. היא הייתה כל כך עצבנית ומוטרדת בבוקר הראשון של החופשה הזוגית הראשונה שלנו שהייתי בטוח שהיא עומדת להיפרד ממני. בכל הדרך הקצרה לקפה החיפאי הקטן, שהיה ממש צעדים ספורים מהאייר בי אנד בי ששכרנו, אמרתי לה דברים כמו ״לכל הזוגות קשה בהתחלה״ ו״אנחנו נהיה בסדר, את תראי״, ובראש ניסיתי להבין מה השתבש, כי אני חשבתי עד הבוקר השלישי שלנו שזו חופשה נהדרת.
התיישבנו. ֿ
הזמנו.
היא אמרה שהיא לא רעבה.
שלוש דקות אחר כך נחת על השולחן שלנו קרואסון שינקן בגודל של הראש שלי.
לקחתי אוויר.
שאלתי אותה מה קורה.
והיא הסתכלה עלי ואמרה: ״יש לי רעיון חדש לספר, אבל אני לא בטוחה שהוא טוב״.
2. אני יודע שהייתם מצפים שאני אגיד לה ״אה, זה הכל?״ או ״וואו, איך הבהלת אותי״ או ״מה זה, תביאי חצי קרואסון, אין סיכוי שתסיימי אותו לבד״, אבל ספר הוא חתיכת אירוע דרמטי במערכת יחסים. אם אתם כותבים או בני זוג של אנשים שכותבים ספר, אתם יודעים. אם אתם לא יודעים, אני אנסה להסביר לכם.
3. יש אנשים שמגלים את הרצון לכתוב ספר בגיל מאוחר. יש אנשים שיודעים שהם סופרים מהרגע שהם פגשו בספר בפעם הראשונה. רותם ואני שייכים לסוג השני, וזה אומר שמאז ומעולם הסתובבנו עם ההרגשה שמשהו חסר בעולם. אנחנו מכירים אותה מילדות. זה כמו געגוע למשהו שלא הכרנו, אבל אנחנו יודעים שהוא שם. אה. רגע. אני יודע איך להסביר לכם את זה.
4. מכירים את התחושה הזאת בבטן כשאתם רואים משהו ממש גדול ויפה, נניח להקת ציפורים ענקית שפתאום מופיעה בשמיים משום מקום או קשת בענן שבחיים לא ראיתם כמוה או טירנוזאורוס רקס במעלה גמלא, ואתם חייבים לספר את זה למישהו? חייבים! שבא לכם ללפות מישהו בחולצה ולצעוק ״יו, תראה! תראהתראהתראהתרתאה!״. מכירים את תחושת ההחמצה הזאת בגוף כשאין אף אחד לידכם וראיתם את הדבר המטורף הזה לבד? אז ככה זה מרגיש כשיש לך רעיון לספר.
כל.
הפאקינג.
זמן.
הרגע שבו היא נהייתה סופרת. רותם בפעולה
5. מי שלא מבין ספר עומד לשנות לו את כל הזוגיות וזו חתיכת פצצה מתקתקת שצריך להתייחס אליה במלוא העדינות, לא נותן מספיק כבוד למדיום הזה. כשמישהי אומרת ״יש לי רעיון לספר״ היא עוברת מלחלום חלום ל-לנסות להגשים אותו. היא אומרת ״משהו הולך להשתנות״. אם זה יצליח? פנטסטי.
ומה אם זה לא?
6. המצב שלנו היה עוד יותר מפחיד מזה אפילו, כי אני כבר הוצאתי ספר. אמנם אז היה לי רק אחד, ובכל זאת. רוצים להיות בזוגיות שבו אחד חלם להיות סופר מילדות וכתב ספר שממש הצליח והשנייה ניסתה לכתוב ספר ולא הגיעה לסוף או כתבה ספר והוא לא יצא לאור? בהצלחה שהיה לכם עם זה. הבנתי בדיוק לאיזו הרפתקאה מסוכנת אנחנו נכנסים ומה מוטל כאן על הכף. ולקחתי לה בכל זאת ביס מהקרואסון, ושאלתי אותה: ״נו, מה הרעיון שלך?״.
7. במאמר מוסגר אני רוצה להגיד שפעם, לפני יותר מעשור, כשהיינו בגלגול אחר והכרנו בסדנת כתיבה, אמרתי לה שהיא חייבת לכתוב ספר. וזה נכון שאמרתי את זה להרבה אנשים, אבל היא הייתה הראשונה שאמרתי לה את זה. זוכרים את התחושה הזאת של התראהתראהתראהתראה? אז ככה בדיוק הרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי אותה מקריאה טקסט שלה.
וגם בפעם השנייה.
וכשהסדנה הסתיימה אמרתי לה שהיא חייבת לכתוב. חייבת. שאני לא יודע מה היא עושה בחיים, אבל היא טועה, כי היא צריכה לכתוב ספר. הרבה שנים לפני שהתאהבתי בה התאהבתי במילים שלה, וידעתי שבבית הקפה ההוא בחיפה לא דיברנו בכלל על ספר, אלא על הגשמה עצמית.
