני עוללים קטנים לצידם. הם מבינים שזה הסוף. ובכל זאת, השיחה הקטנה הזאת, ״ההחלטה האחרונה שלנו״, כמו שקרה לזה ירדן. נכנעים או נלחמים.
נלחמים.
לא צריך יותר כדי להבין מי זו שירי ביבס. אפילו לא צריך להכיר אותה בשביל זה. לא צריך יותר כדי להבין מי הזוג הזה. לא צריך יותר מהמשפט הקטן הזה כדי שהלב יתנפץ לרסיסים, ובכל זאת, בממ״ד, מול הרשע הטהור, היא אמרה לו: ״נלחמים״.
אז הוא נלחם.
ואולי בגלל זה, מי יודע, לא כל משפחת ביבס חזרה בארונות.
אני חושב על המשפט הזה כל הזמן. הוא נכנס לי ללב ומסרב לצאת. נכנעים או נלחמים, שירי?
נלחמים.
אם את המשפט ״אתם של ישראל?״ כבר שמו על כל סטיקר אפשרי, את השיחה הקטנה הזאת של ירדן ושירי ביבס צריך לשים בתור ההמנון הלאומי שלנו, כי למרות הפומפוזיות הברורה, אני באמת מרגיש שהמשפט הזה הוא תמצית הקיום שלנו פה.
נכנעים או נלחמים?
וביום שניכנע, אין לנו זכות קיום פה.
אם האנשים האלה לא הרימו ידיים, לנו בטח אין את הזכות.
והמשפט הזה הולך איתי כי אני מתבייש להגיד שאני כבר ויתרתי. אני מתבייש להגיד שבשיחות סלון סגורות, כשדיברנו על אלי שרעבי, אמרתי בשקט ״אני מקווה בשבילו שהוא כבר מת״. מה יש לו לחזור, חשבתי לעצמי. לאן יש לו לחזור. איזה מן חיים אלה בכלל, בלי כל האנשים שאהבת.
והנה יושב אלי שרעבי, ואומר בראיון המפורסם ״אני לא כועס. אני בר מזל שהיה לי את ליאן 30 שנה. אני בר מזל שהיו לי את הבנות המדהימות האלה במשך שנים. אני בר מזל שלא הרגו אותי. אני בר מזל שהצלחתי לחזור למשפחה שלי. אני בר מזל״.
אני בר מזל.
איזה שלוש מילים מוזרות.
ובכל זאת, אלה המילים שהוא בחר. אני בר מזל.
ובין שני הגברים האלה, בין אלי לירדן, נמצאת המדינה שאני רוצה לחיות בה. המדינה שנלחמת על חייה עד הרגע האחרון ואפילו אם אין סיכוי, והמדינה שיודעת שהחיים האלה שווים משהו. מול כל הצער והאבל והכאב, החיים האלה שווים משהו.
הם שווים כל כך הרבה.
השינוי שיבוא – והוא יבוא – יבוא מלמטה. מירדן, מאלי, מדניאלה, מגדי, מלירי, מאמילי, מאיריס חיים, ממירב לשם גונן. אנשים שהם מצפן. אנשים שיכולים ללמד את הפוליטיקאים שלנו כמה וכמה שיעורים באומץ ובגבורה.
ויהיה פה טוב. ויהיה פה שינוי. הפוליטיקה כולה תתחלף באנשים שאכפת להם. תראו איזו נשמה גדולה כל מי שחוזר. תראו איזה עם גדול התגלה פה.
מאז הלוויה אני לא מפסיק לחשוב על ירדן ביבס.
וכל פעם שאני קורא את ההספד שלו, אני מאמין בלב שלם שעוד יהיה פה טוב.
נכנעים או נלחמים, שירי?
נלחמים. ברור שנלחמים.
מצטרפים לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי
ומקבלים את הטור השבועי, עדכונים בלעדיים, הנחות שוות ותרגילי כתיבה ישר לטלפון שלכם
וגם נהנים ממשלוח חינם עד הבית
נרשמים לתוכנית הליווי הדיגיטלית שתלמד אותך לתכנן את הספר שלך בשישה שבועות בלבד
מקשיבים לפודקאסט ״מדברים כתיבה״
בינתיים אנחנו במקום השני בהאזנות בקטגוריה שלנו, אבל איתך ניקח את המקום הראשון
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
סיפורו של יוני אלול, צלם מוכשר שהקורונה סגרה לו את הסטודיו, זוגתו נעלמה מהדירה המשותפת שלהם וכאילו שכל זה לא מספיק גרוע, אמא שלו קנתה קופונים לקרוז משפחתי ואין לו ברירה אלא להצטרף. הספר הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר פחות מ-48 שעות אחרי צאתו, תורגם בעולם וזכה לאהדת הקהל והביקורות
לאדם לפיד יש רק רצון אחד בעולם: להתחתן. ולמרבה הצער, הוא מבין שזה לא הולך להיות פשוט בכלל. ״לחוץ חתונה״ שבר את שיאי המכירות הישראלים, הגיע למקום הראשון ברבי המכר, היה ספר הפרוזה הנמכר ביותר של שנת 2018, נבחר למצעד ספרי העשור ועובד (על ידי) לסרט ״עוד סיפור אחד״ בבימויו של גורי אלפי
נשימות עמוקות. לחשוב חיובי. כסף זורם אלי בקלות ובלי מאמץ. אם אתם מאמינים שזה שפע ויודעים לעשות את כל אלה, הספר הזה לא בשבילכם. זה סיפור שמתחיל באדם שלא מאמין בשפע בכלל, ומסתיים באדם שיודע ששפע קיים ומבין סוף סוף איך מפעילים אותו, ומה צריך לעשות כדי לזמן אותו גם לחיים שלך
תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן תוכן
אני יודע שקראת כבר אלף ספרים על איך לכתוב ספר. אני יודע כמה עצות מזופתות קיבלת.
אבל מה אם הייתי אומר לך שזה באמת לא כל כך מסובך כמו שנדמה לך?
מה אם הייתי אומר לך שלכל הסיפורים בעולם יש את אותו המנוע. ואותם החוקים.
וכל מה שצריך הוא רק להבין איך סיפורים עובדים.
ואז לכתוב את הסיפור שלך.
האם אפשר לדמיין את יומנה של ברדיג׳יט ג׳ונס ללא ברידג׳יט ג׳ונס?
את הארי פוטר ללא הארי פוטר?
ברור שלא!
בניגוד לסרטים, סדרות או כל מדיום אחר, רק בספר אנחנו צוללים לתודעה של הדמות הראשית. והתודעה הזאת, הדמות הזאת, היא זו שמבדילה בין ספר בינוני לספר בלתי נשכח.
ועם ספר התרגילים הזה, שכולל 88 תרגילי כתיבה, תהיה לך דמות ראשית מושלמת
אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.
עדכון שבועי הכולל טור חדש, פרקים חדשים בפודקאסט, 10% ברכישה הראשונה מהאתר ועוד תופינים רבים. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
מצטרפים לניוזלטר שלי ומקבלים את הטור השבועי שלי, הנחות בלעדיות, סדנאות פופ-אפ
הניוזלטר אינו מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים
