איך מוכרים מאות אלפי עותקים מהספר שלך? הנה, ממש ככה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

"ממה שאני מבין״, הוא לגם עוד שלוק של בירה והסתכל עלי, ״סופר מקבל בקושי ארבעה שקלים לעותק. ואנשים לא מצליחים למכור אפילו חמישים עותקים. אז בשביל מה בכלל לטרוח, אתה מבין?״.

השיחה הזו התקיימה ביום ראשון השבוע בפאב באזור הצפון, אבל זו באמת שיחה שנדמה כאילו היא התחילה מזמן ולא באמת נגמרת לעולם.

לא עובר שבוע – מה שבוע, שעה – בלי שמישהו, תמיד באותו האופן, מספר לי שזה החלום שלו לכתוב ספר, לוקח נשימה עמוקה ואז שולף איזה נתון מדכא על שוק הספרים הישראלי שמסביר למה אין ולעולם לא יהיה לו סיכוי, אז בשביל מה בכלל לנסות, נכון?

נכון?

לא נכון.

פחות מ-24 שעות אחרי השיחה הזאת ארזתי את שני ילדי חובבי סדרת הספרים ״כראמל״ להרצאה של מאירה ברנע גולדברג האלופה. מאירה ואני פרצנו בערך באותן שנים ועם השנים הפכנו לחברים, והתרגשתי מאוד שהילדים גדולים מספיק כדי להנות מהמילים שלה ולחוות אותה על במה. שבועיים לפני ההרצאה נכנסתי לאתר על מנת לרכוש כרטיסים, וקיבלתי את התשובה שהם אזלו.

הכרטיסים אזלו.

טלפון אחד למאירה, שמצידה הרימה את כל ספרית קרית אונו על הרגליים (אל תסתכלו עלי ככה! אני סלב!) גרמו לזה שמצאו לנו מקום בתוך ארון הספרים ובתנאי שנתחייב לנקות את האולם אחרינו.

סתם, הם היו מקסימים ונהדרים ואף רוכש כרטיסים אחר לא נפגע בדרך.

ההרצאה הייתה נהדרת.

וחשוב מכך, עיניכם הרואות, היא הייתה מלאה.

סליחה, לא מלאה.

היא הייתה מפוצצת.

וכן, אני לא אכחיש: שוק הספרים הישראלי הוא בעייתי ומורכב. אולי הוא אפילו חולה. אבל הקהל הישראלי לא. למעשה, הוא בריא מאי פעם. והקהל הישראל הוא קהל חם, נהדר ומהמם, וחשוב מכל אלה: נוהר בהמוניו אל האנשים שעובדים קשה בשבילו ושמים אותו בראש סדר העדיפויות. וזה, כנראה, השיעור החשוב ביותר לכל מי ששואף להיות סופר בישראל

אם תפתחו את החינוכית בשעה הרלוונטית, תוכלו לראות את סדרת הטלוויזיה ״כראמל״. בחורף גם תהיה הצגה בתיאטרון אורנה פורת המהמם, לא פחות. גם את ההרצאות האלה מאירה לא בדיוק עושה בחינם. וגם אם היא מקבלת ארבעה שקלים לעותק (והיא לא, תסמכו עלי בעניין הזה. היא אפילו לא באזור החיוג הזה) אז 200,000 העותקים (!) ש״כראמל״ לבדו מכר בוודאי לא גרמו לה להתחרט שהיא כתבה את הספר שלה.

מאירה היא אולי חוד החנית וסיפור הצלחה מדהים, אבל היא לא לבד. ענת לב אדלר הנהדרת, ששנים ישבה במשרד לידי ב״ידיעות אחרונות״ מוכרת עשרות אלפי עותקים באופן קבוע וממלאת הרצאות. ״כשרון דיבור״ של שרי שביט המופלאה התפוצץ בחנויות זה עתה, ולדעתי עדיין מתפצפץ לו שם באופן קבוע. סופרי ביכורים של תלמידותינו הדס שי, ליאת לב רן ושני הדר הפכו לרבי המכר, ולדעתי יצטרכו חתיכת נס כדי להוריד את ״חג המשק״ של שני מהמקום הראשון ברבי המכר, כי הוא מככב שם כבר שלושה שבועות ואני לא רואה אותו מסיים לככב שם בקרוב.

