בגלל שאני לא כמוהם, אני כן אתחיל את הסיפור הזה מהתחלה, כי הוא מתחיל באוקטובר. אני יודע שאתם יושבים עכשיו מול הטקסט הזה ואומרים לעצמכם ״אוקטובר… אוקטובר… מה… מה היה באוקטובר?״, כי מסתבר שלא כולם זוכרים או סתם לא לקחו את זה קשה כל כך, אבל מסתובבים כאלה בינינו שאוקטובר קצת ריסק אותם.
ככה, בקטנה.
אני לא יודע כמה מכם מנהלים עסקים כאן. אני גם לא יודע אם זה גורף, כי אני מניח שהאדם שצורח עלי עכשיו בטלפון פשוט קם ב-8.10 והלך לעבודה שלו, כי עיקולי חשבונות חייבים להימשך כרגיל אחרי הכל, אבל אני לא הצלחתי. גם לא בתשיעי וגם לא בעשירי באוקטובר ואפילו לא ב-15.
הייתה לי איזו הרגשה כללית – מוטעית, כנראה – שאף אחד לא מתפקד. הצבא, נניח, הפסיק לתפקד ב-6.10 בלילה, הממשלה גם. וכמה שעות אחריהם כולנו יחד איתם.
אבל גוף אחד, מסתבר, שמר על הגחלת.
באפלה הקשה ביותר בתולדותינו רק גוף ביורקרטי אחד נשאר לעמוד מול אויבנו, ומשהבין שאויבנו יאכלו אותו בלי מלח הוא חזר להילחם באנשים היחידים שהוא יכול עליהם: אנחנו.
ובזמן שכל המדינה הייתה בחושך מוחלט, מע״מ היו האור היחיד – לא שלנו, אבל בואו לא נהיה קטנוניים – באפלה.
קשה מאוד להגיד שלבנקים בישראל יש עודף טוב לב, אבל אפילו הם, כמו כל גוף אחר במדינה, עצרו תשלומים לעסקים באוקטובר. לשם שינוי לא היה צריך לבקש. הכל עצר והוקפא וניתן איזשהו גרייס – לא גדול, אבל ניתן – כדי להתאושש ולהבין רגע מי נגד מי. היה גם איזה דיבור – אני זוכר אותו מאוד במעומעם – על מענקים לעסקים, שזו באמת הייתה בדיחה טובה והוכיח שיהודים יודעים לשמור על ההומור גם בזמנים הקשים ביותר, וגם היה דיבור שתהיה דחייה בתשלום המע״מ.
ברור שתהיה דחייה בתשלום המע״מ.
למי יש ראש להתעסק עם מע״מ עכשיו?
ובכן, למע״מ.
בואו נריץ קדימה חזרה לשיחה עם הבחור האלים מאוד והצרוד מסיגריות שצורח עלי בטלפון שהוא מעקל לי את החשבון.
שלוש פעמים שאלתי אותו מי הוא לפני שהוא ענה: ״מע״מ, חביבי, מע״מ. אתה חייב לנו כסף, והחשבון שלך בסכנה״.
עכשיו, שלא יהיו אי הבנות: שילמתי את הדו״ח של אוקטובר. אבל שילמתי אותו בדצמבר. ואם גם אתם חושבים שזה לא בסדר, אתם בהחלט מוזמנים – ואני אשתמש כאן בשפה ספרותית ברשותכם – לקפוץ לי.
אני באמת לא יודע מה עבר לי בראש כשהייתי בטוח שאף רשות לא תקנוס פה אף אחד על כלום בזמן שיורים טילים כל יום, הילדים בבית ואנשים מנסים להבין מה נסגר עם החיים שלהם ואם יש להם בכלל כאלה, אבל היופי ברשויות בישראל הוא שהן מאוד אחידות ביכולת שלהן לא להפתיע לטובה אף אחד אף פעם.
כל נסיונותיי להרגיע את הבחור הצורח ולהסביר לי על מה מדובר נבלמו. לא הצלחתי להשלים משפט. זה היה כל כך מעליב ומקטין. הוא רק צרח ״יש לך קנס אצלנו! זה פלילי לאחר בתשלום! אתה יכול להיכנס לכלא על זה!״.
או להיות שר בממשלה. אחד מהשניים.
אני לא אכנס לפרטי השיחה כי באופן קצת מפתיע, לא זה הסיפור. אני חשדתי שהוא לא באמת ממע״מ, הוא הוכיח לי שכן וידע עלי כל דבר אפשרי, שילמתי קנס מחפיר של 3,000 שקלים ובכך בא לציון גואל.
אבל השבוע הבנק הודיע לי שהחשבון שלי יעוקל.