8. כי באותו בית קפה בחיפה היא אמרה ״יש לי רעיון חדש לספר, אבל אני לא בטוחה שהוא טוב״ אבל מה שהיא באמת התכוונה אליו היה ״אני עומדת לנסות להיות מי שאני באמת ומי שאני יכולה להיות, ואני מפחדת שאני לא אצליח לבד״.
9. מכירים את המשפט על ילד שצריך רק מבוגר אחד שיאמין בו? זה מה שאתה צריך להיות בתור בן זוג, וזו חתיכת אחריות וחתיכת תפקיד וכדאי שתהיה מאוד כן לגבי הדברים כי לשקר בזה זה לשבור את הזוגיות. היא סיפרה לי את הרעיון לכתוב ספר מהזווית של מלכת הכיתה. אני גם נשמתי לרווחה וגם עפתי באוויר מאותה הסיבה: זה היה רעיון מעולה.
זה היה ספר שרק היא יכולה לכתוב.
ולא היה, ואני חושב שעדיין אין, מבוגר שהאמין בה יותר ממני כשזה מגיע לכתיבה.
באותו אחרי צהריים היא פתחה מסמך וורד חדש עם אפס מילים והתחילה לכתוב את הספר שלה. תראהתראהתראהתראה.
בכל פעם שאני רואה את הכריכה היפיפיה של הספר הזה ואיך כתוב שם רותם ניר נחמיאס ומתחת כוכבת אני מחייך ואומר לעצמי שזה כל כך נכון. זה מה שהיא. היא כוכבת. ועכשיו כולם יודעים
10. הייתה פעם אחת כשהיינו תקועים ארבע וחצי שעות באוטו בדרך חזרה מהמדבר. בדרך כלל אנחנו ממש אוהבים להיות יחד באוטו, אבל אני אומר ״תקועים״ כי שעה לתוך הנסיעה היא הבינה שמ״יש לי עוד שלושה פרקים לסוף״ היא צריכה למחוק שלושת רבעי ספר. שהוא לקח את הפנייה הלא נכונה, ואחר כך עוד הרבה פניות כאלה. שצריך להתחיל הכל מחדש. היו דמעות. היו עצבים. היה יאוש כבד. היה ״זהו, זה כבר מאוחר מדי, בחיים לא יהיה לי ספר״.
11. אין חוסר אונים גדול יותר כבן זוג ברגעים כאלה. ספר זה מסע של אישה עם עצמה. אין דבר קשה יותר מלברוא יש מאין. כל מה שאפשר היה לעשות זה להתפלל שהיא תמצא את הגרעין הפנימי ואת העוצמות שיגרמו לחלום לנצח את המציאות.
12. באותו הלילה אני כבר הייתי במיטה והיא קמה ממנה בעצבים והלכה למטבח, ולא חזרה. כשיצאתי אחרי רבע שעה לבדוק מה קורה איתה, ראיתי אותה יושבת מול המחשב וכותבת. נכון שצילמתי אותו בלי שהיא שמה לב, אבל תסמכו עלי, אני לא אשכח את הרגע הזה בחיים שלי.
13. זה היה הרגע שבו רותם ניר נחמיאס הפכה לסופרת.
14. וזה היה הרגע שבו ידעתי שאנחנו נהיה בסדר.
15. לספר הזה קוראים ״כוכבת״ מאוד במקרה, וזה סיפור ארוך איך הוא קרה, אבל אני מבלה הרבה יותר מדי בפרדס חנה ולכן אני מרשה לעצמי לומר ש״אין מקרה״. ובכל פעם שאני רואה את הכריכה היפיפיה של הספר הזה ואיך כתוב שם רותם ניר נחמיאס ומתחת כוכבת אני מחייך ואומר לעצמי שזה כל כך נכון. זה מה שהיא. היא כוכבת. ועכשין כולם יודעים, ולא צריך לעשות לאף אחד תראהתראהתראה כי היא כבר בחוץ ובעולם וכולם יכולים להנות מהכתיבה המהפנטת שלה.
16. אין שום סיכוי שהגעתם עד פה אבל אני יודע שהיא כן (תוך כדי נשימות עמוקות ונשיפות אוויר ומחשבות כמו ״אלוהים, האיש לא יודע לקצר כלום״) אז אנחנו ננהל עכשיו שיחה פרטית בפייסבוק ואני אגיד לה כמה אני גאה בה. לא רק בגלל שאני יודע כמה זה קשה, אלא בגלל שראיתי אותה ותיעדתי אותה בכל פעם שהיא כתבה. כתבתי איתה בסיני ובעכו, במדריד ובמעלה גמלא, בפראג ובעין הוד וראיתי איך עם כל אות היא גדלה עוד קצת ונהיית אמיצה עוד קצת וכותבת בדיוק את הספר שהיא חיפשה כנערה בספריה והוא לא היה שם.
ועכשיו יש.
עכשיו יש, מאמי.
והמון נערות שאמרו להן ״תחלישי״ ו״תורידי״ ו״תהיי קצת פחות״ ימצאו את הכנפיים שלהן בזכותך. אם לשפוט לפי התגובות הן כבר מוצאות, וכמוהן יהיו עוד אלפים.
איזה דבר עשית בעולם, אהבה שלי.
איזה דבר יפה עשית בעולם.
17. תראותראותראו. רותם ניר נחמיאס. הסופרת רותם ניר נחמיאס. כוכבת. תראותראותראו.