וכן, אני לא אכחיש: שוק הספרים הישראלי הוא בעייתי ומורכב.

אולי הוא אפילו חולה.

אבל הקהל הישראלי לא.

למעשה, הוא בריא מאי פעם.

והקהל הישראל הוא קהל חם, נהדר ומהמם, וחשוב מכל אלה: נוהר בהמוניו אל האנשים שעובדים קשה בשבילו ושמים אותו בראש סדר העדיפויות.

וזה, כנראה, השיעור החשוב ביותר לכל מי ששואף להיות סופר בישראל..

ותשכחו ממשפטים מפומפמים בתקשורת כמו ״הקהל הישראלי לא קורא״, כי הנה, תסתכלו על הקהל בהרצאה של מאירה. גם אני יכול לספר לכם על אולמות מלאים בנהריה, טבריה, חיפה, באר שבע וכמעט כל מקום אפשרי בארץ.

אז אם אתם לא כותבים את הספר שלכם כי אתם בטוחים שהוא לא יצליח, אתם כנראה צודקים.

ואם תשאירו אותו במגירה או בראש שלכם ולא תכתבו אותו, אז כן, אתם בטוח צודקים.

יהיה לספר שלכם קצת קשה להצליח אם לא תכתבו אותו.

וכן, זה סיכון. וכן, זה מפחיד. ולא, לא כל ספר מצליח.

אבל יש גם ספרים שכן.

ויש גם סופרים שכן.

ואם לא תנסו, לא תדעו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

הצטרפו לניוזלטר שלי, וקבלו המלצות, הטבות ושלל טקסטים משובחים

למה שלא תקראו עוד משהו?

למה כל אחד (כן, אני לגמרי מסתכל עליך) חייב לכתוב ספר

״נו״, שואל אותי כל בן אדם שמכיר אותי, ״אתה שמח?״.

אני אמור להיות שמח, אני יודע. בכל זאת, לא בכל יום, ולרוב גם לא בכל אף פעם, ספר יוצא ומגיע תוך פחות מ-48 שעות למקום הראשון ברבי המכר. ובכל זאת, לשאלה ״איך זה מרגיש להיות במקום הראשון״ יש תשובה אחת בלבד: מוזר.

זה מרגיש מוזר.

ומשמח.

ומבהיל מאוד.

זו מערבולת של רגשות, בקיצור.

ומה שהכי משונה הוא שהייתי בטוח שכשמודיעים לך (במקרה שלי בהודעת טקסט מההוצאה באחת בלילה עם המון סימני קריאה) שאתה במקום הראשון אז מקפצים בשמחה, מדלגים, מפזזים, אולי אפילו מרשים לעצמך לאכול שוקולד.

קרא עוד »

הרגע שבו הכתיבה תשנה לכם את החיים

במרץ 2020 לקחו לי את הכתיבה.

אתם לא יודעים את זה כי שום דבר מזה לא קרה, אבל 2020 הייתה אמורה להיות השנה שלי. לא כי שידרתי מסרים ליקום, אלא כי הוא כבר ענה לי והיו לי חוזים מוכנים והכל היה פרוס.

מאי 2020 היה תאריך היציאה המקורי של הסרט ״עוד סיפור אחד״, וחודש אחר כך, במהלך שמעולם לא נעשה קודם בישראל, היה צריך לצאת ״כולם לחייך״ לחנויות ובאותו היום ממש גם סדרה שמבוססת עליו.

אבל גם אתם הייתם פה במרץ לפני שלוש שנים, אז אני לא צריך לספר את ההמשך.