ואתם תהיו בהלם, אני יודע, ותחזיקו חזק במשהו, כי אתם פשוט לא תאמינו מי עיקל לי את חשבון הבנק.
אה, ידעתם מי?
איך ידעתם את זה?
אבל האם ניחשתם שזה גם…
על אותו חוב בדיוק, נכון.
גם את זה ידעתם.
מוזר.
איך זה קרה, אתם בטח שואלים.
ובכן, רואים שאתם לא עצמאיים.
אם אתם עצמאיים אתם בוודאי לא תהיו מאוד מופתעים לגלות שלמרות שאני אוחז במספר אישור התשלום שניתן לי על ידי מע״מ בעצמם האישה בשירות הלקוחות שלהם אמרה לי, מילה במילה: ״אני יודעת שאנחנו נותנים כאלה אבל אני אף פעם לא יודעת מה לעשות איתם״.
פעם אחת אני רוצה להיות זבוב על הקיר בראיון עבודה למע״מ כדי להבין מה התנאים לקבלה.
אם בכלל יש כאלה.
יועץ המס המופלא שלי ואני ניסינו הכל. אישור מחברת האשראי, אישור נוסף מחברת האשראי, אישור שלישי אחר מחברת האשראי שהתשלום אכן בוצע. הוכחה מחברת האשראי שלא מדובר בעוקץ מתוחכם מאוד אלא בחיוב רשמי של העוקצים החוקיים הגדולים במדינה. כלום. מע״מ לא מוצאים את ההעברה.
ולכן, מבחינתם, היא לא קיימת.
חברת האשראי אמרו ״סבבה, אז שיביאו אישור שהם לא קיבלו את הכסף ונבטל לך את העסקה״, אבל גם את זה מע״מ לא מוכנים לנפק.
ובגלל הסירוב המשונה שלי לשלם פעמיים את אותו החוב, חשבון הבנק שלי יעוקל ביום ראשון.
פעם סיפורים כאלה – שהם לחם חוקו של כל עצמאי במדינה, ולפעמים אני די בטוח שיש הגרלה בתחילת כל שנה וחלוקה איזו רשות הולכת להתעלל באיזה עצמאי – היו מצחיקים אותי או מעציבים אותי, תלוי ביום ובשעה ובגודל כאב הראש, אבל האמת היא שהפעם לסיפור הזה יש אפקט אחר לגמרי: הוא מבהיל אותי.
הוא באמת באמת מבהיל אותי.
כי הסיפור הקטן הזה הוא גדול בהרבה, וקו ישיר נמתח ביני הקטן כל הדרך עד לפרשת מירי רגב (כן, אמרתי מירי רגב, וכל מי שחש שציפור נפשו נפגעת ורוצה לדבר איתי על אחדות אז סבבה, ובואו נחליט באחדות ששחיתות מוכחת מכל מפלגה היא קו אדום של כולנו ונתקדם ביחד לעבר מדינה מתוקנת), וזו רק הדגמה חיה ונושמת עד כמה הכל רקוב פה.
הרי זה לא רק מע״מ. אותו בלגן בדיוק נמצא במי שמטפל במפונים, שעדיין לא ראו שקל. במי שאחראי לפיצויים לנפגעי הנובה, שעדיין לא ראו שקל. אותו בלגן בדיוק נרשם כשכל הרשויות כולן הבטיחו לתושבי שדרות שבטוח לחזור ואז, כאיש אחד, אמרו: ״אופסי״.
ואז לא עשו שום דבר לגבי זה. פשוט כלום.
חוץ מלא לפצות אותם, כמובן. בזה הם נהדרים.
ואתם יודעים מה? אני אעז ואמתח קו בין הבלגן הקטנטן שלי כל הדרך עד ל-7.10 ב-6:30 בבוקר, כשאף אחד לא רק שלא הגיע, אלא שאפילו לא ידע שמשהו קורה. ואני עד עכשיו לא מבין למה אנחנו מעמידים פני מופתעים שדיווחי המודיעין לא הגיעו לאן שהיו צריכים להגיע, ואנחנו אפילו נורא רוצים להאמין שמדובר באיזו קונספירציה של קצינים בכירים נגד נשים או נגד נתניהו, אבל אתם יודעים, ויודעים היטב, שמה שיקרה זה שנגלה בפעם המי יודע כמה ששוב מדובר בשילוב של טמטום וחדלות אישים הישראלית הביורקרטית הנפוצה שכולנו מכירים היטב.
ורק אלוהים יודע באיזה דרגים הטמטום וחדלות האישים הזו עוצרת.
ואתם יודעים מה? אני כבר לא כל כך בטוח שהיא עוצרת.