קרא עוד »

כשזה יקרה, תדעו שהפכתם לכותבים אמיתיים

״רק אל תבנה על הצלחה, בסדר?״, הוא לקח עוד שלוק מהקפה שלו והשפיל את העיניים לרצפה.הוא ואני מכירים מילדות, והוא אחד האנשים הכי קרובים אלי גם היום. הוא שאל איך הולך עם ״כולם לחייך״, ואמרתי לו בהתרגשות שהוא יוצא עוד שלושה שבועות.ואז הוא אמר לי את המשפט שלמעלה.ולצערי הרב, כאילו לא למדתי כלום בקריריה שלי, שאלתי אותו למה הוא חושב ככה.הוא מיד הסביר שהוא לטובתי. שהוא רק לא רוצה שיישבר לי הלב. שאף אחד כבר לא קורא. לא הוא ולא כל מי שהוא מכיר. כולם בנטפליקס. ספר זה משהו פרה היסטורי.וגם בוא, כן? זה לא שאתה עמוס עוז. אפילו לא קרוב.ידעתי שהקול הזה יגיע.

קרא עוד »

זהו, אני פורש!

גבירותי ורבותי, עיתונאים, עיתונאיות, אנשי טלוויזיה ומדיה חדשה,

אני פורש מכתיבה.

ההודעה החלה לחלחל בי היום בשמונה בבוקר, עת הלכתי לבית הקפה השכונתי שלי ואמרתי לעצמי ״זהו, היום אני מתקדם בפרק הארור שאני תקוע בו כבר שלושה שבועות. היום זה נגמר!״.

קראתי אותו.

וקראתי אותו שוב.

וישבתי המון זמן – לפחות ארבעים דקות! – מול הטקסט הזה. ניסיתי למחוק, לנסח מחדש, לכתוב שוב, להחליף ספר. כלום. ביקשתי מהמלצר עוד קפה, הפעם חזק יותר, בהיתי במסך והבנתי: איבדתי את זה.

ואולי מעולם לא היה לי את זה.

קרא עוד »

מתי צרחת במדבר בפעם האחרונה?

בסוף השבוע האחרון הייתי במדבר וניסיתי לצרוח.

ולא, לא מהסיבות שאתם חושבים.

קודם כל, לשאלה שמטרידה אתכם ודאי יותר מכל: ״עומר, מה נפש עדינה כמוך שלא סובלת חום וחול עשתה במדבר?״.

ובכן, נסעתי לצום מיצים.

״תמצמץ פעמיים אם חטפו אותך. טלפון אחד לרווחה ויבואו לחלץ אותך״.

אז לא, אין צורך. למעשה – וזה בוודאי יפתיע לא מעט מכם – אני ממש יזמתי את הנסיעה הזו. כבר כמה חודשים טובים שאני חם על שינוי תזונה מאסיבי לגופי המתבגר, וכשהגיעה ההזדמנות זינקתי לאוטו ושרתי ״היי, דרומה״ ואפילו לא סובבתי את ההגה כשהגישו מיץ עשב חיטה והציגו אותו כארוחת צהריים.

ואז ביקשו ממני לצעוק.

קרא עוד »

אתם חייבים לתת לזה ליפול

הפעם הראשונה שבה עליתי על מטוס הייתה בשנת 1996, והייתה לי מטרה אחת בלבד בראש: חנות הספרים בארנס אנד נובל.

מי שהייתה אחראית לטירוף הספרותי שהתחולל אצלי בראש הייתה שירה, בת הדודה מדרגה אין לי מושג איזו שלי, שגרה בארצות הברית ועד לפני שנה בכלל לא הכרנו, אבל ביקור בזק שלה בישראל וביקור נימוסין קצר מצד המשפחה שלי הוביל לידיעה שיש לה אימייל, ולשנינו זה הספיק כדי שיתהפך לנו העולם.

קרא עוד »

כתבות נוספות מהבלוג...

עוד כתבות שאהבתי...

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »
עומר ברק

עומר ברק

אני סופר, תסריטאי, עיתונאי ומרצה לכתיבה, אם כי לפעמים לאו דווקא בסדר הזה.
את ספר הביכורים שלי, ״לחוץ חתונה״, הוצאתי ב-2017 בהוצאת ״מודן״. בתוך חמישה ימים (שזה שיא ישראלי, אגב) אזלה המהדורה הראשונה של 3,000 עותקים מהחנויות.

לכל המאמרים בבלוג »

הצטרפו לניוזלטר שלי וקבלו טיפים, הנחות בלעדיות, פוסטים מרתקים וגם המלצות על תוכן שווה במיוחד. לא מכיל ספאם, גלוטן ובוטנים